המושב נצר חזני, הממוקם באזור השפלה בסמוך למושב יסודות במועצה האזורית נחל שורק, הוא סמל חי להמשכיות ועוצמה קהילתית. היישוב הוקם בשנת 2010 על ידי מפוני נצר חזני המקורי מגוש קטיף, ונכון לסוף 2024 מונה למעלה מ-620 תושבים. בניגוד ליישובים רבים אחרים, בחרו התושבים לשמר את שם היישוב המקורי, שנקרא על שם שר הרווחה לשעבר ומי שנחשב ממחוללי ההתיישבות הדתית, מיכאל חזני.
כשהגיעה תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005, קהילת נצר חזני קיבלה החלטה משותפת באסיפת חברים להיאבק בגזירה ולא לעזוב מרצון, אלא לדרוש שיפנו אותם בכוח. אביאל טוקר, תושב היישוב, חקלאי ודור שני שגדל בנצר חזני המקורי, מסביר בראיון כי ההחלטה להישאר יחד כקהילה הייתה עוגן ההצלה שלהם: "הכי נכון היה באמת להיצמד אחד לשני. זה מה שנתן את הכוח לאנשים".
הדרך ליישוב הקבע הייתה רצופה קשיים והמתנה ארוכה של שמונה שנים – שנה בבתי הארחה ושבע שנים באתר קרווילות בעין צורים, תוך משא ומתן איטי ומייגע מול משרדי הממשלה. כיום, נצר חזני בשפלה הוא מושב תוסס של כ-120 משפחות, מתוכן כ-40 משפחות חקלאיות והשאר בנים ממשיכים.
תושב נצר חזני: "הלב שלנו שמה, בדיונות"
המושב מתאפיין בקהילה דתית-לאומית מגובשת ובצביון חקלאי מובהק הממשיך את המסורת מגוש קטיף. טוקר מציין כי ההחלטה לשמור על שם היישוב המקורי נועד לשמור על הרוח הקהילתית ועל הזיכרון, גם אם הדבר יצר ויכוחים סביב השאלה כיצד יקראו ליישוב כשיחזרו לגוש.
למרות השגשוג והקמת בתי הקבע היפים, הלב של הקהילה נשאר בחולות. בכיכר הכניסה ליישוב מוצב שלט עם הכיתוב "עוד נשוב אל החבל והנחלה". טוקר מאמין בלב שלם שאם תתאפשר חזרה לגוש קטיף, רוב הקהילה תחזור, ובמיוחד הדור הצעיר והסבים והסבתות. החיבור העמוק הזה קיבל ביטוי מרגש במהלך מלחמת חרבות ברזל, כאשר בנו של טוקר, שלחם בגדוד 12 של גולני, הגיע לאזור גוש קטיף והתקשר לאביו כדי לבשר: "אני בדרך הביתה הביתה".
לבקשת אביו, הבן איתר את תחנת הקמח ההיסטורית בצומת גוש קטיף והביא עמו הביתה שקית של חול כסגירת מעגל. עבור טוקר ורבים מחבריו, המושב הפורח בשפלה לא מוחק את הכמיהה למקור: אני קורא לזה 'האתר הזמני נצר חזני'. הלב שלנו שמה, בדיונות".
שיגידו תודה לאריק שרון ז"ל , שהוציא אותם משם . אחרת הם היו נשחטים ב-7 באוקטובר 2023 . כי הנוח'בות היו נכנסים אליהם דרך מנהרה יש לחדר השינה .