מי שנסע עד לא מכבר מגוש עציון לקריית ארבע או למערת המכפלה שבחברון, כמעט לא נתקל ביישובים יהודיים בדרך. כרמי צור בצבץ איפשהו במובלעת ממערב לציר, אך חוץ ממנו היה השטח ערבי לגמרי. כבישים מפותלים, פה ושם פילבוקס צבאי, ויותר מדי שלטים אדומים המזהירים מפני כניסה לכפרים ערביים.
שני גושים יהודיים מנותקים זה מזה, וביניהם הרבה שמות כמו בית אומר, אל-ערוב או סעיר, שהגיעו תמיד בדיווח על פיגוע כזה או אחר. הרי חברון שהילך בהם דוד המלך היו שוממים מיהודים, והשמות המוכרים מערי נחלת שבט יהודה נשארו משויכים לכפרים ערביים עוינים כמו חלחול ובית ענון.
הקמת יישובים חדשים לאורך כביש 60 ויצירת רצף יהודי מגוש עציון להר חברון הייתה עשורים חלום של כמעט כל תושב באזור, אולם לא יצאה אל הפועל למעט כמה ניסיונות התיישבות שלצערנו לא צלחו. בקיץ הקודם נפל דבר. רוח חדשה נכנסה בלבבותיהם של כמה יהודים מכמה תנועות התיישבות, שהחליטו לשלב זרועות ולהסתער קדימה.
השטח הולך ומשנה את פניו לבלי הכר, ולראשונה נדמה כי חלומם של רבבות יהודים בחבל יהודה קרוב להתגשם. אחרי שנה של התקדמות היסטורית והקמת לא פחות משמונה נקודות התיישבות, הגיע הזמן לכתוב את תולדות הפרק הראשון במאבק להחייאתו של שביל דוד המלך מחברון לירושלים.
הסנונית הראשונה: צור יהודה ומעלות חלחול
הסנונית הראשונה שבישרה על התעוררות חדשה בארץ יהודה הגיעה אחרי חג הפסח בשנה שעברה. גרעין התיישבות עלה להר שממזרח ליישוב כרמי צור ותקע יתד בין ההכשרות הערביות הטריות שנפרסו לאורך הרכס בעקבות מאמצי הרשות הפלשתינית להשתלט על השטח. למקום ניתן השם צור יהודה. שני פינויים עברה החווה, אך חברי הגרעין סירבו לעזוב את השטח, ובהמשך גם הביאו למקום עדר צאן כדי להרחיב את האחיזה היהודית. כעבור כמה חודשים פתחו התושבים במקום בית מדרש פעיל לבחורים מישיבות גבוהות, ואפילו זכו להשיק לאחרונה בחווה עגלת קפה בימי שישי כדי לחבר למהלך את תושבי הסביבה.
השלב הבא הגיע כעבור פחות מחודשיים. אחרי כמעט שני עשורים של ניסיונות היאחזות חוזרים ונשנים של פעילי תנועת נחלה במקום החליט גרעין התיישבות חדש מבית התנועה לעלות פעם נוספת למעלות חלחול, הפעם כדי להישאר לתמיד. מערכת הביטחון, שהתרגלה למצב של פינוי אלים שמקפל את העסק אחרי כל ניסיון התיישבות, ניסתה להפעיל מייד את כל התותחים הכבדים כדי למנוע את התבססות הגרעין, אבל נאלצה לגלות שהפעם איש אינו מתכוון ללכת לשום מקום.
שלושה פינויים ביום, פשיטות משטרתיות, צווי שטח צבאי סגור והחרמות ציוד היו השגרה שנאלצו להתמודד עימה חברי הגרעין בשבוע הראשון, עד שבצה"ל הרימו ידיים. החלטת הממשלה שעברה שבועיים לאחר מכן, וכללה בין השאר הכרזה על הקמת יישוב יהודי במעלות חלחול, הכריעה סופית את המאבק על הפסגה שמתנשאת לגובה של יותר מאלף מטרים מעל פני הים, מעוז קריטי לשליטה על האזור. תנועת נחלה וגורמים נוספים בהתיישבות יכלו לסמן לעצמם בסיפוק וי על ניצחון חשוב שהשיגו אחרי מאבק ממושך.
