בליבו של המשטר הרומי העתיק עמדה משרה ייחודית, חסרת כוח צבאי או פיקודי אך עתירת סמכות והשפעה: הקנסור. תפקידו המקורי של הקנסור היה מפקד אוכלוסין, בדגש על ניהול רישום השיוך למעמדות, אך עם השנים הוא ניכס לעצמו את סמכות Regimen Morum. כלומר, הרשות לשפוט את מוסריותם של אזרחים (מכאן המונח השגור כיום, צנזור), לפסול מועמדים ולשתק אריסטוקרטים שביקשו לעלות לגדולה פוליטית באמצעות תיוגם "בלתי ראויים".
הקנסור לא היה זקוק לחרב או לחוק מפורש, עצם היכולת שלו לזמן אדם לבירור קנסורי, על סמך "ערכים", פירושה היה כפיפותו של האזרח למערכת המשטור של מי שאחז במשרה הרמה. הקנסור לא נדרש לחרוץ דין כדי להטיל מורא, בעצם ההליכה אל גבעת הקפיטול היה די לשבור את רוחו של הסורר.
מחזה דומה, אלגנטי בהרבה אך הרסני לא-פחות, מתרחש בימים אלה באולם ג' של בית המשפט העליון בירושלים. הדיון שנערך השבוע בבג"ץ בעתירות נגד החוקים שחוקקה הכנסת ברוב נדיר של הקואליציה והאופוזיציה כאחת להגבלת פעילותה של סוכנות אונר"א, אינו עוסק באמת בשאלה המשפטית של חסינות דיפלומטית או אמנות בין-לאומיות. כל הטענות הללו אף נדחו בדיון עצמו בתוך דקות. הדרמה האמיתית אינה נעוצה בפסק הדין שיפורסם בהמשך אלא בעצם קיומו של הדיון.
עצם נכונותו של בג"ץ להושיב את מועצת החכמים שלו בדחיית הבקשה שהוגשה לשידור הדיון, כדי לבחון אם לרשות המחוקקת מותר להגן על ריבונותה של מדינת ישראל מפני ארגון המעורב עד צוואר בטרור, היא תמצית המשטור. זהו מקרה נפלא לבחון דרכו את מה שבית המשפט העליון עושה בכך שהוא מקיים דיון מלכתחילה.
תמיד בית המשפט העליון הוא המכריע אם החוק ייכנס לתוקף
הרי המטרה בוודאי אינה אכיפת מוסר, שכן מדובר בצעד שהוא חלק מהצעדים ההכרחיים אחרי 7 באוקטובר. ולא בכדי זכה החוק לקונצנזוס מקיר לקיר, ללא קשר להשתייכות מחנאית. המטרה בקיום הדיון היא גם לא צבירת לגיטימציה לבית המשפט בכך שהוא דוחה את העתירות, שכן אילו זו הייתה המטרה, היה הדיון משודר כדי להגביר את האפקט.
זהו מקרה קצה שמסגיר את מה שעומד כאן, תמיד, בבסיס. משטור המערכת הפוליטית כולה לכלל השלמה עם העובדה שתמיד, ללא קשר לתוכן החוק או לרוחב ההסכמה שהחוק זכה לו, תמיד בית המשפט העליון הוא המכריע אם החוק ייכנס לתוקף. בית עליון. לא בית משפט עליון. בית עליון.
זהו המשטור הסמוי מהעין, המשטור שאינו זקוק לצווי מניעה דרמטיים כדי לחנוק את המערכת הפוליטית והביצועית. עצם פתיחת הדלתות, עצם נטילת הסמכות לקיים דיון חוקתי על כל חוק של המחוקק הריבוני, משדרת לכל דרגי הממשל את המסר החד-משמעי שהם נתונים לפיקוח הדוק. כל מהלך, חוקי, תקין, מוסרי ודמוקרטי ככל שיהיה, מותנה באישור מראש של מועצה עליונה. אין דין, יש דיין. למעשה אנחנו כבר בשלב מתקדם יותר. בשלב הזה השהיית החקיקות כולן היא ברירת המחדל. כל עוד מדובר בממשלת ימין, כמובן.
חקירת הפצ"רית נעצרה לחלוטין וקפאה אל שמריה
המנגנון הפסיכולוגי והמבני של המשטור הזה אינו תאורטי, הוא פועל ממש לנגד עינינו בזמן אמת. הביטו איך מנהלת הפרקליטות את פרשת הפצ"רית החולשת על סוגיות הליבה של שלטון החוק, ההגנה על חיילי צה"ל ועל שמה של מדינת ישראל בעולם בשעת מלחמה. חקירה קריטית זו נעצרה לחלוטין וקפאה אל שמריה. הנימוק? הפרקליטות החליטה להמתין להכרעת בג"ץ בשאלה אם פרקליט המדינה מוסמך בכלל לדון בנושא.
בעוד הפרקליטות ממתינה בחרדת קודש למוצא פיו של בית המשפט, היועצת המשפטית לממשלה, שהייתה מנועה מפורשות מעיסוק בפרשה בשל ניגוד עניינים מובהק, לא טמנה את ידה בצלחת. היא עסקה בפרשה, בחשה בה, הנחתה וניהלה אותה, עד אשר הגיע העניין אל פתחו של בית המשפט ושובץ הרכב שלא היה נוח לה.
כשהיועצת מבקשת לפעול, היא תפעל כל עוד לא תקבל צו. אך כשהפרקליטות מבקשת להתחמק מהכרעה, הדיון בבג"ץ הופך למחסום וולונטרי אף בלי שניתן צו. כי כשאין חוק, אין סדר חברתי ואין כללים אלא רק קבוצת אנשים שמחליטה על הכול, כן, על הכול, אד-הוק. אז השאלה היחידה היא מה שופטי בג"ץ מוכנים לגבות ובמה הם מבקשים להילחם. היות שהיועצת המשפטית לממשלה קיבלה איתות ששופטי בג"ץ יגבו את מריחת פרשת הפצ"רית, הכול מותר.
ארגון טרור מבטל חקיקה של הכנסת
כשחוזרים אל עניין אונר"א, המשטור השיפוטי מקבל ממד חמור ופרוע עוד יותר. הפיכת בג"ץ לחצר ערעורים על חוקי יסוד וחוקים המבטאים מדיניות חוץ וביטחון של מדינה ריבונית, מתאפשרת בין השאר בשל שחיקתו של מושג "זכות העמידה". מן הראוי להזכיר לציבור ולשופטים כאחד את המחיר הכבד של הפקרת זכות העמידה לגורמים זרים.
לא רבים יודעים, אך בית המשפט העליון של מדינת ישראל כבר פסל בעבר חוק של הכנסת בעניין קצבאות ילדים להורים למחבלים קטינים בעקבות עתירה שהגיש ארגון זר, ארגון שלאחר מכן הוצא אל מחוץ לחוק והוכרז ארגון טרור. במילים פשוטות, ארגון טרור ביטל חקיקה של הכנסת באמצעות עתירה לבג"ץ.
איש לא עשה במערכת חשבון נפש איך דבר זה אירע או איך הוא התאפשר. שיקום מעמדה של הכנסת, משימה כבירה של הדור הפוליטי הקרוב, לא תתאפשר באמצעות העמסת עוד ועוד קרונות חקיקה כאשר המסילה מסתיימת באולם ג' של בית המשפט העליון.