מאז נפל משטר אסד בסוריה, העיניים בירושלים פקוחות בדאגה לעבר דמשק. בעוד המערב מנסה לצייר את הנשיא החדש, אחמד א-שרע, כמי שזנח את עברו הקיצוני באל-קאעידה, בישראל מבינים שעם עובדות לא מתווכחים. חוסר האמון העמוק כלפי א-שרע, שמקיף את עצמו בגורמים קיצוניים, הוביל את מערכת הביטחון לנקוט יוזמה בשטח כדי להבטיח את הביטחון בגבול הצפון.
תחקיר שפרסם הלילה (רביעי) הוושינגטון פוסט חושף את היקף הפעילות הישראלית השקטה. לפי הדיווח, החל מחודש דצמבר 2024 ביצעה ישראל הצנחות חשאיות של מאות רובים, תחמושת וציוד מגן למיליציות דרוזיות בדרום סוריה. המהלך לא נעצר בציוד לחימה בלבד: ישראל העבירה גם סיוע הומניטרי ואף תשלומים חודשיים של מאות דולרים ללוחמים, במטרה ברורה – לייצר משקל נגד לשלטון המתגבש בדמשק ולמנוע מא-שרע לרסק את כוחם של המיעוטים במדינה.
ברית דמים וזכרונות מלבנון
הקשר בין ישראל לדרוזים הוא לא עניין חדש, אבל במקרה הזה הוא הפך לכלי אסטרטגי חיוני. מעבר לחובה המוסרית והברית ארוכת השנים להגן על המיעוט הדרוזי, בישראל זיהו הזדמנות מבצעית למנוע את התבססות האסלאם הקיצוני על הגדר. עם זאת, במערכת הביטחון לא כולם רגועים: מאבקי כוח פנימיים בקרב ההנהגה הדרוזית וחשדות לפלילים העלו אצל חלק מהגורמים זכרונות לא נעימים מהבוץ הלבנוני וחשש מהסתבכות ארוכה ומיותרת.
המתיחות מול וושינגטון
המדיניות הישראלית השתנתה מעט לאחרונה, בעיקר לאחר המפגשים המתוקשרים בין א-שרע לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. בעקבות ההתקרבות האמריקנית לנשיא הסורי, ישראל צמצמה את העברת הנשק ועברה להתמקד בעיקר בסיוע הומניטרי, אך חוסר האמון נותר בעינו. הוושינגטון פוסט מתאר מתח גובר בין ירושלים לוושינגטון בנושא: האמריקנים רואים בא-שרע כתובת לייצוב האזור, בעוד ישראל מזהירה שאיחוד סוריה כולה תחת הנהגה אסלאמיסטית הוא מתכון לאסון.
נכון לעכשיו, ישראל שומרת את הקלפים קרוב לחזה. לפי הדיווח מתקיימים מגעים עקיפים מול דמשק, כשהדרישה הישראלית ברורה: אזור מפורז בדרום סוריה והבטחת שלומם של המיעוטים. עד שזה יקרה, הסיוע השקט נמשך – כי במזרח התיכון אי אפשר לסמוך על מילים יפות, אלא רק על מעשים בשטח.
