מערכת התכנון והבנייה בישראל ידעה לאורך השנים לא-מעט עוולות, עיוותים וניצול פרצות. הציבור הישראלי כבר התרגל לשמוע על אכיפה בררנית, על פוליטיקה של תכנון ועל ועדות שפועלות במחשכים. ובכל זאת סיפור תכנונו של כפר קרע מציב רף חדש של שימוש ציני בהיעדר עמוד השדרה בכל הקשור לערבים שחיים בישראל, רף שבו נתונים סטטיסטיים מומצאים יש מאין, עבריינות בנייה פלילית מוכשרת בסיטונאות, וכל רשויות המדינה מגויסות להקמת עיר ענק אסלאמיסטית בתוך גבולותיה.
הכול בהתעלמות מוחלטת לא רק מהעימות הלאומי שישראל מתמודדת איתו מול המוסלמים, אלא אפילו מסדרי החוק הכי בסיסיים. הכול הכול במסגרת המופלאה של כלים מתוך המערכת עצמה. במובן הזה הסיפור הבלתי נתפס של כפר קרע הוא המשך ישיר של תחקיר תוכנית חמאיסי, שחשפנו בשבוע שעבר בקול היהודי, תכנון ועוד תכנון שתכליתם אחת: כיבוש מוסלמי של הצפון מתוך ליבה של המערכת. הפעם, אחרי שההרחבות המקומיות צלחו, הולכים על עיר ענק.
כך זה עובד: בשנת 2021 עמד מספר התושבים בכפר קרע על 20,000 נפש בלבד. למרות זאת אישרה ליישוב הוועדה המחוזית קיבולת נומינלית דמיונית של כ-120,000 נפש, גידול של פי שישה מהמצב הקיים! צריך להבין את האירוע הזה לעומת התכנונים מסביב: אם מישהו חשב שבכל האזור הזה, שמחבר בין המרכז לצפון, העיר הגדולה הייתה אמורה להיות חריש, ובה 100,000 תושבים לכל היותר, באה התוכנית הזאת של כפר קרע והופכת את מאזן הכוחות: 120,000 איש!
איך מצדיקים התנפחות של עיר קטנה לממדי מטרופולין? באמצעות יצירת מציאות דמוגרפית חדשה וניפוח מספרים. אך המספרים המנופחים הם רק המסווה לפשע האמיתי המתרחש בשטח: הלבנה סיטונאית של בנייה עבריינית. על פי הדו"חות הרשמיים, כמחצית מבתי המגורים בכפר קרע הוקמו שלא כחוק וללא היתר כלל. תחת הכותרת המכובסת "הסדרת בנייה לא-מוסדרת" המדינה מתכוונת להכשיר מאותכאלפיים מבנים לא-חוקיים שהוקמו על אדמות חקלאיות.
יונתן אחיה מתנועת 'ארצנו', שעבדה על חשיפת הנתונים האלה ועיבודם, מסביר: "זה אירוע שלא היה כאן מעולם בהיקף שלו. 11,000 יחידות דיור! אין מי שיגור ביחידות הדיור האלה, אלא אם כן אתה מתכוון לייבא לצפון אנשים ממזרח ירושלים או מיהודה ושומרון. גם נכנענו לטרור העבריינות, וגם יצרנו מסלול שמכשיר אותה".
בתחקיר זה נצלול אל הנתונים ונחלץ מהפרוטוקולים ומהמפות את שיטת הפעולה שלב אחר שלב: כיצד הומצאו הנתונים הדמוגרפיים וכיצד אלפי וילות לא-חוקיות מוכשרות על חשבון שטחים חקלאיים ועקירת מאות עצי זית.
