כמעט שישים שנה חלפו מאז כבשנו בשישה ימים את ירושלים, את חבל עזה ואת נחלת אבותינו ביהודה ושומרון, אבל השבוע ציינו בשומרון בנר שמיני של חנוכה רק חמישים שנה לעלייה השמינית לסבסטיה, אותה עליית גוש אמונים לתחנת הרכבת הטורקית בדרך המובילה כיום לחומש, שממנה צמח בסוג של פשרה עם שר הביטחון פרס גרעין אלון מורה-קדומים, והשאר היסטוריה.
עם ישראל לא רץ ליישב את הגבעות אחרי המלחמה. מנהיגיו אפילו השתעשעו ברצינות בשלום עם הערבים, "והפעם שלום אמת", תמורת נסיגה לקווים שקדמו למלחמה. היינו צריכים מלחמה קשה אחרת כדי להתעורר, ומתוך משבר מלחמת יום הכיפורים צמחה תנועת גוש אמונים.
ד"ר חגי בן ארצי טוען שאם מחפשים את הסיבה הא-לוהית למלחמת יום הכיפורים, התשובה היא הבגידה במתנה הא-לוהית שקיבלנו וחוסר הרצון של עם ישראל ליישב את שטחי ארץ אבות שנגאלו במלחמת ששת הימים ונשארו שוממים עד שבאו כמה משוגעים עקשנים, קומץ שסחף אחריו ברבות הימים מאות אלפים, ובתחנת רכבת אחת בליל חנוכה סוער הצילו את מדינת היהודים מעצמה.
הרבה פעמים ובהרבה ראיונות שנערכו כאן עם רבנים ופוליטיקאים בזמן המלחמה ניסינו לקבל תשובה למה הם לא מדברים בגלוי ובגאון על החזרה לגוש קטיף, על התיישבות יהודית בעזה כחלק בלתי נפרד ממטרות המלחמה. הסבירו לנו שזה לא הזמן, שצריך להתלכד סביב מסרים מאחדים ומטרות משותפות לכל העם ושאחרי המלחמה יהיה די זמן לדבר על גוש קטיף.
המלחמה דה-פקטו, לפחות כרגע, הסתיימה. באזורים שצה"ל שולט בהם משתרר מן שקט מוזר, שלא לומר שלווה; קולות הירי פסקו, יש תילי חורבות לכל רוחב האופק, חסידות ואנפות מקננות על ההריסות. בבית חאנון, ששם שהיתי השבוע במשימת מילואים, שמנו לב לכמות גדולה של עופות דורסים נדירים, כאלה שרואים בדרך כלל ברמת הגולן או במדבר יהודה. הגשם עשה את שלו, ומסביב עלתה עלווה ירוקה, שעם שיחי חרדל שגדלו פרא צובעת את המרחב שבין ההריסות בירוק-צהוב.
אם כן, המלחמה הסתיימה או נעצרה, תקראו לזה איך שתרצו, אבל עזה היהודית שלנו נשכחה מאחור. הרבנים שבו לתלמודם הרגיל, מנהיגי הציבור עוסקים באלף ואחד דברים חשובים, הציבור הדתי מדבר מבוקר עד ערב בעיקר על חוק הגיוס, שכנראה משום מה עליו ורק עליו יקום וייפול דבר, ורק עזה שלנו נשכחה מאחור.
זו אינה הפעם הראשונה שקוראים לדניאלה ולחבר'ה שלה משוגעים. אגב, גם הרצל כידוע כמעט אובחן כמשוגע כשפנטז על מדינת היהודים, וכמה משוגעים התיישבו באדמה מוכת מלריה ודמיינו שמשם יצמח פתח של תקווה. מסתבר שלפעמים משוגעים רואים טוב יותר את מה שכל החכמים אינם מסוגלים לראות
תגידו לי אתם, איך ייתכן שחוץ מדניאלה וייס אחת, כמה 'משוגעים' בארגון נחלה, נוער ריבונות ועוד כמה ארגונים קיקיוניים כאלה, איש אינו מדבר ברצינות, לא כל שכן עושה משהו בקשר לחזרה של עם ישראל לעזה? כמה עשרות משוגעים אף הצליחו להיכנס לרצועה להדליק נר ולהניף דגל ברצועה. אלפים אחרים של אנשים שפויים ומיושבים בדעתם לא באו לעזרת המשוגעים, העדיפו להדליק נרות בבית, זכר לקומץ כוהנים משוגעים שמרדו בצבא יווני עוצמתי רק בגלל אמונה משיחית מנותקת מהמציאות.
זו אינה הפעם הראשונה שקוראים לדניאלה ולחבר'ה שלה משוגעים. אמרו את זה גם באביתר ובעוד נקודות שהיום הם יישובים, יישובים של אנשים רגילים שכמה משוגעים הקימו בשבילם. אגב, גם הרצל כידוע כמעט אובחן כמשוגע כשפנטז על מדינת היהודים, וכמה משוגעים התיישבו באדמה מוכת מלריה ודמיינו שמשם יצמח פתח של תקווה. מסתבר שלפעמים משוגעים רואים טוב יותר את מה שכל החכמים אינם מסוגלים לראות.
