בשבוע שעבר התרחש אירוע משמעותי שעבר די מתחת לרדאר התקשורתי המיינסטרימי. אזרח ישראלי נסע בכבישים בשטח C, אך באמצע נסיעתו נעצר במחסום דרכים של שוטרי הרשות הפלסטינית. הוא הועבר לרמאללה ונשקו החוקי נלקח ממנו, שעות לאחר מכן הוא שוחרר. אבל איך דבר כזה ייתכן? בעקבות האירוע עלו ספקולציות בשאלה אם האזרח נכנס לשטח A, ולכן נעצר על ידי שוטרי הרש"פ.
אלא שהתיעוד לא השאיר מקום לספק. באמצעות גאולוקציה של התיעוד שפורסם ברשתות בשפה הערבית הוכח כי השוטרים, כשהם לבושים במדים, הסיגו גבול ופעלו בצורה בלתי חוקית בעליל, במרחק של כ-250 מטרים משטח A הסמוך. למרות ההוכחה שאכן הייתה כאן הסגת גבול, עד היום לא ננקטו הליכים נגד אותם שוטרים בפרט ונגד הרש"פ בכלל.
זה לא רק מקרה נקודתי של הסגת גבול, מדובר בחלק מסוגיה רחבה יותר הנוגעת לחופש התנועה ולנגישות התחבורתית של תושבי גוש טלמונים. כדי להבין את משמעותו, צריך להכיר את הציר שבו התרחש ואת חשיבותו לתושבי האזור. הציר המדובר נקרא "ציר המעוזים", על שם מעוז מורל ומעוז פניגשטיין, זכרונם לברכה, שנפלו במהלך מלחמת שמיני עצרת.
העיקרון המרכזי של הציר הנ"ל הוא קיצור הדרך לירושלים ממרחב גוש טלמונים. כדאי להסביר מה מיוחד בציר הזה ומדוע יש לו חשיבות לתושבי מרחב גוש טלמונים. אבל קודם יש לחזור תחילה אל ההיסטוריה של דרכי הגישה מהגוש לירושלים.
היסטוריית הצירים בין גוש טלמונים לירושלים
במשך השנים שימשו שלושה צירים את תושבי גוש טלמונים בדרכם לירושלים, אך המציאות המדינית והביטחונית הובילה בהדרגה לחסימתם. נתחיל עם הציר לבית אל, שנפרץ עוד בשנות השמונים. הציר מוכר בשם "ציר ולרשטיין", ועיקרו הוא עיקוף העיר רמאללה מצפון וחיבור לכביש 60 באזור בית אל, ומשם נסיעה דרומה לירושלים.
הבעיות עם הציר הנ"ל התחילו להתגבר לאחר כניסת הסכמי אוסלו לתוקף, שכן חלקים מרכזיים בציר עוברים דרך שטח B. בסופו של דבר, ציר זה נחסם עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, למרות שאין איסור מעבר של יהודים בשטח זה. בכך נותרו שני צירים נוספים שדרכם אפשר להתחבר לירושלים, ספציפית לכביש 443.
הציר השני הוא הציר שמקשר בין הגוש לכביש 436, דרך הכפרים דיר איבזיע, עין עריכ וביתוניא. במסגרת הסכמי אוסלו הועברה ביתוניא לשליטה מלאה של הרש״פ (שטח A). במצב כזה, חל איסור גורף על יהודים לעבור דרך הציר הנ"ל. כדי לעקוף את הכפר, נסללה דרך בשטח C בשולי הכפר (מוכרת בשם ״עוקף ביתוניא"), המקשרת בין הכפרים הקטנים יותר לכביש 443, סמוך לבית חורון.
בעקבות האינתיפאדה השנייה, גם ציר זה נחסם לתנועה על ידי צה"ל בשנת 2000, אף שהוא עובר בשטחים פתוחים ולא במרחבים עירוניים, כמו ציר ולרשטיין. הציר האחרון שנותר פתוח הוא הכביש לכיוון צומת שילת, דרך היישובים נעלה וניל"י, ומשם דרומה לכיוון מודיעין ומחסום מכבים. כלומר, כיום הדרך לירושלים דרך הציר המאושר היא באורך של כ-30 ק"מ מדולב. זאת בהשוואה לצירים הסגורים, המקצרים את הדרך בעשרה קילומטרים לכל הפחות. באמצעות הצירים הסגורים, הנסיעה יכולה להתקצר בחצי שעה.
פתיחת "ציר המעוזים" והמאבק על המשך הפעלתו
בתחילת 2026 יזמו תושבים מגוש טלמונים את פתיחת הציר השני מחדש. במקום לעבור דרך הכפרים דיר איבזיע ועין עריכ, עוברים דרך שטח B יחיד בכפר עין כיניא. משם חוזרים לכביש עוקף ביתוניא ומתחברים לכביש 443 במרחב בית חורון. ציר זה קיבל את השם "ציר המעוזים", והוא הושק על ידי הוריהם של החיילים שנפלו. יש לציין כי אף שמדובר ביוזמה אזרחית, צה"ל מתנגד עד כה לאבטח את הציר, במיוחד לאור המעבר הסמוך לביתוניא והפיתוח הערבי שהתרחב משמעותית ב-25 השנים האחרונות.
מאז האירוע שבו שוטרי הרש"פ פעלו בניגוד לחוק כדי לעצור אזרח שנסע בכביש לירושלים, צה"ל סגר שוב את הציר לתנועת יהודים. (יש לציין שלא בוצעו מעצרים נגד השוטרים מהרש"פ שפעלו מחוץ אזור סמכותם) הניסיון לפתוח את הציר מחדש מעלה מחדש את הביקוש לפתרון עבור תושבי הגוש, שמבקשים להגיע לירושלים מבלי לבזבז שעות בנסיעה עד מודיעין ומשם לעלות חזרה להרי בנימין. "ציר המעוזים" מתבסס על צירים קיימים ואין צורך לסלול כבישים חדשים. "החיכוך" עם כפרים ערביים בדרך הוא מינימלי. זה אפשרי.