הציניות הדמוגרפית: מנפחים עיר יש מאין
כל מתכנן ערים מתחיל יודע שתוכנית מתאר נשענת על בסיס אחד פשוט: מתמטיקה. לפני שמשרטטים כבישים, פארקים או שכונות, צריך לדעת כמה אנשים יגורו ביישוב בשנת היעד. שיעור הריבוי הטבעי של כל יישוב בישראל הוא עובדה אובייקטיבית וגלויה הנגזרת מהפער שבין לידות לפטירות. אבל מה קורה כשמישהו מחליט לשחק במספרים כדי להצדיק תפיסת שטחים אדירה? כאן מתחילה הציניות הדמוגרפית של כפר קרע.
במאי 2023 הכריז שר הפנים משה ארבל על כפר קרע עיר. כותרת מהסוג שאנחנו מדפדפים קדימה בחצי ייאוש, חצי חוסר הבנה. מספר התושבים בכפר עמד באותה עת על 20,500 תושבים בלבד. על פי הנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), קצב הגידול השנתי של כפר קרע עומד על 2.1% עד 2.2% בשנה. קצב הגיוני ומוכר.
זינוק פי שישה במספר תושבי כפר קרע
הקפיצה הראשונה מתרחשת כאשר בוחנים את מסמכי תוכנית המתאר הכוללנית, שמקדמים הוועדה המחוזית חיפה ומשרד 'לרמן אדריכלים ומתכנני ערים'. שם הונחה תחזית: בנספח הפרוגרמטי של התוכנית, שהכינה ד"ר עמליה רימלט, קצב הגידול השנתי הפך באחת ל-3.6%. על יסוד התחזית הזו נכתבו נספחי תנועה, תשתיות וכל הבסיס להתרחבות היישוב.
התוכנית קובעת את שנת 2040 לשנת היעד ומכוונת להפוך את כפר קרע למפלצת נדל"נית: מוסדות התכנון הציבו יעד אוכלוסייה של 45,000 תושבים לשנת 2040. אלא שבפועל לא הסתפקה הוועדה המחוזית עצמה במספר המנופח הזה והכריזה כי התוכנית מאפשרת "קיבולת נומינלית של כ-120,000 נפש בתחומה" וחישוב "ריאלי" של 90,000 נפש. משמעות הדבר היא זינוק של פי שישה במספר התושבים לעומת המצב הקיים.
אנשי המקצוע של 'ארצנו' שישבו על התוכניות מגדירים זאת "רמאות מודעת ואחיזת עיניים". משל למה הדבר דומה? להגשת תוכנית מתאר של העיר חיפה כך שתגדל מ-400,000 תושבים ל-2,400,000 תושבים בעיר עצמה, אגב תפיסה סיטונאית של שטחים פתוחים, שטחים חקלאיים ויערות. המטרה ברורה: תכנון רחב היקף כדי לבסס הצדקה להתפשטות מרחבית דרמטית.
התפשטות עד כביש 6 ולקיחת שטחים מיישובים יהודיים
ההתרחבות הפראית הזו דורשת קרקע, והרבה ממנה. אבל לא מדובר רק בעניין נדל"ני אלא באירוע גאופוליטי ובאיום אסטרטגי של ממש.
תוכנית המתאר הכוללנית קובעת קיבולת עתידית מפלצתית של 31,660 יחידות דיור לכפר קרע. לשם השוואה, כיום יש ביישוב כולו 5,350 יחידות דיור בלבד. זהו זינוק שאין לו שום פרופורציה לגידול טבעי נורמלי.
במקביל לתוכנית הכוללנית מקודמת תוכנית ותמ"ל 1116, תוכנית ענק במסלול שנועד במקור לפתור את מצוקת הדיור הכלל-ארצית, אך הפך לכלי מואץ בידי המגזר הערבי. התוכנית הזו לבדה, בגיבוי ובמימון של משרד הבינוי והשיכון, משתרעת על פני שטח עצום של כ-2,450 דונם.
מאיפה מביאים כל כך הרבה קרקע? הפתרון שמצאה המערכת מגולם בהמלצות ועדת הגבולות מספטמבר 2019, שעיקרן גריעת שטחים חקלאיים של המועצה האזורית מנשה והעברתם להרחבת שטח השיפוט של כפר קרע. הנפגע העיקרי ממהלך זה הוא היישוב היהודי רגבים, שמאבד כ-400 דונם בקירוב למען מפלצת הנדל"ן השכנה.
