אין אזור בארץ ישראל שאינו גדוש באוצרות טבע מרהיבים: נחלים מסתתרים בין ההרים, מערות נטיפים טבעיות חצובות בסלע ומעיינות נובעים, כל קפל קרקע טומן בחובו עולם שלם שמי שרק יתמצא בשטח יוכל ליהנות ממנו ולהתפעל מטבע הבריאה.

לפני פרוץ "השלום" טיילו יהודים ברחבי יהודה ושומרון ללא כל פחד ויכלו לגשת לכל מעיין או אתר טבע שחפצו. הסכמי אוסלו והאינתיפאדה שהגיעה בעקבותיהם מיגרו בתוך שנים אחדות את הנוכחות היהודית באזורים רבים ביהודה ושומרון. לא יהיה מופרך לומר שאתרי הטבע החשובים ביותר נותרו בידי האויב. כשהנוכחות הקבועה של מטיילים יהודים פסקה כמעט לחלוטין, נעשו הערבים עוינים עוד יותר כלפי היחידים שעוד העזו להגיע.

אלא שהבעיה לא הסתכמה בסכנה ביטחונית בלבד. הערבים, שהיו לשליטים הבלעדיים, לא רק מנעו כל נוכחות יהודית במקומות הללו, הם גם פעלו להשחיתם ולהופכם לכלי זול למילוי כיסם במזומנים. אם תפתחו למשל את מפת יישומון עמוד ענן ותעברו על רשימת המעיינות בהרי השומרון ובנימין, תגלו מהר שמרבית מקורות המים הטבעיים כוסו במבנה בידי הערבים, והנביעה מנותבת לשטחים החקלאיים מסביב. הותרת בריכה רחבה במעיין לשימוש הציבור היא מושג שלא קיים בלקסיקון הפלשתיני.

בשנים האחרונות השטח הולך ומשנה את פניו. לא רק מאות אלפי דונמים חדשים נגאלים ועשרות נקודות התיישבות עולות לקרקע מדי שנה, גם אתרי טבע קסומים שבים בזה אחר זה לידיים יהודיות. הפולשים הערבים נהדפים אחורה, הזבל שפוזר בכל מקום מפונה, המעיינות משופצים, ועם ישראל זוכה שוב אחרי עשורים ליהנות מטובה של ארץ ישראל המשוחררת.

לכבוד פרשת שלח לך הבאנו לכם שני מעיינות מרעננים שנפתחו לאחרונה ביהודה ושומרון בעקבות פעילות מאומצת של יהודים חלוצים שפועלים לתיקון חטא המרגלים בימינו אלה. אם עוד לא זכיתם לבקר בהם, זה הזמן.

אמת המים – עין קלט

את חלקו העליון של נחל פרת, או בשמו הערבי ואדי קלט, אתם מכירים מן הסתם. את עין פרת, ששוכנת בו ונמצאת בתחילת המסלול, ואת עין מבוע, שיושבת אחריו ונמצאת כבר תקופה בשיפוצים. אך אם גילכם פחות מארבעים סביר להניח שפספסתם עד היום את חלקו המעניין ביותר של הנחל המרהיב, שמשובץ במעיינות לכל אורכו.

מי שימשיך מזרחה לאורכו של הנחל אחרי עין מבוע ייתקל באמת מים עתיקה שמובילה את מימיו עד סמוך לארמונות החשמונאים ביריחו. האמה עצמה נבנתה לפני כ-150 שנה, והיא רק שחזור של אמות המים הקדומות שפעלו בו. בימי בית שני ניצבו במקום גשרים רבים ותעלות שניתבו את המים לחקלאות הענפה שהייתה ביריחו, שנמנו בה בין היתר מטעי האפרסמונים והתמרים של מלכות בית חשמונאי. שמונה אמות מים הוקמו וחרבו במרוצת השנים, ושרידיהן מפוזרים כיום לאורך הוואדי.

כמות המים שזורמת בנחל מפתיעה על רקע הנוף המדברי וחוצה גאיות ומצוקים. אורכה של אמת המים כמעט חמישה קילומטרים, והיא מתפתלת על שפת המצוק, צולחת את הנחל באמצעו ויוצרת מפל מרהיב.

