בג' באלול תרצ"ה נפטר בירושלים הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בישיבתו של הרב למדו באותו זמן כמה עשרות תלמידים בלבד. כיום, 91 שנה לאחר פטירתו, יש לרב קוק מאות אלפי תלמידים ותלמידי תלמידים, וציבור שלם בעם ישראל הולך בדרכו. בניגוד לבניו הרוחניים הרבים, משפחתו הביולוגית של הרב קוק הייתה משפחה קטנה ביותר, ואפילו כיום חיים רק כמה עשרות צאצאים ישירים של הרב.
לרב קוק עצמו היו חמישה ילדים. מאשתו הראשונה, אלטע בת שבע, נולדה לו בת אחת, פרידה חנה, אך לה לא היו ילדים. לאחר פטירתה של אשתו הראשונה נישא הרב לרייזא רבקה, בת דודתה. לזוג נולדו ארבעה ילדים, אך לא כולם זכו להאריך ימים. רוחמה טויבא נפטרה בהיותה תינוקת, ואסתר יעל נפלה ממדרגות בית הרב קוק בהיותה בת 12, ונהרגה.
נותרו שני ילדים: צבי יהודה ובתיה מרים. הרב צבי יהודה הפך לממשיך דרכו הרוחני של הרב קוק, אבל גם הוא לא זכה לילדים. על כן שושלת הרב קוק נמשכה רק דרך בתו הקטנה, בתיה מרים, שנישאה לרב שלום נתן רענן. לזוג נולדו שלושה ילדים. הצעיר שבהם, אברהם יצחק, טבע למוות בים כשהיה בן עשרים.
רכוש של כלל ישראל
מעטים זוכים לומר את המילים הללו: סבא רבא שלי הוא הרב קוק. הרב אליהו שלמה רענן הי"ד, נכדו של הרב קוק ובנו של הרב רענן, הביא לעולם שלושה ילדים, ונרצח בחברון. אני פוגש בביתה הצנוע שבשכונת אדמות ישי, תל רומידה, את בתו ציפי שליסל, נינת הרב קוק, נכדת הרב נתן רענן ובת הרבנית בתיה מרים.
ספרי לנו על הרבנית בתיה מרים.
"סבא וסבתא גרו בבית הרב. אנחנו גרנו אז בקריית משה, ובכל שבת היינו מגיעים לסעודה שלישית. נוסף על כך היינו מגיעים לבקר גם בחגים ובזמנים אחרים". סבה וסבתה של שליסל נפטרו כשהיא הייתה בכיתה א', ואת רוב הסיפורים היא מכירה באמצעות אימה. "אימא מספרת שבית הרב היה בית מיוחד, שהייתה בו המון אהבת ישראל. כל הזמן היו נכנסים אנשים למטבח של הרבנית, לא רק בחורי הישיבה אלא גם עניים היו נכנסים חופשי.
היו קוראים לבית שלהם 'קפה רענן', כי הוא היה פתוח לכולם. באותם ימים לא היה קומקום חשמלי; אם מישהו רצה שתייה חמה, הוא היה מוריד את הסירים שלה מהאש ושם קומקום. לפעמים הוא היה זוכר להחזיר אותם ולפעמים לא, אבל זה היה רגיל בשבילה". רוחו של הרב הייתה נוכחת בכל מקום בבית, רוח של שייכות גדולה וחיבור לכלל ישראל. "פעם הגיע אדם לבקש נפט בשביל תנור הנפט שלו.
בבית של הרב קוק אין רכוש פרטי, הכול כלל ישראל
"הרבנית שאלה אותו: למה אתה מבקש? והוא אמר לה: זה רכוש פרטי שלך, אני צריך לבקש רשות. סבתא קפצה כמו קפיץ ואמרה: בבית של הרב קוק אין רכוש פרטי, הכול כלל ישראל". עוד סיפור על הרבנית בתיה מרים שעובר במשפחה נוגע ליום חתונתה. "הנציב הבריטי, סר הרברט סמואל, רצה לכבד את הרב קוק, והביא לכלה שמלה מאוד מפוארת, אבל היא בשום אופן לא הסכימה ללבוש את זה"..