הסכר נפרץ: גפן עמי, כרם חממי ובית ענות
מכאן הסכר כבר נפרץ. שלושה שבועות אחר כך הוקמה גבעת גפן עמי בין כביש עוקף אל-ערוב לציר 60 הישן בידי גרעין התיישבות נוסף שעלה לנקודה האסטרטגית. הקמת הגבעה השיגה שתי מטרות בו בזמן: הצבת עוד נדבך ברצף המתהווה בין גוש עציון לחברון, ויצירת רצף מכרמי צור למעלות חלחול, שקיבלה בהמשך את השם החדש מרום יהודה, על שם לוחם צה"ל יהודה יהלום הי"ד שנפל במלחמה והיה מחלוצי ההתיישבות בגוש עציון. כעת כרמי צור כבר חדל להיות מובלעת בין אל-ערוב לחלחול והיה לחלק משרשרת איתנה של נקודות יהודיות.
שלא במפתיע, השינויים הטקטוניים בשטח לא התקבלו בעין יפה בקרב ערביי הכפר בית אומר, קן מרצחים שהכיל עד לפני כשנה וחצי גדוד טרור מאורגן, וגררו מהר מאוד גם סדרת התנכלויות בלתי פוסקות. זה החל בהתגרויות של פורעים מהכפר, הסלים מהר לתקיפות מאורגנות ולהצבת דוקרנים בצד כבישי הגישה, שנפצעו בהם כמה מחברי הגרעין, והגיע לחדירת מחבלים בחסות החשכה לגבעה ולהשלכת בקבוקי תבערה מטווח של כמה עשרות מטרים.
כואב לי לכתוב זאת בכל פעם, אבל גם במקרה הזה הגיב צה"ל על האירועים בפיהוק במקרה הטוב, ולרוב רק הגביר את התנכלויותיו לאחר כל אירוע. הערבים כמובן קיבלו אומץ והחריפו את ההתקפות. מי שלא חווה זאת על בשרו לא יבין לעולם מה זה להיות בלופ הזה. ערבים תוקפים > צה"ל הולך על האופציה הקלה ומפנה את היהודים כדי "למנוע חיכוך" > ערבים רואים שזה עובד ומקבלים אובר מוטיבציה > השטח בוער עוד יותר > הפינויים נעשים תכופים, וחוזר חלילה, ואתה מנסה איכשהו בכל הסערה הזאת להישאר יציב על הרגליים בגבעה.
החלטת הממשלה שעברה שבועיים לאחר מכן, וכללה בין השאר הכרזה על הקמת יישוב יהודי במעלות חלחול, הכריעה סופית את המאבק על הפסגה שמתנשאת לגובה של יותר מאלף מטרים
אבל גם פה העקשנות וההתמדה עשו את שלהן. בכפר החלו להראות אט אט סימני שבירה, ואירועי הטרור הלכו ודעכו לגמרי. גם במערכת הביטחון, להבדיל, הכירו בחשיבותה של הגבעה, ואין גורם צבאי שמגיע כיום לשטח ואינו קובע נחרצות כי הנוכחות היהודית בנקודה חיונית לביטחון הנוסעים בציר הסמוך.
לעומת זאת הנוסעים בכביש עוקף אל-ערוב טרם התרגלו לנוכחותם של רועי הצאן מהגבעה בצידי הדרך, ואלו ממשיכים לקבל מבטים מופתעים וצפירות עידוד מנוסעים יהודים ולחלופין קללות וצעקות מהרכבים הערביים. לא ירחק היום שגם המראה הזה יהיה טבעי לכל דרי האזור.
במרום יהודה, שהפך בינתיים ליישוב, עמלו על הקמת עשרות קרוונים למשפחות שביקשו לעבור להתגורר במקום, אך לצד העמקת השורשים לא שכחו לרגע שאסור להסתפק בכיפת ההר לבדה. באסרו חג סוכות עלה גרעין התיישבות, שלוחה קדמית של היישוב, לנקודה נוספת ברצף מצפון. את השם כרם חממי העניק לה ראש הגרעין אריה דיוויס לזכרו של מפקדו בעבד אל"ם אסף חממי הי"ד, שנפל בקרבות שמחת תורה בעוטף עזה.
עם גרעין בחורים ועדר צאן עלה אמסלי לנקודת התיישבות חדשה – בית ענות. את המשמעות של הנוכחות היהודית בשטח החלו מהר להרגיש היטב
בה בעת עלה גרעין התיישבות, חמישי במספר, לנקודה דרומית יותר, מעל צומת העוקפים בואכה קריית ארבע. הצומת שוכן במיזוג הכבישים 60 ו-35, והיה בעשורים האחרונים מוקד לפיגועי טרור רבים. חלחול מצפון, חברון הערבית מדרום ובית ענון ממזרח, כל אלו חלשו על הצומת המרכזי, שעוברים בו עשרות אלפי יהודים מדי יום.