אמת המים – עין קלט

מימיה של האמה נפלטים בפאתי העיר יריחו בשכונה שנקראת על שמה של משפחת חוסייני, ששולטת במקום. חוסייני היא משפחה ירדנית שקיבלה בימי אוסלו בעלות על המים בצורה אבסורדית, ומאז מכרה אותם שנים בכסף מלא לערביי יריחו.

שלושה עשורים שלטה החמולה ללא עוררין, עד לפני שלוש שנים, כשריב חמולות בינה ובין שבט בדווי סמוך בנוגע לשליטה במקור המים הביא לידי הרס האמה. לפני כמה חודשים נכנעה חמולת חוסייני ושילמה לבדווים את מבוקשם, והם בתמורה שיפצו את מקור המים. בשלושת החודשים האחרונים שבו המים לזרום באמה בעוז.

חוות ארמונות החשמונאים

עד הסכמי אוסלו היה נחל פרת אחד המסלולים האטרקטיביים למטיילים. בתי ספר או משפחות היו מתחילים את המסלול בכביש אלון, צועדים לאורך הוואדי השוצף, טובלים במעיינות ומסיימים בארמונות החשמונאים ביריחו. הסכמי הדמים שנחתמו דרדרו את המצב בתוך זמן קצר והפכו את המקום לזירת פיגועים קשה. בתוך שנים מעטות נרצחו בנחל שישה מטיילים בשלושה פיגועים. ההשלכות היו מהירות: יהודים הדירו את רגליהם מהנחל, והערבים החלו לחוש עוד יותר בעלי הבית.

חוות הארמונות, שהוקמה לפני כשנתיים מעל ארמונות החשמונאים ביריחו, חוללה מהפך באזור והשיבה את השליטה היהודית לכל הרכס המשקיף על יריחו ממערב. הודות לפעילות החווה הערבים, שהתרגלו לאוטונומיה מוחלטת בגזרה, מגיבים כיום באדישות מהולה בהרתעה לנוכחות יהודית במרחב.

כמות המים שזורמת בנחל מפתיעה על רקע הנוף המדברי וחוצה גאיות ומצוקים. אורכה של אמת המים כמעט חמישה קילומטרים

אחרי סיורים תכופים בשטח גילו בחווה כי אף שחלקו התחתון של הנחל נצרב בציבור כנתון לשליטת הרשות הפלשתינית, מקטע ארוך ממנו נמצא בשליטה ישראלית אפילו לפי הסכמי אוסלו. מאות מטרים של האמה נמצאים בשטח C לפני שהאמה נשפכת לתוך העיר יריחו וגולשת לשטח A.

הנגישות לחלק גדול מהאמה קלה ביותר ואינה דורשת טיפוס מצוקים או צליחה של ערוצי נחל. כביש אספלט מגיע עד המקום ומתפתל לאורך האמה, שזורמת שני מטרים בלבד ממנו. כל שנותר הוא לחנות את הרכב בצד הכביש ולשכשך רגליים או לשכב בנינוחות במים.

אם בא לכם מסלול חדש ורטוב באחד מימי הקיץ, מוזמנים לבוא עם חברים לטבול באמה או לצאת למסלול קליל עם המשפחה בתוך המים, ולחזק את הנוכחות היהודית ביריחו, מנעולה ומפתחה של ארץ ישראל.

דרכי הגעה:

פונים בכביש 1 לעבר אתר השומרוני הטוב, ונוסעים מזרחה על ציר הכורכר עד שמגיעים לשער חשמלי. מצלצלים באינטרקום, וכשהשער נפתח עוברים ומחכים לסגירתו. בהמשך הכביש יש עוד שער דומה, ואחריו ממשיכים ישר על הכביש עד שמגיעים לאמה, שנמצאת משמאל לציר.

מומלץ להגיע חמושים, אך אין חובה.

מעיין הרועים – עין סמיה

אין אחד שלא שמע בשנה האחרונה על מעיינות העוג'ה בבקעת הירדן, אמת מים שמלאה עד גדותיה בחורף ובאביב והפכה למוקד עלייה לרגל של אלפי מבקרים בכל שבוע.