"היא רצתה רק משהו צנוע ופשוט. הרב קוק התחנן, ביקש שלא תעליב את הנציב העליון, אמר שזו תקרית דיפלומטית, אבל זה לא עזר. היא הייתה עקשנית ולא הסכימה ללבוש משהו מפואר. זה באמת מאוד אפיין אותה, היא הייתה מאוד צנועה, לא רק באורך של הבגדים אלא גם בפשטות, ואני חושבת שהפשטות הזו גרמה לה לקבל כל אדם".
הרב קוק ספג בחייו לא-מעט מתקפות בשל תמיכתו בציונות. קנאים מהיישוב הישן תקפו את הרב וביזו אותו. שליסל מספרת שהמתקפות הללו השפיעו גם על המשפחה. "היו זורקים עליו עגבניות ושופכים עליו מי ביוב. הרבנית בתיה מרים הייתה בוכה וכואבת את הביזיונות האלה לאורך כל חייה, ממש כאילו זה היה עכשיו".
כאשר אנחנו גואלים את הארץ, זה מה שגורם גם לאיחוד בלבבות
הדיבור על המחלוקות גורם לשליסל לקום ממקומה בהתרגשות. היא הולכת לספרייה וחוזרת כשבידה ספר שאינו מוכר לי, 'שמועות ראיה'. את הספר ערך אחד מתלמידי הרב קוק, הרב קלמן אליעזר פרנקל, ובו כתב מזיכרונו שיחות שהרב העביר בסעודות שלישיות. בהקדמתו הרב פרנקל מתאר איך הגיע לארץ ואיך מצא את בית הרב ונקשר לרב קוק. "הוא מתאר במילים מדהימות את השיעורים של הרב".
"אחר כך הוא כותב איך הרב 'נשא בקרבו אהבה עזה עד כלות הנפש לכל אבן ונדבך שנתווסף בארץ ישראל להגדלת היישוב היהודי, לרכישת הלאום העברי בארץ ישראל ואהבה עזה לכלל ישראל'. "ואז הוא כותב את הדברים הנפלאים האלה: 'רבנו ז"ל סבל מאוד מחוג הקנאים אשר רדפו אותו בגלל חיבתו לציוניות".
"הוא התבטא פעם על המחלוקת בארץ ישראל בין המפלגות, בין הרבנים ואנשי קודש, ואמר כי הסיבה לזה היא מיסוד אי-שלמות קדושת הארץ היות כי עם ישראל קשור עם ארץ ישראל, ולכן כל זמן שיש עוד חלק קרקע בארץ ישראל אשר הוא שייך לזרים ונפרדת מאת קדושת ישראל, מזה יסוד המחלוקת והפירוד השוררת בארץ ישראל… האיחוד של קדושת הארץ תביא איתו גם איחוד האומה'".
שליסל סוגרת את הספר וממשיכה לדבר בלהט. "לפעמים אנשים אומרים לי: מה את מדברת על ארץ ישראל? זה סתם מעורר מחלוקת, בואי נדבר על דברים מאחדים. להפך! כאשר אנחנו גואלים את הארץ, זה מה שגורם גם לאיחוד בלבבות. הפירודים והמחלוקות אינם רק עניין אישי ורעיוני, אלא יש לזה שורש רוחני שקשור לארץ ישראל".
אהבת ישראל וארץ ישראל
הרב שלום נתן והרבנית בתיה מרים רענן נפטרו שניהם בשנת תשל"ב בהפרש של כמה חודשים. שושלת הרב קוק עברה לדור הבא, אל ילדיהם של משפחת רענן: ציפורה (לימים הרבנית ציפורה פרום) ואליהו שלמה רענן, אביה של ציפי.
האם אבא שלך זכה להכיר את הרב?
