הרעש הזה שאתם שומעים הוא הפירורים האחרונים של שעון החול רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. נכון לזמן קריאת שורות אלו נותר עוד כשבוע וחצי עד להגשת הרשימות לכנסת. ביום שלישי האחרון של השנה ייסגרו הרשימות, ומכאן ואילך אין עוד שינויים, אין עוד איחודים, אין עוד מופעי סליחות.
בבחירות הקודמות שרפה מרצ הקיצונית למחנה השמאל 150,000 קולות. 4,000 קולות בלבד חסרו לה כדי לצלוח את אחוז החסימה. בל"ד הקיצונית עוד יותר שרפה עוד כ-140,000. יחדיו שרפו שתי מפלגות השמאל הקיצוני והערבים כמעט שמונה מנדטים. מימין איילת שקד היא שאיבדה לימין מנדט ועוד קצת כשהשליכה לאבדון 56,000 קולות.
על שלושה פשעי הציונות הדתית ועל ארבעה לא אשיבנה | הרב אליהו זייני
לעומת ההצלחה הפנומנלית ההיא, מה שקורה היום בימין מצריך אבחון פסיכיאטרי על סעיף אובדנות ושיגעון גדלות: כבר אין די אצבעות בידיי למנות את מספר המפלגות, ואין לדעת, שמא בין חתימת הגיליון להפצתו תוקם לה עוד תת-מפלגה, בשם האחדות כמובן. סלט המפלגות הזה, שלא יעבור את אחוז החסימה, עלול בקלות להפיל מפלגות נוספות מתחת לקו האדום.
בימין האופנה היא לדבר אחדות ובפועל להקים עוד ועוד מפלגות ותת-מפלגות
זוכרים את הבחירות ההן ש'זהות' הייתה על שבעה מנדטים בסקרים ובסוף לא עברה? זוכרים שכולם היו בטוחים שעוצמה יהודית עוברת ובסוף זה לא עבד? זוכרים את מפלגת יחד של אלי ישי ושטבון? בין סגירת הרשימות ליום הבוחר קורים הרבה דברים. בימים האחרונים שלפני הבחירות עצמן יש לפעמים תנודות אדירות ומשתה קולות שאיש לא יכול לצפות או לעצור.
ומה נגיד אז, אם במוצאי יום הבחירות נגלה שעם וינטר, ארדן, מעוז, פייגלין והנדל את עליזה, גם סמוטריץ' מוצא את עצמו בחוץ? המשמעות של תרחיש סופר-ריאלי כזה הוא ממשלת שמאל-מרכז-ערבים עם רוב מוצק במקרה הרע, או שמאל-מרכז-חרדים עם רוב מוצק לא-פחות במקרה הרע פחות. אלו המספרים וזה מה שיקרה כאן, ושאיש לא יגיד שזה לא היה צפוי.
בימין האופנה היא לדבר אחדות ובפועל להקים עוד ועוד מפלגות ותת-מפלגות ולחלום על ממשלות אחדות מדומיינות עם השמאל. לעומת זאת בשמאל שום מפלגה אינה רצה על תיק האחדות, ובפועל הם מאוחדים על מלא: בנט עם לפיד, מרצ עם העבודה, שלוש המפלגות הערביות שמו הכול בצד והתחברו שוב יחד.
מחנה הימין בהתאבדות קולקטיבית
מחנה הימין בהתאבדות קולקטיבית, ונראה שכולם בסבבה עם זה. תתאחדו, תפרשו, תתכנסו בחדר עד שיצא עשן לבן, תעשו אבן, נייר ומספרים. העיקר תעשו משהו כדי למצוא פתרון איך לכנס את כל החלקיקים הללו למחנה אחד שלם תחת מכנה רחב כדי להציל את מחנה הימין ולמנוע מכולנו ארבע שנים של כדורים נגד חרדות.
האבחנה היחידה למצב הפסיכוטי שהימין הביא את עצמו אליו הוא שככל הנראה חלקים נכבדים בימין אימצו את טענות השמאל מבית המדרש של המרגלים שהמצב גרוע עד בכי רע, שממשלת ימין היא ניסוי שנכשל ושמחנה הימין חייב מושיע. האמת היא שלא רק שהמצב אינו גרוע, המצב אפילו מצוין. האמת היא שמעולם, מאז קום מדינת ישראל, לא היה מצבה הביטחוני של ישראל טוב כמו שהוא היום, וגם מצבה הכלכלי. זו אינה תעמולת בחירות, זו עובדה ברורה.