אך גזלת הקרקעות היא רק קצה הקרחון. איך זה ייראה בשטח? סגירת מלקחיים על כביש 6. התוכניות מכוונות את כובד המשקל של הפיתוח העתידי מערבה, עד כדי היצמדות ממשית לתוואי של כביש חוצה ישראל. כביש 6 הוא עורק החיים הראשי של מדינת ישראל. מאז סלילתו הקפידו מוסדות התכנון על שמירת אזור חיץ פתוח בין הכביש המהיר ובין היישובים הערביים הסמוכים לו, גם מסיבות ביטחוניות וגם כדי לאפשר התרחבות עתידית של תשתיות.
אך בכפר קרע הכלל הזה נמחק, והתוכניות דוחפות את קו הבינוי של העיר ממש עד לתוואי הכביש וצומת עירון (כביש 65). "נעשה פה דבר מדהים", מסבירים חוקרי תנועת 'ארצנו'. "מבחינה סטטוטורית ביטלו את כל מתחם החיץ והורידו את כפר קרע אל הכביש ממש. יחיא סינוואר אמר שברגע שהוא שולט בצמתים, הוא שולט בעוטף. כל איש צבא יגיד לך: מי ששולט בצירי התנועה, השטח שלו. מי ששולט על צומת עירון ועל כביש 6, לא נותן לעבור לא צפונה ולא מזרחה. זהו. חנקת את המדינה".
מכבסת הבטון: הלבנה המונית של עבריינות בנייה בחסות המדינה
אם לא די בכל אלה, קריאת התוכניות המסורבלות בכוונה תחילה מגלה שהן לא נועדו רק לתכנן את העתיד, אלא בעיקר לכבס את פשעי העבר. מדובר במבצע חסר תקדים של הלבנת עבריינות בנייה פלילית ושיטתית, והכול בחותמת מוסדות התכנון של מדינת ישראל.
הנתונים הרשמיים של מנהל התכנון: על פי הדו"חות, אשר זכו גם לאשרור של עיריית כפר קרע עצמה, כמחצית מבתי המגורים בכפר קרע הוקמו שלא כחוק וללא היתר כלל.
מהמצאי הקיים, רק כ-2,200 יחידות דיור מאושרות כדין; המשמעות היא שיותר ממחצית מהדירות ביישוב נבנו באופן עברייני. במקום שרשויות החוק יפעילו אכיפה, יחלקו קנסות או יבצעו הריסות, כפי שקורה ביישובים יהודיים רבים, המדינה בחרה בגישה הפוכה: להתאים את החוק לעבריינים. בתוך התוכניות עצמן היעדים מנוסחים שחור על גבי לבן, בלי שום ניסיון להסתיר את הבושה.
למשל, במסמכי תוכנית המתאר הכוללנית ובתוכנית הוותמ"ל מוצהר כי אחד מעקרונות התכנון הוא "הסדרת בנייה לא מוסדרת ושינוי יעוד שטחים חקלאים ברחבי המתחם לשטח לפיתוח עירוני". ניסוח יפה, תודו. במילים פשוטות: המדינה מאשרת בדיעבד את גנבת הקרקעות. זו הכשרה סיטונאית של 750–800 מבנים קיימים, שנבנו כולם שלא כחוק.
אחיה מיטיב לתאר את המכניקה שמאחורי ההפקרות הממסדית: "דמיינו לדוגמה פרדס בעיר רחובות. מגיעים כמה אנשים ובונים על האדמות החקלאיות וילות בלי לשאול אף אחד. כולנו מבינים טוב מאוד מה קורה למחרת וכיצד מדינת ישראל בבלוק הראשון מפרקת את המבנים האלה וגם קונסת את העבריינים, נכון? ובכן, כאן האנשים האלה כבר סיימו מזמן לבנות, וכעת פשוט מכשירים בשבילם הכול. הם אפילו לא צריכים להוציא היתר או לעבור איזו ועדה".
