הצבא השקט

ערב שמחת תורה תשפ"ד, התמונה הרווחת של החברה הישראלית הייתה של קרע עמוק. במשך חודשים, נדמה היה שאנחנו עומדים על סף שבר פנימי. שיח השבטים, הקיטוב הפוליטי והוויכוחים הנוקבים איימו לפרק את המרקם העדין של הערבות ההדדית. מומחים ופרשנים הזהירו מפני אובדן הלכידות, והתחושה הכללית הייתה של ספינה שאיבדה את כיוונה. על פי כל חוק טבע חברתי, מדינה במצב כזה, שנקלעת למתקפת פתע אכזרית, אמורה להתפרק. הציפייה הלוגית הייתה שהכאוס יתעצם, שהשבטים יתכנסו בתוך עצמם, ושהמדינה תצלול אל תוך שיתוק וחוסר אונים. זו הייתה נקודת הפתיחה שלנו בבוקר השחור ההוא.

החשש מקריסה לא היה תיאורטי. בשעות ובימים הראשונים שאחרי המתקפה, שרר בלבול מוחלט במערכות המדינה. ההלם היה עצום, והמנגנונים הרשמיים, שהורגלנו לסמוך עליהם, התקשו לתפקד. חיילי מילואים רבים ירדו דרומה בהתנדבות, אך מצאו את עצמם ללא ציוד טקטי בסיסי, ללא מזון וללא פקודות סדורות. משפחות שלמות בעוטף נותקו, והמידע מהשטח היה חלקי ומטלטל. הסכנה הגדולה ביותר לא הייתה רק האויב שבחוץ, אלא השיתוק שבפנים. האיום היה קריסה מערכתית כוללת, מצב שבו החזית והעורף מאבדים שליטה, והחברה הישראלית, הפצועה והמדממת, קורסת אל תוך עצמה מרוב אתגרים וחזיתות שאיש לא הכין אותה אליהם.

ואז, בתוך השבר הגדול, התרחש הפלא. ללא שום מטה רשמי, ללא הנחיה ממשלתית, קם כוח רב מהשטח. אזרחי ישראל פשוט קמו ופעלו. בשבוע הראשון למלחמה בלבד, עם ישראל תרם, ארז ושינע מאות מיליוני שקלים ואלפי טונות של ציוד ומזון. מאות חמ"לים אזרחיים הוקמו יש מאין, בחניונים, במתנ"סים ובמרכזים לוגיסטיים שאולתרו בן לילה. מרכז גני התערוכה בתל אביב הפך לחמ"ל אזרחי הגדול במדינה, שריכז תרומות ומתנדבים בקנה מידה היסטורי. אלפי אנשים עמדו שעות בתור לתרום דם, מסעדות סגרו את שעריהן לקהל והפנו את כל המטבחים לבישול עבור החיילים והמפונים. הרחוב הישראלי, אותו רחוב שהיה נראה מפולג כל כך, הפך ברגע אחד לצבא החסד וההצלה של מדינת ישראל.

קריאה כפולה של המציאות

ההתגייסות המופלאה הזו איננה רק סיפור על אזרחות טובה, אלא התגלות של אמת עמוקה. היא מזכירה באופן מדויק את בניין המשכן במדבר. התורה מתארת כיצד העם כולו התעורר לתרום למלאכה: "וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ… הֵבִיאוּ תְּרוּמַת ה'". הנתינה הייתה כה עצומה, עד שמשה רבנו נאלץ להכריז "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם… וְהוֹתֵר". בדומה לכך, עם ישראל הציף את הארץ בשפע של נתינה, עד שהיה צריך לעצור את זרם התרומות. יש כאן הקבלה נוספת, לימי נחמיה ושיבת ציון. כאשר חומות ירושלים היו פרוצות, קם העם ואמר: "נָקוּם וּבָנִינוּ וַיְחַזְּקוּ יְדֵיהֶם לַטּוֹבָה". כל אחד בנה את החלק שמול ביתו, וכך, מתוך יוזמה מקומית ואחריות אישית, נבנתה החומה כולה. זהו אותו לב יהודי פועם, אותה ברית אחים קיומית שהתגלתה במלוא עוצמתה.

הנס הזה לא הסתיים באותו שבוע ראשון. הוא הפך לתשתית שעליה נשענה המדינה בחודשים הארוכים שבאו אחריו. הוא הראה לנו, ו לעולם כולו, מהו סוד כוחנו האמיתי. מעבר לממשלה, מעבר לצבא, קיימת ברית נשמות עמוקה שמחברת אותנו. בפעם הבאה שנראה אריזות מזון לחיילים, קבוצת מתנדבים בחקלאות או יוזמה אזרחית למען המפונים, נזכור שזה איננו רק מעשה טוב. זהו הביטוי החי ביותר לכוחה של האומה, כוח שמתגלה דווקא מתוך השבר. זוהי התשובה הנצחית שלנו לכל מי שמבקש לראות אותנו קורסים. אנחנו אומה שיודעת להתאחד, לעזור, ולבנות מחדש.

"אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק"

רוצים לקבל את כל 70 הניסים של מלחמת התקומה?

לחצו כאן לקבלת הנס היומי בווצאפ: https://chat.whatsapp.com/GYuxX2xfNmz73Cy92Osgiw