1. אתגרי המלחמה

בעקבות המלחמה שאנו נמצאים בה, אנו עדים ליותר ויותר חיילים מוסרי נפש שנמצאים במצב נפשי מורכב של פוסט־טראומה, מציאות כואבת ומייסרת מאוד, הן לפצוע הנפש והן למשפחה הסובבת אותו. בדברים שנכתוב, ברצוננו לתת קצת דברי חיזוק מתוך מבט של אמונה, לפצוע הנפש ולמשפחתו היקרה. 

אנחנו זוכים לחיות בדור מיוחד, דור הגאולה, ובתקופה מיוחדת, תקופה שבה האומה זוקפת את קומתה ומגלה את עוצמותיה. במבט עמוק ורחב אפשר לראות איך מתוך האתגרים השונים שאנו עוברים, לאט לאט האומה הולכת ומתבררת, הולכת ומגלה את אוצרותיה הרוחניים.

מלחמה דורשת מסירות נפש גדולה של חיילינו האמיצים. מסירות נפש היא לקיחת סיכון משמעותי, למען האומה, היינו למען הערך הגדול ביותר, שהוא – ניצחונם של ישראל! הסיכון להיכנס למלחמה הוא קודם כול האפשרות חלילה למות, וסיכונים נוספים הם – להיפצע בגוף או להיפצע בנפש. הזוכה להיכנס בקשרי המלחמה ומעמיד מול עיניו את טובת הכלל לפני כל טובתו הפרטית, אין לך מעלה גדולה מזו והוא בבחינת "אשרי מי ששם עצמו שיריים לכנסת ישראל" ("אורות התחיה" פכ"ד). חז"ל לימדונו (פסחים נ'.) ש"הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם", וכך גם מי שלא נהרג ב"ה, אבל נכנס למלחמה על דעת שהוא יכול להיהרג או להיפצע, מעלתו גדולה ונשגבה עד מאוד.

2. פצועי גוף ופצועי נפש

במלחמה שאנו עומדים בה, ממדי פצועי הנפש גדולים מאוד, ונדרשים אנו לסוגיה, לראות איך מתוך מבט של תורה ניתן לחזק את הפצועים וכן לחזק את המשפחות שלהם, שגם הן עוברות טלטלות חזקות וכואבות. נציין, שאנחנו משתדלים בדברינו לקרוא לנפגעי הנפש מהמלחמה 'פצועי נפש' ולא 'פגועי נפש', מהסיבה שתתבאר בהמשך, כי חשוב מאוד לחיות בתודעה מתמדת, שהפגיעה הנפשית היא פציעת לוחם במלחמה, והפגוע בנפשו הוא 'פצוע מלחמה גיבור ומסור'.

צריך לדעת, שמבחינה מסוימת, להיות פצוע נפש קשה יותר מפצוע גוף. זאת משתי סיבות: א. כי פציעה נפשית פוגעת במקום עמוק מאוד באישיות וגורמת לקשיים מנטליים שיכולים להשפיע באופן חזק על כל מהלך החיים ועל חיי המשפחה. ב. כי פציעה גופנית – הסביבה רואה בעיניים ויודעת להתייחס לפצוע בהערכה גדולה ובהערצה. לעומת זאת, פציעה בנפש החברה לא מזהה ולא חיה את זה שיש כאן פצוע מלחמה, וההערכה שצריכה להגיע לאותו לוחם מסור לא מגיעה אליו. מה עוד, שכיוון שתוצאות הלוואי של הפגיעה הנפשית קשות הן, וגם פעמים רבות קשות לכל הסובבים, התגובות של הסביבה עלולות להיות קשות ופוגעניות, במקום יחס של הערכה, הבנה ותמיכה.

נשאלת השאלה – מה ייתן את הכוחות לפצוע שלפנינו ולמשפחתו להמשיך את החיים ולהתקדם בעוצמה על אף הקשיים הגדולים?

יש שתי נקודות מפתח רוחניות שפיתוח שלהן יעצים את הפצוע ומשפחתו שעוברים טלטלות שכאלו.

3. להכיר בגודל מעלת חיינו

נקודת המפתח הראשונה – ההכרה במשמעות ובגודל של החיים שלנו עכשיו. זאת אומרת, לא מספיקה ההכרה בגודל מעשה ההתמסרות שהוביל לפציעה, אלא במשמעות הגדולה של החיים שלנו עכשיו. הפצוע צריך לדעת שהחיים שלו כיום הם חיים גדולים וגבוהים מאוד, וכן המשפחה העוטפת את הפצוע צריכה להרגיש זאת. מהי באמת המשמעות של חיים כאלה שסובבים סביב פציעה נפשית?

התשובה היא – שכיוון שהפציעה קרתה בעקבות ומתוך מסירות נפש על כלל ישראל, הרי שכל כאב גופני או נפשי שנובע מזה וממשיך לכאוב, הרי זה כאב כללי. זאת אומרת, שכל רגע של חיים עם התמודדות נפשית של הפצוע או של בני משפחתו, כל רגע כזה הוא רגע של חיים של התמסרות למען האומה, שהרי זו תוצאה והמשך ישיר של אותה מסירות נפש של הלוחם.