לכל זה יש גם משמעות ישירה של גזלת מיליארדים מקופת המדינה: קרקע חקלאית ששווה 100,000 שקלים לדונם הופכת פתאום לקרקע לבנייה ששווה מיליון וחצי שקלים. אזרח רגיל שהיה רוצה להוציא היתר, היה צריך לשלם מס שבח של 50% על ההפרש ולשלם 700,000 שקלים למדינה. המדינה הייתה אמורה לקבל פה סדר גודל של מיליארד שקל מיסים, והיא פשוט ויתרה עליהם.
עוקרים עצי זית בשם ההסדרה
במדינת ישראל כריתת עץ בוגר היא עניין מורכב. במקומות שגרים בהם יהודים, כמובן. אזרח מן השורה המבקש לכרות עץ בחצרו נדרש להגיש בקשה לפקיד היערות, לשלם אגרות, להציג חלופות, ולעיתים קרובות נתקל בסירוב מוחלט מטעמי שימור הסביבה. אך כאשר מדובר בהכשרת מגה-שכונות של בנייה עבריינית בחברה הערבית, נדמה כי כל חוקי הגנת הסביבה והצומח מתאדים כלא היו.
הסיפור של כפר קרע חושף כיצד מוסדות התכנון מאשרים הלכה למעשה טבח אקולוגי וחקלאי בקנה מידה עצום רק כדי להלבין את הפשעים שבוצעו בשטח. על פי מסמכי התכנון, קידום הפיתוח במרחב דורש כריתה המונית של 10,350 עצי זית. המספר הזה, שמוזכר שחור על גבי לבן במסמכים, ממחיש את גודל ההרס. הפגיעה אינה עוצרת במטעי הזיתים.
הדו"חות חושפים כי לצורך הרחבת כפר קרע ייעקרו גם מאות עצי ברוש ואורן, עצי אבוקדו, וכן 65 עצי רימון. כל אלו מיועדים לכריתה כדי לפנות מקום למכבש הבטון. אם כן, בזמן שארגוני סביבה ומוסדות התכנון נאבקים בחירוף נפש על כל פיסת ריאה ירוקה ביישובים היהודיים, בכפר קרע מתבצעת כריתת יערות ומטעים בחסות החוק.
בירת ואדי ערה והאידאולוגיה שמאחורי הבטון
העיר כפר קרע איננה עוד נקודה אנונימית על המפה; היא מוגדרת רשמית במסמכי מנהל התכנון כמי שמחזיקה ב"מיקום מרכזי כראשון בשרשרת יישובים של האוכלוסייה הערבית בוואדי ערה". חזון היישוב הרשמי, כפי שהוא מנוסח שחור על גבי לבן בתוכנית המתאר, שואף להפוך אותה ל"יישוב מוביל במרחב ואדי ערה וכמוקד שירותים, מסחר, תעסוקה, חינוך ותרבות".
ואולם מאחורי המילים "מרכז תרבות אזורי" מסתתרת מציאות אידאולוגית ולאומנית. כפי שחשפנו בעבר בתחקיר 'הקול היהודי' על מרכז האסלאם הענק דאר אל-סאלאם הפועל במקום, כפר קרע משמשת מוקד תוסס של הפצת דת ותרבות אסלאמית קיצונית, המקרין על המרחב כולו. כאשר המדינה מאשרת תוכניות עתק להפיכת המקום למטרופולין של 120,000 תושבים הצמוד לציר התנועה הלאומי הראשי של מדינת ישראל, היא אינה פותרת מצוקת דיור מקומית; היא בונה הלכה למעשה בירה של ריבונות חלופית בלב הארץ.
