"ברית המשרתים"

"אהבת ישראל"

"ממשלה לאומית רחבה"

"המאחד רב על המפריד"

בציבור שלנו, ככל שמדברים יותר על אחדות ועל שלום, כך מרוויחים יותר אהדה, סימפטיה, וכנראה גם מנדטים.

גדלנו על אהבת ישראל. על נתינה ללא גבול, על "בין כך ובין כך קרוים בנים".

דתי לאומי ממוצע שהיה רואה את פנחס קם מתוך העדה ורומח בידו היה כנראה צועק עליו:

"סגולת ישראל! לראות את הטוב! למה אתה מתמקד בנפילות? הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה!"

האב השכול רץ לכנסת ומציב תנאי דרמטי לממשלה

אבל פנחס קם עם הרומח, והרג את זמרי ואת כזבי.

והנה, פלא עצום: לא רק שבזכותו נעצרה המגפה,

ולא רק שהקב"ה הסכים איתו וגילה למשה שפנחס השיב את חמתו מעל בני ישראל –

אלא למרבה ההפתעה הקב"ה נתן לו את השכר המפתיע ביותר:

"הנני נותן לו את בריתי שלום".

מתברר ששלום אינו גיהוץ של מחלוקות.

לחבר את החלקים השונים שישבו יחד אחד ליד השני וידברו, וישאירו בצד את מה שדרוש בירור –

זה לא מוביל לשלום.

באופן עמוק, זה הדבר שגורם לפירוד הגדול ביותר.

כי "סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא".

הרשעה מתעלמת מהאמת, מהנשמה, מהפנים. היא רוצה שהכל יסתדר. שהכלכלה תפרח, ההייטק יעבוד, הכל יזרום.

אין לה שאיפות עליונות. אין לה מוסר.

לכן קל לה מאוד לחבר את הקצוות. פשוט – בואו נשכח הכל, נשתה לחיים, ונשב יחד. מה הבעיה?

אבל הקדושה – זה עולם אחר לגמרי. היא דורשת אמת. דורשת מוסר.

היא לא מוותרת ולא תוותר לעולם על השאיפות העליונות.

"לתקן עולם במלכות שדי".

ככל שמחוברים לתורה יש יותר בירורים וגם יותר מחלוקות.

יותר תתי-מפלגות, ויותר ויכוחים על קוצו של יו"ד.

כי האמת, מלמד אותנו פנחס, היא לא כמו כוס קפה ושש בש של חברים על שפת הים.

היא הרבה יותר דומה לחדר ניתוח.

כל דבר מדוייק, וכל סטיה – הרת אסון.

אבל הבירורים התמידיים האלה, הקפדנות, אפילו הקנאות –

הם ממקום מאוחד ועמוק. הנשמה היא זאת שמאחדת הכל, הרבה יותר מכל אחדות חיצונית.

לכן "סטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא".

ורש"י מלמד אותנו סוד חשוב:

הקנאות והקפדנות הזו יכולה לבוא מתוך הנשמה, מתוך חיבור עצום וחסר פשרות לאמת,

ויכולה לבוא גם מתוך כעס וגאווה, שנאה וקפדנות.

ולכן צריך את הקב"ה בכבודו ובעצמו שילמד אותנו:

"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן".

הקנאות שלו נובעת מהיותו נכד של אהרון, סמל השלום והאחדות לדורי דורות,

ולא חלילה, כפי שאמרו כל רודפי השלום: "ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה".

בעידן של אינפלציה ברדיפת השלום המגוהץ, המעושה,

נלך בדרכו של פנחס: נרדוף את האמת, ונעשה מחלוקות אם צריך,

והכל מתוך טהרת הלב, רדיפת שלום אמיתי, ואהבת ישראל.

אחרי הכל, גם ישראל שלא חטא – ישראל הוא.

שבת שלום!

.