"לא ממש, הרב נפטר כשאבי היה בן שנה. לאבא שלי היה אח קטן, אברהם יצחק, שנקרא על שם הרב. כולם תלו בו תקוות שימשיך את דרכו. הוא היה תלמיד חכם ואישיות מרשימה, למד בכרם דיבנה". כאמור, הוא טבע בים כשהיה בן עשרים.
אבא שלך גדל בתודעה של "אני הנכד של הרב קוק"?
"הוא גדל בבית הרב, הוא חי את זה, אבל ברח מכל כבוד ושררה. הוא נראה אדם תמים, והרב צבי יהודה קרא לו 'גאון בתמימות'. הוא אומנם היה חותם על הצ'קים בישיבה, אבל לא עשה מזה עניין. לצד זה הוא חי את תורת הרב בכל הליכותיו".
במה זה בא לידי ביטוי?
"קודם כול בדבקות בתורה ובמצוות. בכל רגע לפתוח ספר וללמוד, לדעת שהתורה זה העיקר. העולם שלו נסב על קיום המצוות ולימוד התורה: האם רואים את הירח ואפשר לעשות קידוש לבנה? הגיע הזמן להדלקת נרות חנוכה? מה עם סעודה שלישית, מתי השקיעה? אלו היו הדאגות שלו בחיים".
היא מספרת שהיה לו חשוב מאוד להשתתף בשמחות של בני המשפחה. "הוא היה הולך לכל ברית ובר מצווה וחתונה. הייתה תקופה אחרי הסכמי אוסלו שהלכנו מלוויה ללוויה", היא מספרת בכאב. "אמרתי אז לעצמי: הלוואי שהייתי לומדת מאבא להתאמץ להגיע ככה גם לכל שמחה ושמחה".
גם התפילות של הרב רענן היו משהו מיוחד. "הוא היה מתפלל בדבקות. אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה הייתי מחזיקה לו בבגד כשהוא היה מתפלל, והוא היה בעולמות עליונים, היה כולו בתפילה. הייתה לו גם אהבה גדולה לבריות, הוא היה טוב לכל אדם. מעולם לא דיבר לשון הרע. כשהיו שואלים אותו על איזו מחלוקת, הוא היה מוצא דרכים להתחמק".
כדרכו של סבו הגדול, אהבת ישראל שלו הייתה מחוברת לאהבת ארץ ישראל. "כשההורים שלי התארסו, הרבנית בתיה מרים אמרה לאימא שלי שלא תיבהל, כי אבא לפעמים נעלם. מה הכוונה? התברר שאחרי שהאח הצעיר טבע בים, אימא שלו מאוד דאגה ולא הסכימה שילך לטייל, אבל הוא מאוד אהב לטייל בארץ. הוא היה הולך עם חברים לכל מיני מקומות בארץ, וכדי שאימא לא תדאג הוא לא היה מספר לה".
יכול להיות שאני נמצא עכשיו במקום שבו היה הארמון של דוד המלך
אהבת הארץ הובילה אותו גם להשתתפות פעילה ביישוב הארץ בימים שאחרי מלחמת ששת הימים. "בשלב מסוים ההורים שלי הצטרפו לגרעין של מכון מאיר שהקים את הדר ביתר". זו הייתה נקודת ההתיישבות שהפכה בהמשך לעיר החרדית ביתר. "הם גרו שם בתנאים לא-פשוטים ובמסירות גדולה".
משם עברה המשפחה לגור בחברון, גם שם בתנאים לא-קלים. "אימא שלי מספרת שהערבים היו זורקים את הזבל ברחובות, והכול היה מסריח ומגעיל, משהו נורא. הם גרו פה בקרוון, ואימא אומרת שלפעמים היו אומרים לאבא: מה אתה גר בקרוון? לאנשים בגיל שלך כבר יש בתים יפים ומבוססים. אז הוא היה עונה: יכול להיות שאני נמצא עכשיו במקום שבו היה הארמון של דוד המלך. יש יותר מזה?"
