לקראת מועד סגירת הרשימות, מצביעי הליכוד בפרט כוססים ציפורניים לקראת סגירת השיריונים: נתניהו, בכובעו כיו״ר מפלגת הליכוד, יכריע מי יאייש את מקומות 3, 9, 15, 26 ו-29 לאחר ששלושה משמונת השיריונים שהוקצו לו כבר אוישו, חלקם לאחר מאבק פנימי סוער: גדעון סער (5), אורן דוברונסקי (11) וחיים כץ (18). שר הביטחון ישראל כ"ץ משוריין גם הוא (6) אך מחוץ למכסה שניתנה לנתניהו. שאר המשבצות נותרו בידי נתניהו.

אחרי מערכת פריימריז אמוציונאלית במיוחד, מלאת תככים ומזימות, הפתעות ואכזבות, יהיה מעניין מאוד לראות מה יעלה נתניהו בחכתו. כריש אחד כבר יש.
‏רגע לפני חשיפת השמות במה שמרגיש יותר ויותר כמו גמר של תוכנית ריאליטי, הנה הזדמנות טובה לתהות יחד, מה אנחנו מחפשים בנבחר ציבור? אילו תכונות אופי חשוב שיהיו לו? מה הופך אותו לראוי בעינינו?

נתחיל ממה לא. מגדר. לגיוון מגדרי יש בוודאי יתרונות בתוך כור ההיתוך, אך אסור שזה יהיה השיקול המכריע. ברוך ה׳ בשנת 2026, לנשים פתוחה הדלת לכלל התפקידים ואפילו מגיעות לסיירת מטכ״ל (!). שריון לאישה רק בשל היותה אישה הוא עוול לאותה נבחרת ציבור שלא יכולותיה או איכויותיה האובייקטיביות הביאו להישג, אלא עצם היותה אישה – וזה נכון לגבי כל מינוי. מהטעמים שנפרט בהמשך, חברת כנסת או שרה הוא תפקיד תובעני שלא כל אחת יכולה תהיה מעוניינת לשאת בו, בוודאי לא בשנותיה הצעירות עם ילדים קטנים בבית ולכן ככל הנראה לכתחילה במירוץ הארצי, רק 8 נשים הגישו מועמדות מתוך 40. ולכן כבוד היו״ר, אם בחרת אישה, אנא בחר בה בזכות ולא בחסד.

וכעת לח״כים הפוטנציאליים שמצטרפים לליכוד:
קודם כל, בוא נודה על האמת. להיות ח״כ או שר זה לא פיקניק. זו למעשה עבודה שחורה;
ימים ארוכים של שעות עבודה בלתי נגמרות, לילות ללא שינה, אחריות הרת גורל, ויכוחים ועימותים, לעיתים נאלצים לבלוע צפרדעים ולהיות שותפים להחלטות שהופכות את הבטן. גם התגמול איננו ראוי במרבית המקרים, כשכל יועץ משפטי ממוצע בוועדה כלשהי בכנסת בסבירות גבוהה מקבל כמעט פי 2 מהח״כ הממוצע. ההנאה מופקת מתחושת המשמעות שבלהיות שליח ציבור, ועבודה באופן אלטרואיסטי ממש – למען הציבור. אך היא עלולה לגרום גם לתסכול רב.

במהלך הנסיון להעביר את הרפורמה המשפטית התוודענו כמה לחיצים חלק מחברי הליכוד. יגידו מה שיגידו, הרפורמה כשלה בעיקר כי – לא היו לה מספיק אצבעות בתוך הקואליציה. כך, הסחיטה באיומים מכל קצוות המגזר הציבורי – הניבה פרי ואיכזבה רבים בתנועה שראו ברפורמה המשפטית הסוגייה הכי דחופה באותה עת כדי לשמר את ערכיה הליברלים של הליכוד.

חברי הכנסת שעננת כתב אישום מתנוססת מעל לראשם היו הראשונים להתקפל, אחריהם היו הממלכתיים שמיודדים עם האליטה המשפטית ומייחלים להיות חלק ממנה יום אחד בעתיד או אלו שהחליטו לשתף פעולה עם איומי הפרוטקשן הפוליטי במקום לנסות להילחם בו במצח נחושה.

לכן, לחבר כנסת חדש מטעם הליכוד דרוש אומץ רב ונכונות לשלם מחירים אישיים – לרבות משפחתיים וכלכליים. זה אומר להתעורר בבוקר עם ערימת דשן מסריחה מחוץ לבית, וללכת לישון עם צרחות של מגפונים כל ערב, הערות בוטות ברחוב, גם כלפי ילדים שלך. טרור פוליטי חסר גבולות. כדי לא להישבר, צריך עמוד שדרה חזק מאוד ומעטפת משפחתית איתנה – לא כמו גלנט, שהיה היחיד ממשפחתו וחבריו שדבק בתפיסה ימנית – לכאורה, וראינו היטב לאן זה הביא אותנו בליל גלנט.

בנוסף דרושה גישה לאומית גאה, בלתי מתנצלת ואם אפשר כמה שפחות שלדים בארון זה גם יהיה מרענן לשם שינוי. חבר הכנסת צריך לזכור שלמרות שנתניהו הכניס אותו לרשימת הליכוד ולא המתפקדים באופן ישיר, הוא עדיין עובד אצלם ולא ההיפך. נראה שחברי ליכוד כמו חיים כץ שכחו את הפרט הזה וביקשו לעקוף אותו באמצעות כפיית שיריון ואגב כך גרם לרעידת אדמה במרכז הליכוד. כך לא נוהג מי שצריך לתת דין וחשבון לבוחריו.

על חבר כנסת לפעול בנחישות תוך הגדלת ראש, לברר, לשאול, להטיל ספק. זו לא הקדנציה להיות יס-מן או רק להגיד אמן כדי לצאת ידי חובה.
‏חברי הכנסת החדשים צריכים להבין שהימין מצוי במלחמה להשבת הדמוקרטיה והדיפסטייט מצידו פותח עליהם עליהם זכוכית מגדלת שתבדוק אותם בכל רגע נתון, בכל שניה. זה הזמן לבצע התאמות אחרונות ולעלות על שכפ״ץ וקסדה כי הקדנציה הבאה הולכת להיות בסימן מלחמת תקומה.

לסיכום, אחרי מהומת טלי גוטליב ותוצאות הפריימריז, השיריונים האלה משמעותיים מאוד לבוחרים. הם יעידו לאיזה כיוון הולך נתניהו ומפלגת הליכוד בכלל בקדנציה הבאה: האם אלו סוסים דוהרים עם רצון להרחיק את הפוליטיקה הישנה, לתקן את הפגמים בתוך הליכוד כדי לפרוץ את הדרך או שמא, שמות מוכרים של ידוענים שהמטרה העיקרית בבחירתם היא – להביא עוד כוח אלקטורלי לקלפי ותו לא.

בקרוב נדע את התשובה.