מי שהיה הדמות הרבנית המרכזית בשחרור הר הבית והכותל המערבי במלחמת ששת הימים הוא הרב שלמה גורן זצ"ל, מי ששימש אז כרב הצבאי הראשי,  הרב גורן חשף בעבר ראיון נדיר את השתלשלות האירועים שהובילה לרגע שבו נאמר "הר הבית בידינו". הכל התחיל בכלל חמש שנים קודם לכן, בשיחה מקרית עם מוטה גור, אז מפקד חטיבת גולני. "אמרתי לו שבשבילי ירושלים היא כל הנשמה", סיפר הרב גורן, "חתמנו על הסכם שנחיה בשלום ושאנחנו נהיה הראשונים להיכנס לכותל המערבי".

השעות, המיקומים והצעדות החדשות שנוספו: כל הפרטים לקראת ריקוד הדגלים

כאשר פרצה המלחמה, המשימה המקורית של מוטה גור וחטיבת הצנחנים הייתה בכלל לצנוח באל-עריש. הרב גורן, שפגש את מוטה בבונקר כשהוא "חיוור כסיד" לאחר שהמשימה בוטלה, הזכיר לו את ההסכם הישן. בעוד הדרג המדיני עוד היסס ולא תכנן לכבוש את העיר העתיקה, הרב גורן כבר פעל בשטח. הוא הצטרף לכוחות הלוחמים בעזה, שם ניצל בנס מפגיעה ישירה של רסיסים בקומנדקר שלו, אירוע שבו נשרף השופר המקורי שאיתו תקע על הר סיני במבצע קדש.

"תגיד למג"ד שאני לא מקבל פקודות"

המאבק על ירושלים לא היה רק צבאי, אלא גם אידיאולוגי-פנימי. הרב גורן מספר על הלחץ הכבד שהפעיל על הממשלה, דרך שרים וגורמים בלשכת אשכול, כדי לשנות את ההחלטה המקורית שלא להיכנס לעיר העתיקה מחשש לתגובת העולם. "אמרתי למוטה: 'אתה תזכה פה בתהילת ניצחון היסטורית, ואתה הולך לפספס הזדמנות?'", שחזר הרב. בסופו של דבר, בבוקר היום השלישי למלחמה, השתנתה הפקודה והצנחנים החלו בפריצה דרך שער האריות.

ברגעים ההם, כשהאש ניתכה מהחומות, הרב גורן סירב להצמד לקירות כמו יתר החיילים. "לא סבלתי את זה, אני אוהב ללכת באמצע הדרך", אמר בנחישות. כשהמג"ד הורה לו לתפוס מחסה ליד הקיר, הרב השיב בחדות שהוא לא מקבל ממנו פקודות והמשיך לרוץ באמצע הכביש כשהוא תוקע בשופר וזועק תפילות. "לא הרגשתי שאני הולך על האדמה, הרגשתי שאני מרחף באוויר. הייתי תקוע בתוך החזון, בתוך המשימה הקדושה".

ההגעה לכותל ולהר הבית הייתה רגע של התעלות שקשה לתאר במילים. הרב גורן, עם ספר תורה קטן בידו ושופר חדש שקיבל מחותנו, ה"נזיר", הגיע לאבנים העתיקות עוד לפני שהקהל הגדול הציף את הרחבה. הפעולה הראשונה שלו הייתה להסיר סממנים של כיבוש זר: באמצעות קת של רובה עוזי, ניפץ הרב את שלט ה"אל-בוראק" שהציבו הירדנים על הכותל כדי לטשטש את הזהות היהודית של המקום.

הרב הנזיר יוצא מביתו אחרי 19 שנים

כאשר החלו להגיע לוחמי החטיבה, נערכה התפילה ההיסטורית שבה נאמר "קדיש" ו"אל מלא רחמים" לזכר הנופלים. "כשאומרים שהצנחנים בכו ליד הכותל, זה היה בזמן התפילה על החברים שלהם שנפלו במערכה", הסביר הרב. בהמשך, הובאו למקום בהתרגשות עצומה הרב צבי יהודה קוק זצ"ל והרב הנזיר, שהיה זה ביקורו הראשון מחוץ לביתו מאז נפלה העיר העתיקה בתש"ח בידי האויב.

למרות השמחה העצומה על שחרור ירושלים, הרב גורן לא עצר שם וסימן את המטרה הבאה: הר הבית ובניית בית המקדש. כשנשאל על כך, הסביר כי מדובר במשימה הלכתית וטופוגרפית מורכבת ביותר, אך כזו שדורשת אמונה גדולה. "בית המקדש השלישי ירד מן השמיים משוכלל", ציטט את דברי רש"י והתוספות, אך הדגיש כי הניסים שראינו בשחרור העיר הם ההוכחה שהכל אפשרי.

"כשם שזכינו לניסים ונפלאות בשחרור ירושלים, כך נזכה שהקב"ה ינקה את השטח וישלח לנו את משיחו שיורה לנו איך להקים את בית המקדש מחדש", סיכם הרב גורן את חזונו.