איה לדוגמא תנועת בני עקיבא, התנועה שהייתה פעם תנועת הגשמה, והיום היא אומנם התנועה הגדולה בישראל, אבל נראה שקצת שקעה בסיסמאות של 'ודור יקום וחי', צביעת קירות ומפקדי אש, ולא שמה לב שלנגד עיניה עומדת המשימה הציונית-יהודית הכי חשובה שיש היום, משימה קדושה, אפשרית וממשית, שרק מחכה לעוד כמה משוגעים שיצטרפו?
בדיוק כמו באירוע החוות ביהודה ושומרון, אחרי שיבואו עוד כמה משוגעים זה כבר יקרה לבד: בעקבותיהם תגיע מסה קריטית של עמך ישראל שיכספו לעזה שלנו תכלית הכוסף, הפוליטיקאים יריחו את הצד המרוח בחמאה, ואזי כבר מקובל בידינו שהדברים יסתדרו כמעט מאליהם.
החזרה שלנו לעזה אינה עוד משימה צדדית ברשימת המכולת של המשימות הלאומיות. המציאות אומרת את דברה: ב-1948 הייתה מטרת העל הקמת המדינה והצלת העם במלחמת הקוממיות. לאחר ששת הימים היה ברור כשמש שהמשימה הלאומית היא ליישב את שטחי הארץ, ומשהשארנו את מרחבי יהודה ושומרון שוממים תבעה הארץ את עלבונה.
לאחר אוסלו – 'עזה תחילה', ההתנתקות מהרצועה וחרבות ברזל, כשאדמתה של מחצית מרצועת עזה כבושה תחת ידינו וגם החטופים כבר בית, מי שאינו רואה ושומע את הקול הא-לוהי הברור שתובע מאיתנו לשוב אל האדמה הטובה הזו סובל מעיוורון ומאוטם אוזניים רוחני, "מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח" (ישעיהו מב, יט).
זה אפשרי הרבה יותר ממה שנדמה. השטח שנותר בידינו כיום, המכונה הקו הצהוב, הוא שטח גדול בהרבה משטח ההתיישבות של גוש קטיף ז"ל. הערים הערביות בשטח נמחקו מעל פני האדמה, המטעים נעקרו או התייבשו, האדמה פשוט כאן, והיא מחכה לנו בקוצר רוח.
האם נתעלם מהקול הגדול הזה? האם שוב נצור לוח ארז במקום לבנות חומה וטירת כסף? עשרים שנה לאחר שנשבענו שנזכור ונחזור ובפועל שכחנו, ההשגחה העליונה הביאה אותנו לאן שהביאה, וכעת, כשזה קרוב כל כך, מעשי כל כך, נפטיר כלפני שני אשתקדים ונשוב לעסקים כרגיל?
זה אפשרי הרבה יותר ממה שנדמה. השטח שנותר בידינו כיום, המכונה הקו הצהוב, הוא שטח גדול בהרבה משטח ההתיישבות של גוש קטיף ז"ל. הערים הערביות בשטח נמחקו מעל פני האדמה, המטעים נעקרו או התייבשו, האדמה פשוט כאן, והיא מחכה לנו בקוצר רוח.
ההיסטריה בארצות הברית ובאירופה, ולהבדיל בשמאל הישראלי, כשמישהו רם דרג זורק חצי משפט על התיישבות יהודית בחבל עזה, היא בדיוק הסימן שזה הדבר הכי חשוב והכי נכון לעשות. הם היו בהיסטריה ערב הקמת המדינה וניסו ללחוץ ולאיים על בן-גוריון שלא יעשה את זה, לטובתנו כמובן. הם היו בלחץ כשישראל הפעוטה כבשה פתאום את כל סיני במבצע קדש ודרשו מבן-גוריון להתקפל, לטובתנו כמובן, והם חטפו התקף לב כשמדינת ישראל הצעירה כבשה בשישה ימים את יהודה ושומרון, ירושלים ורמת הגולן, והסבירו שאנחנו חייבים להחזיר הכול, למען השלום האזורי כמובן. בפועל הכלבים נובחים אומנם חזק, אבל השיירה הציונית עוברת.
כאן ב'עולם קטן' כתבנו מהשבועות הראשונים של המלחמה על השיבה לרצועת עזה. נזפו בנו אנשים שמפאת כבודם לא נזכיר את שמם, קראו לנו משוגעים, משיחיים, מחרחרי פילוג. אבל אנחנו מתחייבים שלא להרפות מהדבר הזה כל עוד קולנו יישמע, וגאים להיות מקהילת המשוגעים. אנחנו נשבעים לך, ארץ מולדת, בקרוב נשוב אלייך. נשוב ליישובים שנטשנו והחרבנו, נשוב לאדמת אבות, נשוב לארץ המובטחת. רק עוד כמה משוגעים, והנה אנחנו מגיעים.
לתגובות: [email protected]
