דרמה משפטית ופוליטית מתחוללת מאחורי הקלעים של הליך בחירת מבקר המדינה. שופט בית המשפט העליון בדימוס, יוסף אלרון, הגיש היום (שני) תגובה רשמית חריפה לבג"ץ, במסגרתה הוא דורש לעצור ולפרק לחלוטין את מהלך המינוי של מיכאל ראבילו לתפקיד המבקר, מהלך שנראה עד כה כעובדה מוגמרת.
אלרון, שבעצמו התמודד על התפקיד מול ראבילו, בחר לנקוט בצעד אקטיבי. הוא פנה לבית המשפט בבקשה לקבל סעד ביניים שיקפיא מיד את כניסתו של ראבילו לתפקיד החשוב, תוך שהוא מאמץ לחלוטין את טענות העותרים לגבי ליקויים קשים וחוסר חוקיות שנפלו בסבב ההצבעה השני במשכן הכנסת.
השופט בדימוס בחר למקד את המהלך שלו במישור הפרוצדורלי-חוקתי בלבד. בתגובה קצרה וחדה שהגיש לבית המשפט, הוא מבהיר את עמדתו ללא היסוס: "המשיב אלרון מצטרף לטענות העותרים ככל שהן מתייחסות לאי חוקיות ההצבעה השנייה, שנערכה במשכן הכנסת. כמו כן המשיב אלרון מצטרף לבקשה למתן הסעדים המפורטים בעתירות ובכלל זה לסעד הביניים של הקפאת כניסת המשיב 4 לתפקיד מבקר המדינה".
הפרת החשאיות ופגיעה בתקנון
הפגמים שאליהם מתייחס אלרון נחלקים לשני מישורים טכניים-משפטיים ברורים. הנושא הראשון והמרכזי הוא הטענה לפגיעה קשה בעקרון החשאיות בהצבעה. עיקרון זה נועד להבטיח כי חברי הכנסת יוכלו להצביע מאחורי הפרגוד בצורה חופשית לחלוטין, ללא מורא, ללא לחצים פוליטיים וללא שום הכתבות מלמעלה.
בנוסף לכך, מצביע אלרון על פגם פרוצדורלי מהותי בסבב הבחירה השני. לדבריו, הסבב הזה התקיים בניגוד מוחלט לתקנון הכנסת, וללא התנאים הנדרשים כדי להכריע את הבחירה בצורה תקינה. מבחינתו של אלרון, הנוסחה המשפטית פשוטה: ברגע שההליך עצמו נגוע באי-חוקיות, אין שום משמעות לתוצאה שיצאה מתוך הקלפי – והמינוי כולו בטל מעיקרו.
אסטרטגיה חדה וישירה
בתוך כך, מעניין לראות כי אלרון בחר במודע שלא להצטרף לטענות בדבר ניגוד עניינים חמור שהעלתה חברת הכנסת נעמה לזימי. ההחלטה הזו מסמנת אסטרטגיה משפטית ממוקדת מאוד מצדו של השופט בדימוס, שמבקש ללכת על בטוח.
במקום להיכנס לדיונים מורכבים וסובייקטיביים שינסו לברר קשרים אישיים או חשדות שונים ומשונים – דיון שיכול להיגרר חודשים ארוכים – אלרון מציב בפני שופטי בג"ץ עובדה טכנית מוחלטת ויבשה. מבחינתו, הפרוצדורה פגומה, ההליך לא היה חוקי, ולכן אסור להכשיר את מינויו של מבקר המדינה החדש בשום מחיר.