מבחינה מסוימת, להיות פצוע נפש קשה יותר מפצוע גוף. זאת משתי סיבות

דוגמה לדבר יש בהלכה. בהלכות סוכה, ההלכה היא שהולכי דרכים פטורים מן הסוכה. אבל מי שהולך ביום, כשמגיע הלילה מחויב להשיג סוכה לישון בה, אם הדבר אפשרי. לעומת זאת, "שלוחי מצווה – פטורים בין ביום ובין בלילה" (שו"ע סי' תר"מ). למה? מפרשים הפוסקים, כי גם בלילה שההולך לא עסוק ממש במצווה, הוא חושב על המצווה, והוא נחשב עסוק במצווה. זאת אומרת, שבעולם הרוחני, לא רק הרגעים של העיסוק הפיזי במצווה נחשבים גבוהים ומרוממים, אלא גם כל העיסוק שמסביב למצווה. 

כך לענייננו. צריך לדעת, שכיוון שהסבל הגופני או הנפשי של הפצוע נובע מהתמסרותו למען הכלל, שזו מצווה שאין למעלה ממנה, כל רגע של סבל בהמשך החיים הוא רגע של חיים גדולים, חיים של מסירות נפש למען האומה. הרגשת הזכות לחיים נעלים כאלה נותנת כוחות, שמחה ויכולת להמשיך את החיים בעוצמה, עם המציאות הקשה של הפציעה הנפשית.

4. "כי אתה עימדי"

נקודת המפתח השנייה היא הרגשת הליווי האלוקי. חיים עם פציעה נפשית הם חיים מאתגרים וכואבים. הרבה מהחוסן והכוח הנפשי במצבים שכאלה תלוי בהסתכלות של האדם. ללא עבודה רוחנית, ההרגשה שעלולה ללוות חיים שכאלה היא הרגשת ייאוש, כעס ופסימיות. כל פעם שאתה מצפה לאיזה שיפור ופתאום אתה מגלה כמה המצב מורכב, אתה עלול ליפול לדיכאון וחלילה לייאוש. 

הדרך הנכונה והאמיתית לרומם את הנפש ולחיות בחוזק היא הרכבת 'משקפיים' של אמונה. מה זה אומר? לחיות את הליווי האלוקי. ללמוד ולחיות את זה שאנחנו מלווים באופן צמוד על ידי הקב"ה שאוהב אותנו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו. "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו". גם אם אנחנו לא מבינים למה כל דבר קורה לנו, אנחנו מבינים שהכול הכול קורה מטוב ה' אשר עלינו, וממילא הוא מלווה אותנו והוא יעזור לנו לצלוח את התקופה המאתגרת ולבנות עוד ועוד קומות של חיים גדולים ושמחים.

אם החברה מתייחסת אליו כאל אדם מסכן וכושל, אזי הפצוע כך ירגיש ויהיה לו קשה למצוא את כוחות הנפש ללכת ולהתקדם

"ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך". השמחה וגילת הלב מגיעות מתוך הביטחון בחסד ה' וטוב ה', והידיעה שאנחנו בידיים טובות. "לא אירע רע כי אתה עימדי". הקב"ה מרעיף עלינו מטובו וחושב עלינו רק לטובה. "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות ס':). אנחנו מבינים שגם המצבים הקשים ל"ע, גם  בהם יש כוונה נסתרת לטובה, או לטובת הפרט או לטובת הכלל.

הרב קוק זצ"ל בביאורו את דברי חז"ל אלו, מבאר (עין אי"ה ברכות פ"ט פס' קפ"ב), שיש מצבים שבהם האדם מצידו הפרטי עובר דברים קשים וכואבים מאוד שיש להם מטרה לטובה מצד החשבון של כלל ישראל. בעם ישראל כולנו "נשמה אחת בגופות מחולקים", והחשבון הוא הרבה מעבר לטובת הפרט כשהוא לעצמו. הידיעה שמה שעובר עליי הוא רק לטובה, נותנת כוח ואופטימיות ומחזקת את הוודאות שהקב"ה לצידנו. "ה' צילך על יד ימינך", והוא מחזק ויחזק אותנו לצעוד קדימה בעוז וברוממות!

5. הפצוע – גיבור ישראל

נקודה נוספת חשובה מאוד – התייחסות לחולה בכבוד של גיבור ישראל! 

מצב הרוח של החולה משפיע רבות על יכולת ההחלמה שלו. אנחנו רואים בחז"ל (שבת קכ"ח:), שיולדת שצריכה אור בשבת, מותר להדליק לה את הנר. ואפילו היא עיוורת ולא תהיה תועלת טכנית בהדלקת האור, מותר להדליק, בשביל ליישב את דעתה. יישוב הדעת של החולה הוא קריטי להחלמתו, ובשביל מצב הרוח שלו מותר לחלל את השבת. 