הרב רענן לא הספיק לחיות בחברון שנים רבות. בכ"ט באב תשנ"ח, השבוע לפני 28 שנה, רצח אותו מחבל פלשתיני שחדר לביתו בשכונת אדמות ישי שבחברון. "בלוויה של אבא אמר הרב מרדכי אליהו להקים ישיבה על קברו. לבקשת אימא הקימו לזכרו אנשי היישוב את כולל אור שלמה בחדר שאבא נרצח בו". אימה, האלמנה הטרייה, הייתה יושבת מעבר לקיר ושומעת את הלימוד. "היה אמרה שזה מה שנותן לה כוח להישאר פה.
יש לנתניהו הרבה זכויות, אבל חברון זה כתם גדול על ראשו
היא הייתה מביאה להם עוגות ושתייה, לפעמים הייתה פותחת את הדלת לשמוע את השיעורים". בעלה של שליסל, הרב ישראל, מלמד שם מאז ועד היום. "בהתחלה עוד לא גרנו פה, והוא היה נוסע בכל יום מחרשה לכאן ובחזרה". בשבעה בא לנחם אותם מי שהיה גם אז ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם אשתו שרה.".
"זה היה כמעט שנה אחרי שהוא עשה את הסכם חברון, אחרי שהבטיח בבחירות שלא ימשיך את הסכמי אוסלו ולא ייתן עוד שום שטח לאויב. מה הוא חשב, שייתן לערבים שליטה ונשק והם לא ישתמשו בזה להרוג אותנו?" אומרת שליסל בכאב. "אימא אמרה לו: אמרת שננסה, ואם זה לא יצליח, נחזור לחברון בטנקים! עד היום אנחנו מחכים שהוא יתקן את זה.
"יש לנתניהו הרבה זכויות, אבל זה כתם גדול על ראשו שהוא צריך לנקות ולהחזיר את חברון לידי ישראל". נתניהו אומנם לא ביטל אז את הסכמי אוסלו, אבל כן נתן ליהודי העיר אישור לבנות בתי קבע בשכונת אדמות ישי, תל רומידה, שהיו בה עד אז רק קרוונים. לאחר הרצח של הרב אליהו שלמה נותרה בחיים רק נכדה אחת של הרב, הרבנית ציפורה פרום. "היא איננה בריאה לגמרי, אבל היא אישה צדיקה וגדולה".
הרא"יה קוק ניסה לשכנע את הבריטים להחזיר את היהודים לחברון
שליסל אומנם נקראה באותו שם כמו דודתה, אבל מסיבות אחרות. "אני נקראת על שם סבתא שלי, אימא של אימא שלי, שנפטרה כשאימא שלי הייתה בת 14". כמה שנים לאחר הפיגוע הגיעו גם בני הזוג שליסל לשכונת אדמות ישי. היום הם גרים בקרוון נעים לא הרחק מהמקום שנרצח בו אביה. על קירות הסלון תלויות תמונות של הראי"ה קוק ושל הרב צבי יהודה, ומולם תמונתו של אביה, הרב אליהו שלמה רענן. ברחבי הבית תלויות תמונות משפחתיות המעידות שכיום המשפחה גדולה וענפה.
שליסל מספרת שלאחר מעברם לעיר היא גילתה את הקשר של הרב קוק לעיר האבות. "בספר הזיכרון לאבא שלי כתב נעם ארנון מאמר על הקשר של הרב קוק לחברון. בהמשך הוא אסף חומרים נוספים והוציא ספר שלם על הרב קוק וחברון". גם היא עצמה חוקרת את הנושא. "גיליתי שהרב קוק היה מעורב מאוד בניסיונות לשכנע את הבריטים לתת ליהודים לחזור לחברון לאחר פרעות תרפ"ט".
"הוא ניסה גם לשכנע את המוסדות לבנות בפועל את חברון. הדברים שהוא כותב על חברון ממיסי לבבות. הוא מדבר על החשיבות הרוחנית האדירה של העיר ועל הקשר של השורשים, מקברי האבות ועד אדם הראשון. ראשית הבריאה ושורש הלאומיות שלנו הם מחברון".
