ממש במקביל לסערות המדינית ולניהול המלחמה בחבל עזה פועל עולם שלם של התרחשות מעשית ותכנונית של תנועות והתארגנויות שפועלות כבר עכשיו מתוך תודעה ברורה שכיבוש עזה, עידוד ההגירה ובנייתה מחדש כחלק ממדינת ישראל הם רק עניין של זמן. מדובר במרחב שלם של רשתות חברתיות פנימיות, חלקן של משפיענים וחלקן של אנשים מהשורה, של תנועות התיישבות כמו נחלה ושל אנשי גוש קטיף לשעבר, וכמובן של קבוצות גרעיני משפחות שממש מוכנות ליום שייקראו להיאחז בשטח. 

בתוך אלה יש לפחות שתי תוכניות אדריכליות של מתאר תכנוני שמפרט כיצד ייראה חבל עזה בסופו של התהליך. נציג כאן אחת מהן, כיוון שפרסום התוכנית השנייה עדיין מושהה בהחלטת הגופים שעובדים עליה. הכירו את תוכנית האב להתיישבות בעזה של תנועת נחלה. את התוכנית גיבשו מגוון אנשי מקצוע, והמובילים שבהם בחברת ההנדסה מגל בראשות המהנדס שעיה מגל. את הפרויקט ניהלה והובילה המהנדסת האזרחית של תנועת נחלה ליטל סלונים. 

בין שתי ערים

העיר הצפונית, שממוקמת בתוכנית המתאר בסמוך למעבר ארז, במקום שבו נמצאת היום העיר עזה, מתוכננת להיות עיר בעלת אופי אורבני. היא תתפרס על שטח של כ-80,000 דונם, ועל פי ההצעה יגורו בה בבנייה רוויה כ-800,000 תושבים ב-20,000 יחידות דיור. בתוכנית הציבו צירי תחבורה לשדרות ולמערב הנגב, כולל המשכיות לתשתית רכבת ישראל. 

באזור שהיה בו בעבר גוש קטיף תשכון על פי התוכנית העיר הדרומית של חבל עזה. היא תתפרס על שטח גדול יותר משל העיר הצפונית, ובכל זאת תכיל פחות תושבים, מתוך רצון לשמר בה גוון כפרי בבנייה רוויה פחות. יהיו בה לפי התוכנית גינות פרטיות ומרחבים קהילתיים בצפיפות מדורגת, שבילי הליכה ופארקים. גם כאן הוקצו בתוכנית אזורי מסחר, חינוך, בריאות ותרבות. 

כמעט לאורך כל רצועת החוף הוקצו כ-15,000 דונם למתחם התיירות של חבל עזה. לפי המתווה התכנוני, בכל האזור הזה יוכלו להיכנס כארבעים בתי מלון ועשרה כפרי נופש, ולצידם יהיו תשתיות נופש ימי: מרינות, מועדוני ספורט ימי, פארקים וטיילות. 

דניאלה וייס: "תהיה שם ריביירה שהיא לא של טראמפ אלא של עם ישראל. כמה דקות ברכבת, ישר לחוף הים, קופצים לתוך הים"

מבחינה כלכלית, הענף התיירותי לבדו יספק אלפי מקומות עבודה ויחזק את תיירות הפנים ואת תיירות החוץ של ישראל. לכל הקשור לתעשייה ומסחר הקצו המתכננים שני מתחמים עיקריים: האחד הוא פארק בעל אוריינטציה הייטקיסטית, צמוד לעיר הצפונית, כדי שתישמר רציפות עם צירי התנועה המרכזיים לשדרות, אופקים ונתיבות, ומשם למרכז הארץ. אזור התעשייה הדרומי מיועד לתעשייה קלה וכבדה, וכולל אזורי לוגיסטיקה ומסחר חופשי לצד נמל ימי לייצוא ולייבוא ולנוסעים. 30,000 הדונם האלה מוקמו סמוך לגבול מצרים ובגישה ישירה לים התיכון מתוך מטרה שישמשו ציר סחר ימי ויבשת עם מצרים בפרט ואפריקה בכלל. 

ואיפה החממות המיתולוגיות של גוש קטיף? 80,000 דונמים הוקצו לחקלאות מתקדמת, לגידולי שדה ולאזורי אריזה לאורך כמעט כל החלק המזרחי של חבל עזה, כדי ליצור חיבור רציף למערכת החקלאית הקיימת של עוטף עזה ומערב הנגב. יהיה מעניין לגלות מה יצמח כאן בע"ה לעומת מה שגידלה האימפריה החקלאית שהקימו תושבי גוש קטיף באמצעים ובשטחים הקטנים של אותם ימים. 

בלב כל זה, בנחל הבשור שנשפך לים, מוקמה בתוכנית המתאר הריאה הירוקה של חבל עזה היהודי: כל אגן הנחל יהפוך לשמורת טבע וספורט אתגרי. לא פחות מ-40,000 דונם יחברו בין החוף, הערים והחקלאות. 

