🔹 בשבת הקרובה נחגוג את שמחת תורה, שלוש שנים אחרי שמחת תורה של תשפ"ד. וכמו אז, גם השנה החג חל בשבת.

שלוש שנים של מלחמה, של אבל מצד אחד ושל בנייה וצמיחה מצד שני. וככל שהיום מתקרב, אנו חשים את הנוראות שלו. זו נוראות שגדולה מן הקושי ומן השמחה גם יחד. היא נוראות נשמתית שנובעת ממה שה' מעביר אותנו בשנים האלה. יש ימים שגדולים מאיתנו, ואין לנו מילים מולם.

התורה מספרת על יום כזה. שמיני עצרת הוא "היום השמיני" של החג, וגם חנוכת המשכן הגיעה לשיאה ב"יום השמיני". זה היה אחד הימים השמחים ביותר בתולדות ישראל, כי בו סוף סוף שרתה השכינה. אבל דוקא בו בדיוק מתו נדב ואביהוא, בני אהרן. משה אמר לאחיו: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ". והתורה מתארת את תגובתו של אהרן בשתי מילים: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י').

רש"י מביא על כך את הפסוק "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ". יש תהליכים נוראים במלוא מובן המילה, גדולים מבינתנו. מולם אנחנו מתבקשים קודם כל לעמוד בשקט. להפנים. לעכל. לגדול.

🌿 ורש"י מוסיף: אהרן קיבל שכר על שתיקתו. מתוך הדממה זכה שה' ידבר אליו לבדו.

הדממה של אהרן לא היתה חידלון, אלא דממה מצמיחה. הוא נשאר בפתח אוהל מועד, המשיך בעבודה, ומשם צמחה מדרגה חדשה.

גם אנחנו מגיעים כך לשמחת תורה הזו. עומדים בנוראות מול היום בו השמחה הגדולה של התורה, שוכנת לצד הדממה הגדולה של המלחמה. לא הכל צריך להסביר ואין צורך לטשטש שום צד. ומתוך אותה דממה קמים, לוקחים את ספר התורה ורוקדים. ומאותו היום של לפני שלוש שנים כבר צמחו דברים כה גדולים: העם התלכד, הלוחמים השיבו את כבוד ישראל והרחיבו את גבולנו, ואנו אוחזים בתורה בחוזקה.

בעזרת ה' נזכה לרקוד השנה מתוך הדממה הזאת, ולראות את כל מה שצומח ממנה.

להצטרפות לקבוצת 'חדשות תנ"כיות': https://chat.whatsapp.com/I3Wl6vBRPPG0yN1gUX0Qa6

לרכישת ספר 'דור הפלאות' המלא: https://bit.ly/4rlPdl1