קרקע בגודל חצי מגבעתיים
כל האירוע הבלתי נתפס הזה מתרחש בממשלת ימין. נכון שכשבוחנים את הפרוטוקולים ואת התהליכים בולטת העובדה שעיקר האישורים והתכנונים נולדו והתרחשו תחת מה שמכונה "ממשלת השינוי", ובכל זאת האירוע הזה דוהר בעוצמה תחת ממשלה ימנית לכל הדעות.
אין סיכוי שהאירוע הזה עבר מתחת למכ"ם, כי כדי לאפשר את התנפחותה של כפר קרע נדרש אקט דרמטי של שינוי תוכנית המתאר המחוזית, "שינוי מספר 12 לתמ"מ 6" של מחוז חיפה.
מדובר בשינוי קווי היסוד התכנוניים של המחוז כולו, מהלך שנדון בוולנת"ע (הוועדה לתכנון עקרוני) באפריל 2022, קודם באינטנסיביות, ולבסוף קיבל את חותמת הזהב הרשמית שלו ופורסם למתן תוקף ממש לאחרונה, בינואר 2026, בלב כהונתה של הממשלה הנוכחית.
כשקוראים את המסמכים האלה השאלה המיידית שעולה היא מה אנחנו מפספסים: איך בנויים המנגנונים של מדינת ישראל, המצליחים ליצור מציאות הרסנית כל כך לריבונותה? האם מדובר בזדון מכוון, בשיתוף פעולה אידאולוגי או במערכת עיוורת שרצה קדימה בלי לראות מה היא מעוללת?
שילוב קטלני בין פקידות אמביציוזית לדרג פוליטי שטחי ורשלן
לפני הכול, תחקיר תוכנית חמאיסי חושף שבהחלט ברקע פועלים באופן מכוון כוחות אסלאמיסטיים שאימצו לתפיסת עולם את שיטת העבודה מבפנים כדי להתקדם בעימות הלאומי נגד ישראל. אך לא די בזאת להסביר כיצד הכוחות האלה מוצאים להם כר פעולה פורה כל כך בתוך המערכת.
התשובה מורכבת, והיא חושפת שילוב קטלני בין פקידות אמביציוזית לדרג פוליטי, שעד כמה שקיים הרצון לפרגן לו ולומר שהוא טוב הרבה יותר מקודמיו (מה שנכון לחלוטין), הוא בצער הלב גם שטחי ורשלן. במנגנון הביורוקרטי הזה פועלים פקידים ואנשי מקצוע שמזהים את השיטה.
במערכת התכנון הישראלית מי שמקדם תוכניות למגזר הערבי זוכה לשבחים על צמצום פערים ותכנון מתקדם ומפלס את דרכו לצמרת. למשל, מתכננת המחוז שהובילה ודחפה את אישור תוכנית הענק של כפר קרע בוועדה המחוזית חיפה, קודמה מאז ומשמשת כיום מספר 2 במנהל התכנון הארצי של מדינת ישראל. קידום מקצועי בפרס על מסירת צירי תנועה אסטרטגיים.
תירוץ "הייעוץ המשפטי" לא קשור למקרים כאלה
חשוב להבין שגם תירוץ "הייעוץ המשפטי" שפוליטיקאים רגילים לשלוף במקרים כאלה אינו קשור למקרים כגון אלה, כי האמת פשוטה וכואבת: השרים פשוט אינם מתעמקים, אינם מנהלים ואינם קוראים את החומרים. לכל שר בממשלה – שר הפנים, שר הביטחון, שר הנגב והגליל – יש נציגים רשמיים בעלי סמכויות מלאות בוועדות המחוזיות ובמועצה הארצית לתכנון ובנייה.
ניתוח טבלת הנוכחות של הנציגים האלה מגלה רשלנות פושעת: הם פשוט אינם מגיעים לדיונים האלה. בצער הלב, בחלק עצום מהמקרים גם הנציגים שכן מגיעים יושבים בדיונים ורואים את המספרים בלי להבין, בלי לשאול ובלי להציף הלאה את הנתונים, וכך יוצא שסיפורים כאלה עוברים להם מול העיניים.