'שפוך חמתך' במרפסת
כשהיית ילדה ידעת שסבתא שלך היא הבת של הרב קוק?
"ההורים שלי לא עשו מזה עניין גדול, היה להם מאוד חשוב שנגדל כמו ילדים רגילים. אבל בכל נושא חינוכי שההורים שלי דיברו אותי הדרך הייתה דרך הרב קוק".
מה לדוגמה?
"למשל, כשהגעתי לגיל שהולכים לתנועת נוער, אימא שלי פתחה מכתבים של הרב קוק כדי להסביר לי שלא הולכים לתנועת נוער מעורבת, כי הרב קוק כתב נגד ריקודים מעורבים וכדומה. לי זה הספיק כדי שיהיה לי ברור שזה הדבר הנכון לעשות".
אילו ערכים של הרב חיים אצלכם במשפחה גם היום?
"קודם כול אהבת הארץ. מספרים על הרב קוק שפעם שאל אותו איזה תלמיד שבא לארץ אם הוא צריך לשמור יום טוב שני של גלויות. הרב ביקש מהתלמיד: תראה לי את הדרכון שלך, לקח את הדרכון, שם בכיס שלו ואמר לו: עכשיו אתה יכול לשמור יום טוב אחד.
"אלו סיפורים שאני חיה אותם עד היום. כאשר באים לפה תיירים, יהודים חמים אוהבי ארץ ישראל, אני אומרת להם: תעלו לארץ".
יש מסורות ומנהגים שעוברים במשפחה מדור לדור?
"בליל הסדר יש לנו מסורת מיוחדת. אבא שלי אמר שכך נהג הרב צבי יהודה, והוא נהג תמיד כפי שאבא שלו נהג. הוא היה פותח את הדלת לרווחה וצועק: 'שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך'. עכשיו כל השכנים יודעים שאנחנו יוצאים למרפסת, ואנחנו כבר לא אדם אחד או שניים, כל הילדים והנכדים עומדים וצועקים. לא רק פעם אחת אלא שלוש פעמים, ויש מהדרים אפילו שבע פעמים", היא מחייכת.
את מרגישה אחריות מיוחדת בתור בת למשפחת הרב קוק? זה יוצר איזו תביעה מיוחדת?
אנחנו שליחים של הקב"ה לעשות הטוב והישר
"אני מאוד משתדלת שלא, כי אחרת אי אפשר לשמור על שפיות", היא צוחקת, "אבל האמירה של הרב קוק שהוא 'עבד לעם קדוש על אדמת הקודש' זו אמירה שפירושה שהאדם צריך להבין את המקום שלו. אנחנו פה לא בשביל מאבק כזה או כבוד כזה, אנחנו שליחים של הקב"ה לעשות הטוב והישר ולהשתדל ככל יכולתנו במה שאנחנו יכולים.
"ההסתכלות הזאת משפיעה על כל מיני דברים, למשל אם יש דילמה בין מה שיותר נוח לי למה שיותר חשוב לעם ישראל. בכל מהלך או התמודדות שאנחנו עומדים מולה אנחנו מנסים ככל האפשר לאמץ הסתכלות כללית יותר, לאומית יותר, של שליחות. אני לא מסוגלת להגיע לדרגות ולרמות של הרב, אנחנו בני אדם, אבל אנחנו משתדלים.
"יש מצווה 'הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם'", היא מסכמת. "יש לנו מצווה להתבונן באבות וללמוד מדרכיהם, וזה נכון גם לאבות הפרטיים שלנו. אני מתפללת שאהיה ראויה להיות חלק מהעם הזה וחלק מהמשפחה של הרב קוק, שנזכה כמו הרב קוק לחלום חלומות של גאולה שלמה ולהאמין שהקב"ה יביא אותה בקרב, על אף כל הקשיים, ושנזכה לראות ישועות גדולות".
