כמה שירים נכתבו עליה, כמה דמעות נשפכו בגללה, כמה לבבות נשברו, כמה מחזות נכתבו – וכמה פסוקים בפרשת עקב, הפרשה שבה נכתב השורש אה"ב יותר מכל פרשה בתורה! שבע פעמים חוזרת המילה הזו בפרשה בהקשרים שונים: "ואהבך וברכך", ולאהבה אותו", "לאהבה אותם", "ואהבתם את הגר", "ואהבת את ה'", "לאהבה את ה'", ושוב: "לאהבה את ה'".
ועם כל האזכורים האלה הפרשה אינה מסבירה מה זו אהבה, ואולי להפך, היא מבלבלת עוד יותר: מצד אחד היא מגדירה אהבה כהדדיות: "והיה עקב תשמעון – ושמר ה' לך", אתם נדרשים לתת כדי לקבל, ואם לא תיתנו, לא תקבלו: "הישמרו לכם פן יפתה לבבכם… וחרה אף ה' בכם". מצד שני הפרשה מדברת על אהבה שאינה מותנית בדבר: "וידעת כי לא בצדקתך ה' א-לוהיך נותן לך את הארץ הטובה הזאת… כי עם קשה עורף אתה".
מצד אחד האהבה שאין בה תנאי נחשבת רומנטית במיוחד, אבל מצד אחר נדמה שכולם רוצים להיאהב ללא תנאי, ומי רוצה לאהוב ככה, אהבה לא מתגמלת?!
נדמה שהגדרת האהבה היהודית זורחת באופן מופלא בפתיח של פרשת האהבה, פרשת עקב: "ושמר ה' א-לוהיך לך את הברית ואת החסד… ואהבך". הברית, החסד והאהבה. ברית היא המחויבות ההדדית, אהבה שיש בה תנאים. בניגוד לדתות אחרות, שאהבה קורבנית נחשבת בהן לשיא האהבה, היהדות מדברת על ברית, על חובה הדדית. ואז מגיע החסד: גם כשבן הזוג, החבר הטוב או הילד שלנו לא יעשה את רצוננו, אנחנו נמשיך ונרעיף עליו חסד. רק לשני אלה יחד, הברית והחסד, אפשר לקרוא אהבה.
ההדדיות היא חובה. אי אפשר שיהיה רק צד נותן ורק צד מקבל, אבל נתינה וקבלה, מבהירה פרשת עקב, אינן חייבות להתקיים בו בזמן. כל צד בתורו ייראה לפעמים כמי שמפר את הברית: בפרשת השבוע יהיו אלה בני ישראל החוטאים בחטא העגל, אבל בהפטרה "ותאמר ציון עזבני ה', וה' שכחני", דווקא עם ישראל מרגיש שהברית עימו נשכחה.
אהבת אמת תלחש לכם בשיברון הלב הכואב ביותר: חכו. הברית והחסד אינם מתקיימים יחד, הברית היא כשיש תמורה מיידית, והחסד ימשיך להרעיף גם כשהצד האחר מרוחק, לא מפני שהוא קורבן אלא מפני שהוא יודע שהצד האחר יתעשת. חכו.
שימו לב ללימוד העדין הזה באחד הפירושים היפים של רש"י על התורה: "לאהבה את ה' א-לוהיכם… שלא תאמר: הריני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאיקרא רב, בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשה, עשה מאהבה וסוף הכבוד לבוא". ואו.
לכאורה בראשית דבריו רש"י מדבר על אהבה שאינה תלויה בדבר, אבל הוא יודע שביהדות אין רק חסד, יש גם ברית, ואיש אינו רוצה לעבוד ללא תמורה! ולכן הוא מוסיף: "וסוף הכבוד לבוא". אנחנו מבקשים סוף טוב! גם לאוהבים הגדלים ביותר יש כבוד! אסור שיירמס הכבוד בשם האהבה! אבל בדרך לשם, בבקשה, חכו.
אל תמהרו לפרק, אל תמהרו לכלוא את החסד מבן הזוג שלכם. עשו מאהבה, וסוף הכבוד לבוא! רק הברית, כשלצידה החסד, יהיו אהבה.