למקום נבחר השם בית ענות על שם היישוב היהודי הקדום בנחלת יהודה ששכן בו. כיום יש בגבעה שלוש משפחות וגרעין של בחורים, והיד עוד נטויה. הקמת בית ענות סללה את הדרך לחיבור כרמי צור ונקודות ההתיישבות שבסביבותיה לשכונת החרסינה בקריית ארבע, שכבר נראתה היטב מראש ההר, קרובה מתמיד.
מדינת ישראל מצטרפת למהלך: יער אל-קרן, אורות נתנאל וגד נתן
פחות משנה חלפה מאז תקעה צור יהודה את היתד הראשונה בקרקע, וכמו בכל ההיסטוריה שמלווה אותנו מאז ימי גוש אמונים חזר התסריט הקבוע. מדינת ישראל ומוסדות ההתיישבות נסחפו ברוח שהפיחו החלוצים והצטרפו גם הם למערכה. ראשונה אושרה באופן רשמי נקודת ההתיישבות מרום יהודה זמן קצר לאחר הקמתה. אישור היישוב היה הסימן הראשון שבישר על הבנת הגופים הרשמיים כי רצף יהודי בין חברון לגוש עציון הוא דבר חיוני.
בגל הבא של אישור היישובים בממשלה הביא סמוטריץ' לאישור הקבינט את הקמתו של יישוב נוסף במרחב הזה, בראש יער אל-קרן, הסמוך לכרמי צור. זמן קצר לאחר האישור עלתה למקום חווה כדי לשמור בינתיים על השטח, והיא הנקודה הצפונית ביותר ברצף היהודי ההולך ומתרחב.
באותו זמן החלה תנועת מלקחיים מהצד השני. גרעין התיישבות מבית ישיבת ניר עלה לגבעה 26, מצפון לקריית ארבע, שזכתה לשם אורות נתנאל על שמו של הקדוש נתי עוזרי הי"ד, מראשוני פורצי הדרך בהתיישבות, שנאחז במקום עם משפחתו לפני שני עשורים וחצי עד שנרצח בביתו בידי מחבל נתעב. עוד בטרם יבש הדם פינתה ממשלת ישראל את הגבעה וזרקה את אלמנתו וילדיו של עוזרי אל הרחוב. כמעט שני עשורים עמדה הגבעה בשיממונה, עד שבשנים האחרונות החל גרעין התיישבות של תנועת נחלה לפקוד את המקום, אך פונה פעם אחר פעם. לפני כמה חודשים ניאותה מערכת הביטחון לאשר התיישבות יהודית במקום, ועשר משפחות הגרעין המייסד עלו לגבעה להתיישבות קבע.
בגל האחרון של אישור היישובים בממשלה, לפני כחודש, אושרה הקמתו של יישוב נוסף בין מרום יהודה לבית ענות, והוא חותם לעת עתה את הרשימה המכובדת של לא פחות משמונה גבעות, חוות ויישובים שהוקמו במרחב בשנה האחרונה. ליישוב המתוכנן נבחר השם גד נתן, על שם גד הנביא ונתן החוזה, שקבורים בעיירה חלחול הסמוכה. עד שיוקם יישוב הקבע עלתה לקרקע בשבועות האחרונים חווה חקלאית כדי לשמור על אדמותיו מפני פלישה ערבית.
תנו כבוד לחלוצים
המהפכה ההיסטורית שמתרחשת בנחלת יהודה רשומה על שמם של יהודים רבים מגזרות שונות ומתנועת התיישבות רבות, שנחלצו למשימה, שילבו זרועות והסתערו קדימה. אחד מהם הוא ידידיה אמסלי, ממקימי גבעת אעירה שחר בבנימין ויליד קריית ארבע. את אמסלי אני מכיר כמעט עשר שנים מפעילות משותפת בגבעות בנימין. "אני איתכם רק בינתיים, כשאסיים פה אחזור ליהודה", היה אומר תמיד. השנים חלפו, ואנחנו התבדחנו שלעד יישאר תקוע כאן, בארץ בנימין הזרה. אבל אמסלי היה ממוקד מטרה. כשגבעת אעירה שחר הסמוכה לכוכב השחר, שהקים במו ידיו, הגיעה ל-25 משפחות, קיבל אמסלי החלטה סופית: עוברים לשלב הבא.
