השכנה מדרום בונה את אחד ממרכזי הפיקוד הביטחוניים הגדולים והממוגנים בעולם. נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, חנך בשבת האחרונה את "האוקטגון" – מתחם הפיקוד האסטרטגי החדש של משרד ההגנה המצרי. המתחם החדש נבנה בעיר הבירה המנהלית "קהיר החדשה" בהשראת הפנטגון האמריקאי, והוא מוצג במדינה כהישג היסטורי וכסמל לעוצמה ולמודרניזציה מצרית. פרטים מרתקים אלו על המתרחש אצל השכנה מדרום, הובאו ועובדו על ידי המזרחן ד"ר אדי כהן בערוץ  14.

הפרויקט החדש משתרע על שטח עצום של כ-22,000 דונם, עם שטח רצפה כולל של כ-4.7 מיליון מ"ר. הוא כולל 13 אזורים ייעודיים ושמונה מבנים חיצוניים בצורת אוקטגון (מתומן), המייצגים את זרועות הכוחות המזוינים של מצרים, לצד שני מבנים מרכזיים המחוברים ביניהם במסדרונות. לפי הדיווחים, המרכז משלב טכנולוגיות מתקדמות של דור 5 ו-6, מערכות בינה מלאכותית, הגנת סייבר ותשתיות מוגנות במיוחד. המצרים מסבירים כי העיצוב שואב השראה מהגיאומטריה בת שמונת הצלעות של הפירמידה הגדולה ומדפוסי הכוכב המתומן באדריכלות האסלאמית, דבר המסמל סדר ודיוק.

בישראל עוקבים בדריכות אחר ההתעצמות המצרית המסיבית, ומעלים את השאלה המבקשת להבין למה בדיוק מצרים מתכוננת ונגד מי היא בונה מפלצת ביטחונית שכזו. מעבר למשמעויות האסטרטגיות של ריכוז כלל מערכות הפיקוד והתקשורת במקום אחד, הצעד הזה מעורר גם תהיות רבות בתוך מצרים ובמערב, במיוחד בגלל התקופה המורכבת שבה הוא מוקם.

"פירמידה מודרנית" על חשבון האזרח?

מצרים מתמודדת בתקופה זו עם אחד המשברים הכלכליים הקשים ביותר בתולדותיה, הכולל אינפלציה גבוהה, פיחות חד בערך המטבע, חוב חיצוני כבד והסתמכות חוזרת על הלוואות מקרן המטבע הבינלאומית. בגלל המצב הזה, כלכלנים ועיתונאים עצמאיים במצרים מעבירים ביקורת חריפה על המיזם, ומצביעים על כך שפרויקטים מסוג זה, שעלותם נאמדת במיליארדי דולרים, מהווים נטל כבד על תקציב המדינה בעוד השירותים הבסיסיים לאזרחים כמו חינוך, בריאות ותשתיות ביישובים הקיימים סובלים מהזנחה.

הכלכלנים המקומיים טוענים כי הכספים הרבים שהושקעו באוקטגון יכלו לשמש להפחתת החוב החיצוני או לשיקום תשתיות ישנות, והם רואים בו ביטוי ל"כלכלת ראווה" שנועדה להאדיר את שלטון המשטר. רבים מהמתנגדים אף מכנים את המתחם בשם "פירמידה מודרנית", ומשווים אותו לפרויקטים גרנדיוזיים אחרים כמו הרחבת תעלת סואץ או הקמת ארמונות מפוארים.

הביקורת הציבורית נוגעת גם לעובדה שהפרויקט נבנה על ידי חברות הקשורות לצבא, ללא שקיפות לגבי העלויות המדויקות. המבקרים טוענים כי הדבר מראה על העדיפות הברורה שמעניק המשטר למוסד הצבאי, שמחזק את מעורבותו הכלכלית והפוליטית ובונה לעצמו "עיר בתוך עיר" מבוצרת, בזמן שהאזרח הממוצע מתמודד עם עוני, אבטלה ומחסור בדיור בר-השגה.

החשש האסטרטגי והדוגמה הסעודית

מעבר לביקורת הפנימית, פרשנים פוליטיים מצביעים גם על הסיכון האסטרטגי הטמון בריכוזיות כה גבוהה של מערכות הפיקוד והנתונים באתר אחד, מה שעלול ליצור נקודת כשל יחידה במקרה של מתקפת סייבר או הפצצה מהאוויר. כמו כן, עולה השאלה איך תממן מצרים את הוצאות התפעול השוטפות של מתחם ענק שכזה בלב המדבר – הכוללות חשמל, קירור, אבטחה ותחזוקה – מבלי שהדבר יהפוך לנטל תקציבי שימוטט את הכלכלה בטווח הארוך.

בעולם משווים את המיזם המצרי השאפתני למיזמים אחרים במזרח התיכון, כמו פרויקט "ניאם" הסעודי – חזונו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן להקמת מגה-מטרופולין ענק בעלות של 500 מיליארדי דולרים, אשר חווה לאחרונה צמצומים והקפאות משמעותיות בשל חריגות ענק בתקציב. כעת, נותר לראות האם האוקטגון המצרי אכן יתרום לביטחון וליציבות של השכנה מדרום, או שמא יתברר כחלום יקר מדי שמחירו החברתי והכלכלי כבד מנשוא.