האם יש כאן זדון? לחלק מהשחקנים במערכת, כפי שחשף תחקיר תוכנית חמאיסי, התשובה היא כן. אבל האינטרסים האלה מתלכדים בפועל גם עם מרחב פחות זדוני, שמחפש דרכים להחליש את אחיזת המדינה לטובת נרטיב של "מדינת כל אזרחיה". אבל לרוב המערכת מדובר בעיוורון מערכתי מוחלט המונע מרשלנות ומשטחיות.
השאלות לא נענו
הנה התגובות שקיבלנו בניסיון שלנו לשמוע כמה מילים של התפכחות, חרטה ואולי גם קבלת אחריות לשינוי. מהוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה נמסר: "הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה היא גוף מקצועי הפועל בהתאם להוראות חוק התכנון והבנייה, והחלטותיה מתקבלות על בסיס שיקולים תכנוניים ומקצועיים בלבד.
"תוכנית המתאר הכוללנית לכפר קרע קודמה בהתאם ליעד האוכלוסייה הצפוי ולצרכים הנגזרים ממנו, ואושרה על ידי הוועדה המחוזית בשנת 2021. באשר לתוכנית אל-עדסי, התוכנית קודמה בהתאם להוראות ולמסגרת שנקבעו בתוכנית המתאר הכוללנית". לצערנו, אף שביקשנו במפורש התייחסות קונקרטית לשאלה כיצד שינו בוועדה את התחזית בניגוד לנתונים של הלמ"ס וכיצד אישרו הלבנה של בנייה בלתי חוקית בהיקף בלתי נתפס, השאלות לא נענו.
ממשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי נמסר: "ראשית נציין כי כפר קרע נמצא בוואדי ערה, השייך למחוז חיפה, ואינו נתון לתחומי אחריות משרד הנגב והגליל. כמובן שהמשרד פועל לקדם את האינטרסים ההתיישבותיים והביטחוניים של המדינה ולהגן עליהם. עמדת המשרד היא שיש לרסן הקצאת שטחים חדשה עד כמה שניתן, תוך ציפוף כמות יחידות הדיור לכל דונם והיצמדות לגידול טבעי ריאלי".
"המשרד פועל כמיטב יכולתו לגידול היישובים העירוניים והכפריים היהודיים בגליל, כולל תמיכה בהקמת יישובים חדשים כמו רמת ארבל ושיבולת. זאת ועוד, המשרד פועל לסייע לערים מעורבות, ולאחרונה עברה החלטת ממשלה 4238 שעניינה חיזוק ערי הליבה בצפון. הממשלה ככלל, ומשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי בפרט, תומכים וימשיכו לתמוך, בערי הליבה בגליל ובצמיחה דמוגרפית בגליל במאות מיליוני שקלים".
משרד הפנים: "שינוי המעמד נעשה גם בשים לב לגודל היישוב"
השר יצחק וסרלאוף הגיב: ״בשינוי המעמד נעשה גם בשים לב לגודל היישובמשרד הנגב והגליל אנו פועלים כל העת לקידום האינטרסים ההתיישבותיים והביטחוניים של מדינת ישראל ולהגן עליהם. כשר הנגב והגליל אני תומך בהקמת וחיזוק יישובים יהודיים בגליל, כדוגמת רמת ארבל ושיבולת, ומתנגד להקמת ערים מוסלמיות תוך הלבנת בנייה בלתי חוקית. המדובר בכתבה אינו בתחום הפעולה של משרד הנגב והגליל".
ממשרד הפנים נמסר: "ההכרזה על כפר קרע כעירייה התקבלה בשנת 2023 לאחר בחינה מקצועית של הוועדה לבחינת שינוי מעמד מוניציפלי, ועדה ציבורית מקצועית ובלתי תלויה, אשר המליצה על שינוי המעמד בתום הליך בחינה סדור ומקצועי. המלצות הוועדה, נימוקיה וממצאיה פורטו בדוח שהוגש לשר הפנים ולמנכ"ל המשרד ופורסמו באופן שקוף ופומבי".