"כשהייתי ילד בקריית ארבע השתתפתי הרבה בניסיונות עלייה שהתרחשו כאן סביב היישוב, ולצערי זכורות לי משם תחושות קשות של חוסר הצלחה", מספר אמסלי על התהליך שהוביל אותו לקבל את ההחלטה. "ראינו בעיניים איך הערבים חונקים את היישובים, חונקים את קריית ארבע, ולמרות שניסינו שוב ושוב, נתקלנו בהתנגדות עזה של המערכת ולא הצלחנו להבקיע.
"במלחמה המצב הקשה בחבל יהודה הכה בי עוד יותר. הייתי מגיע מהבית להורים בקריית ארבע בזמן שבבנימין עוד ועוד נקודות קמות בכל חודש ושטחים עצומים שבים לבעלות יהודית, וכל הדרך מגוש עציון לקריית ארבע התחושה שלי הייתה שאני נוסע בתוך מדינה פלשתינית. אתה מסתכל החוצה מהחלון ומבין שבמקרה שחלילה ינסו לעשות גם פה טבח, היהודים יהיו בעמדת נחיתות מטורפת, כי כל הכביש מוקף בכפרים ערביים, והיישובים היהודיים בתוך מובלעות", הוא מתאר.
את השם כרם חממי העניק לה ראש הגרעין אריה דיוויס לזכרו של מפקדו בעבד אל"ם אסף חממי הי"ד, שנפל בקרבות שמחת תורה בעוטף עזה
"זה הוליד אצלי את ההבנה שהגיע הזמן לחזור לכאן ולהוביל מהלך פורץ דרך. דיברתי עם יהודה שרבף, חבר מהעבר שהקים את חוות העיטם, והגענו להחלטה להעלות מחדש גרעין למעלות חלחול. בחרנו את הגבעה שם כשלב ראשון, אבל באמירה ברורה שאנחנו הולכים על מהלך גדול הרבה יותר בכל המרחב שבין קרית ארבע לגוש עציון. זה מרחב עצום ששומם לגמרי מבחינת התיישבות יהודית, וצריך כמה שיותר מהר להציל את מה שטרם נכבש ממנו. רגע לפני העלייה תפסה תנועת נחלה את המושכות, והצליחה בחסדי שמים לבסס את הנוכחות היהודית במעלות חלחול מעל ומעבר לציפיות. אנחנו יכולנו כבר לעבור הלאה לרכס הבא".
כאן כבר נכנס אמסלי לפעילות מלאה בשטח ועזב את ביתו שבגבעות כוכב השחר. "בחודשיים הראשונים לעלייה של גפן עמי זכיתי להיות כאן בגבעה, לעזור וללוות את מי שמנהלים את הגבעה כיום, ואשתי והילדים נשארו בינתיים באעירה שחר. כשגפן עמי החלה לעמוד על הרגליים אחרי שורת משוכות ואתגרים שצלחה, יכולתי סוף סוף לחזור קצת הביתה, להיות עם הילדים בחגים", אומר אמסלי בחיוך.
אם חשבנו ששבועות ארוכים מלאי תלאות בגפן עמי יגרמו לו לקחת פסק זמן למנוחה, מבחינתו הוא כבר סימן את היעד הבא. עם גרעין בחורים ועדר צאן עלה אמסלי לנקודת התיישבות חדשה – בית ענות. את המשמעות של הנוכחות היהודית בשטח החלו מהר להרגיש היטב. כבר בשבת הראשונה לאחר העלייה הבחין רועה הצאן של הגבעה במשאבת בטון ערבית שעוסקת בהקמת מבנה בלתי חוקי חדש בשטח C סמוך. הוא מיהר לדווח לצה"ל, וכוחות הגיעו לנקודה כדי למנוע את המשך העבודות.
לפני כחודש אושרה הקמתו של יישוב נוסף בין מרום יהודה לבית ענות, והוא חותם לעת עתה את הרשימה המכובדת של לא פחות משמונה גבעות, חוות ויישובים שהוקמו במרחב בשנה האחרונה
בניית הבית הזה אולי נעצרה, אבל סביבו כבר מתנוססים עשרות מבנים, עדות להפקרות ששלטה כאן עשורים. "בתחילת השנה, אחרי שב"ה הצלחנו למלא כאן רצף ראשוני בצד הצפוני של השטח, באזור כרמי צור, הבנו שהגיע הזמן לעבור דרומה לקריית ארבע. אני רואה במהלך הזה חשיבות כפולה, גם השלמת הרצף, אבל לא פחות מכך פריצת הגבולות של קריית ארבע, שהייתה חנוקה ומכותרת כבר שנים בבנייה ערבית וכמעט לא הצליחה להתרחב", משתף אמסלי באסטרטגיה שמאחורי הקלעים.