חבל עזה – המשך של מערב הנגב

"התוכנית הזאת לא מתכננת את עזה כאזור עצמאי אלא כחלק רציף ואינטגרלי מכל מערב הנגב", מסבירה ליטל סלונים, המהנדסת האזרחית שריכזה את המיזם. "יש בה בכוונה חיבורים של כבישים ורכבות למרכז ולשדרות, ולכן נקבעה החלוקה הזאת, של העיר הצפונית שהיא יותר עירונית באופייה, המשך לעיר שדרות, שהיא עיר עירונית ויותר הייטקיסטית, ולעומתו החלק הדרומי יותר, שיהיה בעל אופי כפרי ופרברי. 

"יש היום הרבה קרקעות חקלאיות של הקיבוצים והמושבים בדרום שמגיעות עד הגדר, ובעצם יש כאן המשכיות טבעית של קרקע חקלאית שהמעבדים שלה יהיו ממזרח וממערב. 

ליטל סלונים: "ההגירה אינה תנאי להתחלה של ההתיישבות, באופן טבעי במקום שיש יהודים, זה מעודד גם את האוכלוסייה הערבית ללכת"

"הרעיון היה מצד אחד לשמור על הקסם של חבל הארץ הזה, ולהקים רצועת מלונות לאורך קו החוף שתמשוך תיירות, שתיתן תעסוקה לתושבי הסביבה, ולצד זה ממש באמצע יש לנו נחל הבשור, ושם יצרנו גן טבעי ששומר על שמורת הטבע, שמשלב בין התיירות ובין הצורך לשמר ריאה ירוקה ששומרת על איכות הסביבה". 

דניאלה וייס, יושבת ראש תנועת נחלה, רואה בעיני רוחה כיצד החיבור הזה מתרחש בפועל: "זה כל כך ברור לי. רכבת, שבתוך 12 דקות מעבירה את מי שרוצה בבאר שבע להתרחץ בחוף הים המדהים, בריביירה שהיא לא של טראמפ אלא של עם ישראל. כמה דקות ברכבת, ישר לחוף הים, קופצים לתוך הים".

חשיבה ריאלית

"אני מסתכלת על תוכנית עזה כמו על תוכנית מטרופולין תל אביב ותוכנית מטרופולין ירושלים", מסבירה וייס את הרציונל שמאחורי בניית התוכנית. "אני לא מסתבכת במה שאני רואה שכל מיני אנשים מסתבכים בו, אם זה מעשי או לא. הרי הדבר היחיד שלא מעשי זה שחמאס יישאר בעזה, חמאס וכל תומכיו. מי שמסוגל לחשוב במושגים של עזה עם ערבים, פשוט לא קורא את התמונה בפרספקטיבה היסטורית ובממד ריאלי". 

כששואלים את וייס מה ייעשה באוכלוסייה הערבית, היא כמעט מתרעמת. "נשיא ארצות הברית טראמפ העלה את הרעיון של הטרנספר, מדוע הוא נסוג ממנו? זה הרי הגורל של מדינת ישראל! למה לחזור בך מזה? מי הפחיד אותך בעניין הזה? העסקים עם קטר? לא מקובל עלינו".

סלונים דוחה את המשך הניסיונות להפוך את עידוד הגירת הערבים מעזה לכלי שאינו מקובל. "אזור שהוא מוקד עימות, שצריך שם הכרעה ברורה, גורם להגירה יזומה של אוכלוסייה שמעורבת בעימות, ורואים את זה במלחמות הבלקן, סוריה, סודאן, קפריסין, אוקראינה. גם אם זה בהסכמה או באמצעות הסדרה בין-לאומית, זה חלק בלתי נפרד מתהליך של עיצוב אזורי". 

ליטל סלונים: "זה תלוי בנו. אנחנו לא יכולים להשאיר את הכול בידיים של ראש הממשלה ושל השרים, יש לנו אחריות ציבורית להשמיע קול ברור וחזק"

לדבריה, בעזה המצב פשוט יותר מבחינת שיתוף הפעולה עם התושבים לנוכח הסקרים, המלמדים על רצון רחב בהגירה בקרב האוכלוסייה. "מה שהזוי הוא המאמצים למנוע את מימוש הרצון של האוכלוסייה להגר ואת התהליך הטבעי של ההגירה במצב כזה של מלחמה. זה שמצרים ומדינות ערב והעולם כולו מתנגדים להגירה, זה פשוט ניסיון נואש לשמר את האזור הזה אזור לחימה. 

"כל מי שקצת מתעסק בתחום יודע שהדרישה גדולה, וגם יש מדינות באפריקה, במזרח אירופה ובאמריקה הלטינית שמוכנות לקלוט את המהגרים בתמורה לתמריצים כלכליים ולכל מיני הסדרים".

האם צריך להמתין להגירה כדי להתחיל ביישום התוכנית? 