"שינוי המעמד נעשה גם בשים לב לגודל היישוב, הדומה למועצות מקומיות אחרות שהוכרו כעיריות. שינוי גבולות הרשות בוצע בהתאם להמלצת הוועדה הגאוגרפית חיפה, בהסכמה של המועצה האזורית מנשה להמלצות הוועדה ועל בסיס תוכניות סטטוטוריות שקודמו במנהל התכנון".
מסגרת: הכירו את מיזם 'מאמץ ממוקד': מכבסת הבטון שמלבינה את ואדי ערה
בזמן שתוכנית המתאר הכוללנית משרטטת את גבולותיה של מפלצת הנדל"ן העתידית בכפר קרע, מתחת לפני השטח פועלת זרוע ביצועית וטקטית המוקדשת למטרה צינית במיוחד: לגליזציה מלאה של עבריינות בנייה פלילית ושיטתית, והכול במימון המדינה. הכירו את המיזם הממשלתי בעל השם האירוני: מאמץ ממוקד. את השם נתנה המדינה.
המאמץ הממוקד הזה אינו מופנה לעזרה ללוחמי מילואים שכורעים תחת הנטל אלא להלבנת שכונות שלמות של וילות ענק שנבנו ללא היתר על שטחים חקלאיים בכפר קרע. במקום טרקטורים, הרס וקנסות כפי שהיה מתרחש בכל יישוב יהודי, המדינה פשוט משנה את החוק כדי שיתאים לעבריינים. שתי דוגמאות חמות מהתנור חושפות את עומק האבסורד.
שכונת אל-עדאסי: 57 וילות הופכות לעיר
ממש לפני חודשיים, ב-12 ביולי 2026, אושרה למתן תוקף תוכנית 354-0804278 לשכונת אל-עדאסי. דברי ההסבר הרשמיים מתארים "מובלעת חקלאית שכוללת כ-57 מבנים… ברובם ללא היתר בנייה". מדובר במבני קבע מפוארים ובניינים של שלוש קומות. הפתרון של המדינה? מתן תוקף לשינוי ייעוד של כשישים דונם חקלאיים לצורך מגורים ומסחר והקפצת קיבולת השכונה ל-315 יחידות דיור חוקיות למהדרין.
הציניות מגיעה לשיא בסעיף 7.1 במערכת התכנון, המיועד להגדרת שלבי ביצוע עתידיים. בסעיף זה נכתב צמד מילים: "לא רלוונטי". מדוע לא רלוונטי? משום שהעבריינים כבר ביצעו את הבנייה בפועל בשטח, שנים לפני שמישהו בכלל שרטט את ההלבנה. המדינה רק הגיעה בדיעבד כדי לספק חותמת כשרות לטאבו.
מתחם דהרת יאסין: לחסל 55 דונם חקלאיים במטה קסם
הדוגמה השנייה אושרה באותו פרויקט בדיוק בדצמבר 2025 (תוכנית 354-0804294). במתחם זה הודתה הוועדה המקומית בקיומם של 67 מבנים לא חוקיים שנבנו על 55 דונם של אדמה שייעודה הבלעדי הוא חקלאות. לתוכנית צורף דו"ח האגרונום שנשלח לסקור יותר מאלפיים עצי זית שגדלו בשטח ונאלץ לתאר כיצד אותן "וילות מגודרות עם שערים נעולים" פשוט נשתלו לתוך הלב הירוק של מטע הזיתים.
כעת, באבחת חותמת, המירה המדינה את סעיף הקרקע חקלאית ל-0%, אישרה 258 יחידות דיור חוקיות במקום וויתרה על פוטנציאל מיסוי של היטלי השבחה המוערך במאות מיליוני שקלים. עבריינים שהשתלטו על שטחי חקלאות זולים הפכו בן לילה לאילי נדל"ן החולשים על שכונות מאושרות בשווי עתק.