זכותו של אדם לדרוש להחליף את מי שהיה ראש הממשלה ביום שמחת תורה תשפ"ד, אבל את העובדות אי אפשר להכחיש: מצפון לדרום ישראל שולטת בבטחה בכתר החרמון ומתבססת בקו אבטחה עמוק בדרום לבנון. בניגוד לרצועת הביטחון המדממת דאז, כיום מדובר בעולם אחר לגמרי, בלי תושבים שמסתובבים לחיילי צה"ל בין הרגליים, והמון בתים נופלים מדי יום באדיבות החבר'ה של הצמ"ה ופלוגות החבלה של חיל ההנדסה.
השוואה בין מה שהיה ביו"ש ערב 7.10 למה שקורה שם היום היא עלבון לאינטליגנציה
ביהודה ושומרון, עם כל הכבוד לתלונות נגד האלוף בלוט בסוגיית המעצרים המנהליים ואירועי טל ינון דרדיק, כל השוואה בין מה שהיה שם ערב 7 באוקטובר למה שקורה שם היום היא עלבון לאינטליגנציה. אלו מאות החוות, אלו עשרות היישובים החדשים, אלו מרכיבי הביטחון, אלו המבצעים בג'נין, בטולכרם ובשכם, זה השינוי הדרמטי בפריסת צה"ל בגבול המזרחי.
איראן עדיין כאן, אבל מי שאינו מבין את ההבדל בין איראן של לפני שנה בדיוק לאיראן של היום, הוא או עיוור מוחלט או כפוי טובה מהזן הנחות ביותר: כפוי טובה כלפי הטייסים, כלפי אנשי המודיעין והמבצעים המיוחדים וכלפי הנהגת המדינה שקיבלה עליה את הסיכון ואיתו את האחריות.
ויש כמובן עזה. שלא יעבדו עליכם ושלא יספרו לכם סיפורים. גבול ישראל-עזה הוא היום הגבול הבטוח והשקט ביותר של מדינת ישראל. שוב, מדובר בעובדות: חמאס איבד את היכולת הרקטית: הרקטה האחרונה נורתה משם במרץ 2025, לפני כמעט שנה וחצי. חמאס איבד את יכולת הפשיטה ואיבד את יכולת המנהרות וההברחות בציר פילדלפי.
מרוב שטוב כבר שוכחים שיכול להיות הרבה פחות טוב
זה לא אומר לעצור; אחת דתה של רצועת הרשע, שהעזה לחרף מערכות א-לוהים חיים, לכיבוש, גירוש והתיישבות, וכך גם יהיה במהרה בימינו, אמן. אין צורך בתזכורות עפיפונים, די לנו באחינו ואחיותינו שנטבחו כדי שהדם אשר שופך בה לא יכופר לעולם כי אם בדם שופכו עד רדתה של רצועת הדמים.
אומנם כתוב שחייב אדם לברך על הרעה, אבל בכל זאת גם על הטובה מומלץ לברך מדי פעם, ויש כל כך הרבה על מה להודות. פעמים רבות מספור הסתובבתי ברצועה. את מראה הנקמה המתוקה של החורבן הבלתי נתפס ברצועה אי אפשר להסביר במילים, גם לא בתמונה או בסרטון. אשריכן עיניי שזכיתן לראות. כן יאבדו כל אויביך ה'.
ואולי זו הבעיה. מרוב שטוב כבר שוכחים שיכול להיות הרבה פחות טוב. מתרגלים לשפע ושוכחים שיש דבר כזה מחסור. כבר שכחנו מה זה פינויי גבעות בסיטונאות, מה זה אפס אכיפה בריכוזי הבדואים, מהם הסכמי שלום מופקרים, מהי פגיעה אחר פגיעה במדינה היהודית. הארכיון קיים, אפשר להיכנס לצורך תזכורת, על החוויה עצמה נעדיף לוותר.
הרבה צדק בדברים, אם כי הקריטיות של הטיפול בשורשי שורשי הקונספציה רק התחדדה בשנים האחרונות, כמו שבעזה השארנו זאת ל'מה שהיה הוא שיהיה, נתמרן עם זה', ואז קבלנו את מה שקבלנו, כך גם בכל שאר הנושאים. לכן למשל צודק אבי מעוז שהקים את נעם, אין לצערי שום מפלגה שבאה לשנות את השורשים ולא רק את פני השטח, וזה לא סותר כמובן את ההתנהגות באחריות – חיבורים, ואם רואים שאין סיכוי לא שורפים קולות (נכון לכל מערכות הבחירות האחרונות הוא עשה בדיוק את שני הצעדים האלו, או התחבר ועבר או פרש ברגע האחרון). אגו לא ראיתי, צדק ראיתי ועוד איך.