דמיינו את שולחנות החג והשבת בחודשים שקדמו לשמחת תורה. משפחות נקרעו מבפנים, חברויות רבות שנים נותקו, ומסכי התקשורת שידרו שנאה וקרע תהומי.
אויבינו הביטו מהצד, שפשפו ידיים בהנאה, והסיקו מסקנה הגיונית לחלוטין: החברה הישראלית איבדה את חוסנה והיא עומדת בפני התפוררות. אך בשעת המבחן, האשליה הזו התנפצה לרסיסים. עם הישמע האזעקות, האחדות של עם ישראל התגלתה תוך רגע. כל המחלוקות נזרקו הצידה, וכולם דהרו לחזית ללא שאלות. מה שנראה היה לרבים כמשבר חברתי בלתי ניתן לאיחוי, התגלה כאגרוף אחד חזק ששום פוליטיקה לא יכולה להמיס.
זהו נס, מפני שכל תוכנית ההשמדה של אויבינו נשענה על קריאה מוטעית של עם ישראל. ממש כמו בחזון העצמות היבשות של יחזקאל, רוח אלוקית נשבה וחיברה את כל העצמות לצבא אחד גדול. יחיא סינוואר חשב כמו נסראללה בזמנו שעם ישראל מפורד ו"קורי עכביש", בניסי שמיים למרות היכרותו הארוכה עם החברה הישראלית הוא טעה ובגדול.
בפעם הבאה שנראה ויכוח פוליטי סוער, נזכור לא להיבהל מהרעש החיצוני, כי מתחת לפני השטח פועמת ברית דמים עמוקה וחזקה. נזכור שברגע האמת העם הזה תמיד יודע למסור את הנפש יחד.
לא חיכה לנסראללה: הנס השני במלחמת התקומה
זה לא נעצר כאן, דמיינו את בוקר שמחת תורה, אך הפעם, במקביל למכה בדרום, אלפי לוחמי כוח רדואן שוטפים את יישובי הגליל, בעוד טילים מאיראן ומתימן קורעים את השמיים. גם מיליציות מעירק ומסוריה היו בתכנית, וכמובן – המוני מחבלים מערביי ארץ ישראל. מול הפתעה כזו, ישראל הייתה ניצבת בפני סכנת השמדה חסרת תקדים.
אלא שיחיא סינוואר, מתוך גאווה עיוורת ורצון להיות ה"גיבור" הבלעדי, סירב להמתין. מסמכי שלל הוכיחו שתוכנית "כיבוש הגליל" של חיזבאללה הייתה מוכנה לפעולה, אך היעדר התיאום מנע מתקפת פתע הרסנית פי כמה. חוסר התיאום הזה העניק לישראל את הנכס היקר ביותר: זמן להתעורר ולגייס מאות אלפי חיילים.
זהו נס, מפני שהגאווה של מבקש רעתנו היא שהכשילה את התוכנית המסוכנת מכולן. ממש כמו בדור הפלגה, שבו הקב"ה בלבל את שפתם של בוני המגדל וסיכל את עצתם המשותפת, כך הופר התיאום ביניהם. הגאווה העצומה של רב המרצחים, גרמה לטבח הנורא במסיבת הנובה, אך הכשילה את התוכנית של ארגוני הטרור לפלוש יחד למדינה.