בעיניו הרצף שהוא וחבריו שואפים להשיג אינו "שורת איים" כי אם רצף יהודי מלא ומוחלט. "בשיטת ההתיישבות שמנחה אותנו אנחנו לא רואים בגבעה, שבעז"ה תהפוך ליישוב, כשומרת רק על כיפת ההר שהיא יושבת עליה, אלא מעוז שחולש על המרחב עד לנקודה הבאה ברצף", הוא מדגיש. "אנו מתחילים כמובן מסיורים להגברת הנוכחות היהודית במרחב בין הנקודות, אבל בשאיפה לבסס את האחיזה כמה שיותר באמצעות רעיית צאן, חקלאות ופריצת דרכים שיקלו את הגישה לשטח. המטרה מבחינתנו היא שיהודים יוכלו ללכת בביטחון ובשלווה מחברון לירושלים".
"יש כאן סייעתא דשמיא"
מי שהחליף את ידידיה אמסלי בניהול גפן עמי היה יאיר בן ברוך, שעבר להתגורר במקום עם אשתו ובתו. השליחות ביישוב הארץ שתכננו לעצמם בני הזוג בהמשך החיים עדיין הייתה בגדר חלום רחוק, אך אירוע מזעזע גרם לשינוי מהיר של התוכניות. "כבר אחרי החתונה אני ואשתי החלטנו שברצוננו להצטרף למהלך הגדול שהולך ומתגבר בשנים האחרונות ולהקים נקודת התיישבות בעצמנו. תכננו לעלות רק שנה לאחר מכן ולהתארגן בנחת, אך הפיגוע המזעזע שבו נרצח שליו זבולוני טרף את הקלפים", מספר בן ברוך. "המחבל שביצע את הרצח היה שוטר פלשתיני שהתגורר בכפר חלחול. לכולם היה ברור שנדרשת תגובה מהירה של לקיחת שטח, ולכן בחרנו לעלות לגבעה שעליה שוכנת כיום גפן עמי, שיושבת בין כפר המרצחים למקום הפיגוע בצומת הגוש, בכיפה שחולשת על הציר.
"עלינו באמת בהחלטה של רגע, כשנקראנו לדגל, אבל מהר מאוד התחברנו למקום הזה חיבור עמוק", משתף בן ברוך ומדגיש כי בעיניו נקודת ההתיישבות שזכה לנהל ואלו הסמוכות לה הן הרבה יותר מעוד מעוזים אסטרטגיים לתפיסת המרחב. "כל רגב מארץ ישראל יש לו קדושה, אך חשיבותו של האזור הזה, בין שתי הערים המרכזיות של ארץ ישראל, עיר האבות חברון ועיר הקודש ירושלים, מורגשת עוד יותר ונותנת כוח עצום להמשיך. שנים האזור הזה היה ריק לגמרי, ובתוך שנה ראינו כאן פריצת דרך חסרת תקדים. בעיניי העובדה שזה קרה מראה שיש פה סייעתא דשמיא עצומה מעבר לרגיל.
יאיר בן ברוך: "בתוך שנה ראינו כאן פריצת דרך חסרת תקדים. בעיניי העובדה שזה קרה מראה שיש פה סייעתא דשמיא עצומה מעבר לרגיל"
"הסיבה שהאזור הזה של שביל דוד המלך נשאר מדשדש מאחור שנים ארוכות, אפילו לאחר פרוץ המלחמה, בזמן שבשאר ההתיישבות התרחשה מהפכה ממשית, היא לא רק טכנית. יש פה משהו עמוק יותר שקשור לתהליך שעם ישראל צריך לעבור בשיבה לארצו ולמקורותיו. ומי יודע, אולי כמו שלמדנו על תהליך הגאולה, שיגיע קודם תיקון חומרי וגשמי ועל גביו יצמח התיקון הרוחני של עם ישראל, זה מה שאנו רואים פה בהתעוררות שממלאת את נחלת יהודה".