"ההגירה אינה תנאי להתחלה של ההתיישבות, באופן טבעי במקום שיש יהודים, זה מעודד גם את האוכלוסייה הערבית ללכת".

היחידה שלא הציגה תוכניות

וייס סבורה שעצם העובדה שישראל היא האחרונה שמגישה תוכניות לעזה היא תעודת עניות לישראל.
"ארצות הברית לא חיכתה. הם שולפים תוכניות. שלנו אומנם הרבה יותר טובות מבחינת ההתאמה שלהן לאזור ולהמשכיות שיצרנו למדינת ישראל, אבל מה שמעורר אצלי ביקורת מאוד מאוד חריפה זה שגורמים בממשלה אומרים 'נחכה ש…' ו'נדבר אחרי ש…'. הרי אף גורם לא מחכה. במה עסקו בשארם א-שיח'? בעזה, שהיא שלנו. אז כולם, ואת זה אני אומרת לממשלה, כולם מבינים שהם רוצים חלק בעזה. ואיפה אנחנו? איפה עם ישראל?"

וייס אינה משתכנעת בכוונותיה הטובות של ארצות הברית כשהיא מנסה לקבל אחריות לחלק מהארץ. "הרצון הזה לאחוז במשהו מארץ ישראל ולהתגדל באומות על בסיס זה שמחזיקים באיזושהי אחיזה בארץ ישראל, כאן אין כוונה טובה. אני רואה שבעים זאבים על כבשה אחת".

מכפר לעיר

איך תוכנית אורבנית מסודרת כל כך מתיישבת עם מדיניות ההתיישבות של תנועת נחלה? מבחינת סלונים לא רק שאין שום סתירה, אלא היא מזכירה שגם הערים שנחשבות האורבניות ביותר במדינת ישראל התחילו בהתיישבות לא אורבנית. "תל אביב, העיר המשגשגת והפורחת, היא עיר שהוקמה בחולות, בית פה בית שם, ועד שהיא הפכה לעיר לקח זמן. גם כאן שני חלקי התוכנית ממש משלימים זה את זה. אין ספק שלא נתחיל בבת אחת מבנייה של כל התוכנית הזאת. זו תוכנית שיידרשו שנים להוציא אותה לפועל. 

"הדבר הטבעי, וגם הנכון מבחינה כלכלית והתיישבותית, הוא להתחיל מהתיישבות כפרית שהולכת ומתפתחת. היא תהיה אבן הפינה לקראת התפתחות ובנייה נוספת. אנחנו רואים גם היום בערים מאוד גדולות, הרצלייה, רעננה, כל מיני וילות קטנות ויפות. אחרי עשרות שנים הן הופכות לבניינים, וזה בסדר, וזה לגיטימי, וזה הליך טבעי".

הממשלה תגיב על התעוררות הציבור

וייס מדגישה את החשיבות הקריטית של המעורבות הציבורית במימוש הפיכתה של עזה ליהודית. "התוכנית הכרחית, כי אי אפשר לגשת לחבל ארץ שעבר כאלה זוועות בלי תוכנית מסודרת. אבל זה לא רק זה, צריך גם לעורר את הציבור. לכן אנחנו כל הזמן פועלים לעורר את הציבור ואת הפוליטיקאים". 

"כיום ההסברה על חשיבות העניין הזה לכאורה פשוטה יותר", אומרת סלונים. "אחרי 7 באוקטובר אני חושבת שכבר אין אחד שלא מבין שההתיישבות קריטית בשביל שיהיה ביטחון בדרום. אנחנו רואים מה קורה באזורים שהצבא יצא מהם ובאזורים שהצבא נמצא בהם. 7 באוקטובר היה מהלך שובר שוויון להבנה של העם היהודי בארץ ובעולם כולו בדבר הכרחיותה של ההתיישבות. 

"לכן היום כששואלים אם זה ריאלי או לא ריאלי, אני חושבת שכשם שהצלחנו להקים מדינה נגד כל הסיכויים, וכשם שההתיישבות ביהודה ושומרון ובגולן אחרי מלחמת ששת הימים הייתה באמת קשה ולא ריאלית בעיני רבים, אבל התמדה והתעקשות ועבודה, אחיזה בשטח והרבה עבודה ציבורית ופוליטית יצרו את המציאות שבה היום רמת הגולן יהודית לחלוטין, ביהודה ושומרון יש קרוב למיליון תושבים, ויש יותר מ-300 נקודות התיישבות במרחב. 

"בעיניי זה אך טבעי וברור, ואפילו הפוך, אין שום סיכוי שזה לא יקרה. אבל זה תלוי בנו. אנחנו לא יכולים להשאיר את הכול בידיים של ראש הממשלה ושל השרים, יש לנו אחריות ציבורית להשמיע קול ברור וחזק שבא ודורש מההנהגה הישראלית לבוא וליישב, ואין ספק שדרישה ציבורית כזאת תיתן כוח לממשלה להוביל את המהלך".