מה שרבים אינם יודעים הוא שהנביעה שהאמה מתמלאת ממנה נמצאת בכלל קילומטרים רבים משם, בהרי בנימין הגבוהים. לרגלי הר חצור, מתחת צוק סלע אימתני, שוכן מעיין בעל ספיקה אדירה, של לא-פחות מ-7,500 קוב ביממה. כמות המים הזו יכלה למלא שרשרת בריכות עצומה שהייתה הופכת את האזור למתחרה ראוי לעמק המעיינות, אך איתרע גורלו של המעיין, והוא נלכד בידי האויב.

בימים עברו זרם המעיין בחופשיות ומילא את נחל ייטב, שמתפתל בין ההרים ונשפך למעיינות העוג'ה בבקעה, אולם מהר מאוד הבינה הרשות הפלשתינית שבידיה משאב יקר ערך. הנביעה ננעלה, זרם המים לנחל הופסק, וארבעה מרכזי קידוח ושאיבה הוקמו במקומם והזרימו את המים לכפרי נפת רמאללה. אתרי השאיבות עצמם הוקפו בגדרות, ושומרים מטעם הרשות הפלשתינית הוצבו במקום. נחל ייטב התייבש והפך לנחל אכזב, ומעיינות העוג'ה יבשו גם הם לאחר האביב.

מי עין סמיה נסגרו בפני אזרחים ישראלים, אולם אפילו השהייה באזור המעיין נעשתה מסוכנת בפני עצמה. תושבים מהיישוב כוכב השחר הסמוך מספרים כי ערבים מכפר מאלכ היו יורדים בכל פעם ומיידים אבנים לעבר מי שהעז להציג את רגלו במקום.

שורה של נקודות התיישבות חדשות שהוקמו בשנים האחרונות בישרו על תחילתו של שינוי באזור. אחרי שיצרו טבעת הגנה סביב היישוב והשיבו את השליטה היהודית לרכס שמעל מחצבות כוכב השחר, סומן היעד הבא: שחרור עין סמיה. ניסיונות הרעייה הראשונים במקום נתקלו בתגובה ערבית אלימה. מחבלים פיזרו בשטח רעל קטלני, ועשרות עיזים מצאו את מותן. הרועים היהודים ספגו גם הם התקפות טרור, אך התעקשו לעמוד איתן.

אחרי חמש שנים של מאבק בשטח החלו לנטוש את האזור מאחזי הפלישה הערביים שהוקמו בו. האוהלים פורקו, הציוד הועמס על משאיות, ומבני הבטון שהוקמו כדי לקבוע עובדות בשטח נותרו שוממים. מחבלי כפר מאלכ חדלו גם הם לצאת מכפרם, ורק זבל והריסות לרוב נשארו בשטח, עדות לימים עברו.

אחרי חמש שנים של מאבק בשטח החלו לנטוש את האזור מאחזי הפלישה הערביים שהוקמו בו. האוהלים פורקו, הציוד הועמס על משאיות

לפני כשנה החליטו נערים מנקודות ההתיישבות לפעול לפתיחת האתר מחדש למטיילים יהודים. בעזרת מיזם גיוס המונים בנו הנערים שתי בריכות, לילדים ולמבוגרים, נטעו עצים סביבן ואפילו הציבו מגלשות שמסתיימות בקפיצה ישירה למים. צינור קטן מהנביעה נותב לבריכות כדי ליצור זרימה והחלפה קבועה של המים.

להשלמת החוויה פתח אחד התושבים עגלת קפה שפועלת סמוך למעיין ברוב ימי השבוע ומעניקה למבקרים הרבים אוכל טעים ומקומות ישיבה פסטורליים בחיק הטבע. מרבית המים עדיין נשאבים במעלה ההר לרמאללה ולפרבריה, אך לפחות עם ישראל זוכה ליהנות גם הוא מהנביעה הברוכה עד אשר ישוב המעיין בשלמותו לזרום בנחל.

דרכי הגעה:

ממשיכים כשני קילומטר צפונה על כביש אלון אחרי כוכב השחר. בסוף הירידות נמצא המעיין מצד שמאל כחמישים מטרים מהכביש. במקום חנייה נוחה של כורכר צמוד למעיין עצמו. הגישה נוחה גם ברכב פרטי.