אחד הדברים המשפיעים ביותר על מצב הרוח של פצוע הנפש הוא ההתייחסות של הסביבה אליו. אם החברה מתייחסת אליו כאל אדם מסכן וכושל, אזי הפצוע כך ירגיש ויהיה לו קשה למצוא את כוחות הנפש ללכת ולהתקדם. לעומת זאת, אם נתייחס אליו כאל גיבור מלחמה, כאדם הנעלה יותר מכולם, אדם שכל חייו הם 'כלל ישראל', שזה באמת מי שהוא, אין ספק שהיחס הזה ייתן כוחות ועוצמות לפצוע שלנו.

איננו עסוקים ב'אמצעי חיזוק' לפצוע, אלא עסוקים בהתייחסות האמיתית והנכונה לאדם גדול שהקריב את כל חייו למען האומה, ועכשיו הוא חי עם פציעה נפשית ממושכת בשביל עם ישראל. לפנינו ניצב גיבור לאומי! כך צריכה להיות ההתייחסות של כל המשפחה הסובבת וכל החברה הסובבת.

בשנת תשל"ו הגיעה קבוצת נכי צה"ל לרבי מלובביץ'. הרבי דיבר איתם ברוממות גדולה וקבע שם שהשם 'נכי צה"ל' צריך להשתנות ל'מצויני צה"ל'. ואלו דבריו: 

"אין דעתי נוחה מזה שנותנים למישהו את השם 'נכה', שזה מראה על נתיחות וירידה, כי אם אדרבה, צריך להדגיש בזה שהוא משהו מיוחד ומצוין על ידי בורא האדם, אשר נתן לו כוחות מיוחדים יתרים על הכוחות שישנם לאדם מן השורה… ולכן הייתי מציע… שישנו את השם, וייקראו 'מצויינים' בישראל".

התייחסות הסביבה בצורה גדולה ומרוממת לפצוע, משפיעה באופן ישיר על הפצוע ועל האופן שהוא יראה את עצמו ויחשיב את עצמו.

עלינו, הסובבים את פצוע הנפש, להרים את מבטנו כל הזמן לראות את העומד לפנינו כפי מעלתו האמיתית, וכמה שנתעצם במבט הזה, כך ניתן לפצוע את ההרגשה האמיתית של מעלתו הגדולה, וזה ייתן לו בעז"ה עוד ועוד כוח לעמוד באתגרים שהוא צריך לעמוד בהם.

כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, כולם ניתנו לו כפי השייך לתיקון עולמו

6. האתגר המשפחתי

משפחה שאחד מבניה הוא פצוע נפש, חייה מאתגרים ודורשים הרבה כוחות לעמוד במשימות ולא ליפול ברוח במפגש עם המציאות המיוחדת. מה עוד, שבהרבה מהמקרים יש השפעות נפשיות נלוות גם לבני המשפחה הסובבים את הפצוע.

אחד מהיסודות שנותנים כוח במצבים כאלה הוא ידיעת השליחות. כשחיים שלא באמונה, הרי שכל אתגר הוא תוצאה של המקרה, ואז ההרגשה המלווה היא – "למה זה קרה לנו? היו לנו חיים יפים כל כך אם זה לא היה קורה לנו". "למה לחברות שלי החיים כל כך יפים וזורמים ואני צריכה להתמודד עם מצבי נפש כל כך קשים של בעלי?" וכן הלאה.

חיים של אמונה אלו חיים מתוך הבנה, שאין מקרה בעולם כלל. אם קרה הדבר ואנחנו חיים חיים מאתגרים, סימן שכאן נמצאת השליחות שלנו! הרי באנו לעולם כדי למלא את שליחותנו. איך יודעים מהי השליחות שלנו? זאת אנחנו יודעים דרך מה שהקב"ה מראה לנו ומזמן לנו.

ה'נתיבות שלום' על פרשת לך־לך אומר דבר נפלא (שהעיקרון שלו מובא בעוד ספרים): "לכל אדם יש את ייעודו ותפקידו אותו עליו לתקן בחייו, ובכלל זה גם העניין המיוחד עבורו ירד לעולם לתקנו כידוע. והקב"ה מעמיד לכל אחד את כל הנסיבות והתנאים שיוכל על ידם לתקן את אשר מתפקידו לתקן ולמלאות ייעודו ותפקידו בעולמו. 

כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, כולם ניתנו לו כפי השייך לתיקון עולמו. רק על ידי תנאים אלו יוכל להגיע לייעודו ובלעדיהם לא יוכל לתקן את אשר תפקידו לתקן". וכך הוא ממשיך שם לבאר איך שכל האתגרים שכל אחד או כל משפחה עוברים מתאימים לתפקידים הרוחניים של כל אדם וכל משפחה בעולם. 

לכל אחד מישראל ולכל משפחה לפי תפקידם, הקב"ה 'תפר חליפה מיוחדת', עם תנאי חיים ומאורעות שיגרמו להם להוציא לפועל את התפקיד המיוחד של אותו אדם או אותה משפחה. אנחנו מתוך הקשבה לקב"ה משתדלים למלא את שליחותנו בעוז ובגאון, גם אם השליחות מאתגרת וקשה.

כשחיים מתוך שליחות ויודעים שמה שקורה לנו הוא בשביל הוצאת השליחות שלנו לפועל, זה נותן הרבה כוח ואמונה וערך גדול למעשינו.