המנהיג העליון החדש של איראן, מוג'תבא חמינאי, ממשיך להימנע מכל הופעה פומבית מאז נכנס לתפקידו. הבוקר (חמישי) דווח ברשת "פוקס ניוז" כי חמינאי שוהה במחבוא תת-קרקעי כבר קרוב לשלושה חודשים, בעקבות פחד ממשי מפני חיסול. מומחים בינלאומיים ללוחמה בטרור מגדירים את המצב הנוכחי כנקודת מפנה אסטרטגית עבור עתיד המזרח התיכון כולו.
היעלמותו של חמינאי החלה מיד עם כניסתו לתפקיד, לאחר שאביו וקודמו, עלי חמינאי, חוסל בתקיפה אווירית משולבת של ארצות הברית וישראל בטהרן. מאז, המעורבות הציבורית היחידה של המנהיג החדש הסתמכה על שלושה פוסטים שפורסמו בחשבון ה-X הרשמי שלו ב-18 במאי, ובהם קריאה ל"מלחמת קודש" נגד ארצות הברית והיהודים. אנליסטים מציינים כי הניסוחים הללו מהווים העתק מוחלט של דברי בן לאדן משנות ה-90.
הנהגה בתוך מחילה תת-קרקעית
ד"ר עומר מוחמד, מומחה בינלאומי ללוחמה בטרור מתוכנית הקיצוניות באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ניתח את המשמעות של השיתוק המנהיגותי בטהרן: "לראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית, ארצות הברית עשתה לטהרן את מה שהיא עשתה במשך שני עשורים לאל-קאעידה ודאעש. ארה"ב דחקה את המנהיג האיראני לאותו סוג של בלתי-נראות מבצעית שבה חי אוסמה בן לאדן במשך 10 שנים באבוטאבאד".
ד"ר מוחמד הוסיף כי חמינאי ובן לאדן ירשו את מעמדם בעקבות מבצע אמריקני, ושניהם הגיבו באותו אופן בדיוק: "בן לאדן הפסיק לשחרר סרטוני וידאו מתוארכים סביב שנת 2007 והגביל את עצמו להודעות שמע שהועברו ידנית על ידי שני שליחים כוויתים מהימנים, משום שהוא הבין שהרגע שבו הוא יצוץ מעל פני השטח יהיה הרגע שבו הוא ימות. התמריצים של מוג'תבא חמינאי מכוונים בדיוק לאותו מקום, והוא לא ייצא החוצה".
קריסת המיתוס של המנהיג הקדוש
לדברי המומחים, הניגוד בין הצדדים חושף את שבירת מבנה הכוח האיראני הישן. משטר שבמשך 47 שנים הקרין את כוחו באמצעות מנהיג עליון יחיד וגלוי על במת תפילות יום השישי, אינו מסוגל עוד לייצר את הדמות הזו לפי דרישה. הנשיא דונלד טראמפ התייחס בעבר לחיסול צמרת הממשל האיראני במהלך המבצע הצבאי המשותף וציין ביובש: "תפסתי אותו לפני שהוא תפס אותי".
להיעלמותו של מוג'תבא חמינאי למחילה תת-קרקעית יש שתי משמעויות אסטרטגית מרכזיות. ראשית, מדובר על קריסת המיתוס של המנהיג הקדוש. ברגע שהמנהיג העליון נאלץ לאמץ דפוס התנהלות של ראש ארגון טרור נרדף, לנתק טלפונים ומחשבים מחשש לפריצה מודיעינית ולהתחבא בבונקר, המשטר מאבד את הלגיטימיות הדתית והרוחנית שלו בעיני הציבור האיראני. הניגוד הציבורי שבו המערב מפגין נוכחות מול המצלמות בעוד מנהיג איראן אינו מעז להראות את פניו, מייצר פגיעה אנושה במורל של תומכי המשטר והמיליציות באזור.
המשמעות השנייה היא שחמינאי הפך למנהיג על הנייר בלבד. מנהיג שאינו יכול להיפגש עם שרים או לנהל דיונים פתוחים, מעביר בהכרח את השליטה האמיתית במדינה לידיהם של ראשי מנגנוני הביטחון ומשמרות המהפכה. המצב הזה הופך את איראן מרפובליקה אסלאמית המובלת על ידי אידיאולוגיה משיחית, לחונטה צבאית חשוכה ופרנואידית המנוהלת על ידי גנרלים שמסתירים את המנהיג שלהם מפני עמו שלו. הדבר מגביר את חוסר היציבות הפנימית ומקרב באופן משמעותי את סיכויי קריסתו של השלטון בטהרן ברגע שהלחץ הצבאי יתחדש.
