בשבוע שעבר השתתף מפקד פיקוד המרכז האלוף אבי בלוט בכנס שארגנו אנשי שמאל מגוש עציון, ובהם הרב אביה הכהן והרב אבידן פרידמן. הכנס ביקש לעסוק באלימות של יהודים נגד ערבים, והאלוף בלוט בחר לנצל אותו לביצוע מה שהוא מכנה "מערכה הסברתית" נגד "הפשיעה הלאומנית" של יהודים ביהודה ושומרון. כחלק מכך הוא בחר לסקור את חזון פיקוד המרכז ואת המצב הביטחוני, וזו הזדמנות להתבונן במשמעות דבריו.

נפתח בשבח. ביהודה ושומרון לא זוכרים הרבה שנים אלוף טוב מבלוט. אומנם יש שיגידו כי לא מדובר בגאווה גדולה כשמסתכלים על רשימת אנשי השמאל ששימשו מפקדי הפיקוד לפניו, ובהם יהודה פוקס, גדי שמני, אבי מזרחי, ניצן אלון ונוספים. מנגד, אין ספק שבלוט מציג התקפיות שלא נראתה הרבה זמן, ויעידו מחנות הפלטים בג'נין ובטולכרם, חישופי עצים שלא זכורים כמותם, שינוי הוראות הפתיחה באש ועוד.

עמית הלוי משיב לאלוף בלוט: "אין התיישבות לא חוקית"

עוד באותו הנושא

• רבבות צועדים מתקנים את חטא הגירוש
• בלי תנופה: המחדל שמשתק את התחבורה הציבורית בשומרון
• "אנחנו לא מחכים לאף אחד" – המסע אל 'גבעות החזית'
• לזכרו של רן גואילי הי"ד: ספר תורה הוכנס ביישוב בשומרון

גם בזירת ההתיישבות בלוט, וכמוהו גם רוב גדול של הדרג הפיקודי בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש, שותפים לגישה הרואה בהתיישבות מרכיב שמחזק את הביטחון. לפיכך בלוט מאשר לאורך כהונתו הקמת חוות בשטחי C על אדמות מדינה ותומך בהן מאוד, בניגוד לעבר, שאת אותן פעולות בדיוק הגדירו מרבית קודמיו מסוכנות ובלתי חוקיות בעליל.

כאן חובה לציין כי בה בעת הוא הורס חדשים לבקרים נקודות התיישבות שאינן מתואמות איתו, ובראשן נקודות בשטחי A ו-B, ואף מגדיר אותן מזיקות לביטחון. כאשר מתבוננים בתהליך המבורך שאנו נמצאים בו יש לקוות שמפקד פיקוד המרכז הבא ינאם ויסביר שהחוות בשטחי A ו-B הן נהדרות, אך ההיאחזויות היהודיות שהחלו בתוך הערים רמאללה, שכם ויריחו, הן שפוגעות בביטחון.

טרור פוגש צבא, אזרח חי שגרה

בכל אופן, אחרי כל זה ודווקא בגלל כל זה חשוב להתבונן באסטרטגיה ובחזון של פיקוד המרכז. "טרור פוגש צבא, אזרח חי שגרה", זהו החזון של פיקוד המרכז בפיקודו של אבי בלוט כפי שהציג והדגיש פעמים רבות והציג במצגת בכנס. במחשבה הראשונית הדבר נשמע הגיוני למרבית האנשים. בניגוד לקציני אוסלו, שהעדיפו – גם אם לא תמיד אמרו זאת בקול – שאזרחי יהודה ושומרון יפגשו טרור ואולי כך יתפנו, בלוט מסביר כי תפקיד הצבא לפגוש את הטרור עוד בטרם הגיע לאזרחים. לכן למשל הגנת צירים כבר אינה מסתכמת בעמדת ג'יפ בצומת הכניסה ליישוב אלא בפטרול או בסיור בעומק הכפר, מהלך שמראה את כוחו שוב ושוב.

ואולם גם חזון זה, הסביר בלוט, אינו יכול להביא לתוצאה הרמטית. לדוגמה הביא את הפיגוע שהתרחש לאחרונה בצומת תפוח כאשר שני מחבלים חמושים יצאו ברכב מהכפר עינאבוס, סמוך ליצהר, וניסו לטבוח ביהודים שאכלו בחנות ההמבורגר שבצומת. בחסדי שמיים היה למחבלים מעצור בנשק, וחיילים הצליחו לחסלם במהירות בלי נפגעים. בלוט עצמו אמר כשהגיע לזירת הפיגוע כי האירוע יכול להסתיים בעשרה הרוגים חלילה.

לפיכך בשיחה בגוש עציון אמר בלוט, ובצדק: "כל עוד יש שונא אחד של ישראל ויש רכב או אפילו סכין, יכול להיות טרור". ומה התגובה שלו על המצב? "אנחנו צריכים לוודא בתפיסת ההגנה שלנו וגם ההתקפית, שהטרור הזה פוגש צבא והאזרח חי שגרה".

יש גם דרך אחרת

וכאן חברים אנחנו צריכים לעצור ולהתבונן. זהו החזון שלנו? שלנצח יהיו פה שונאי ישראל שכל אימת שירצו יוכלו לקחת סכין או רכב ולרצוח יהודים חלילה? ובטח ובטח כאשר פיקוד המרכז תחת בלוט עוד רחוק מאוד מלהשאיר את שונאי ישראל שנמצאים חמושים בסכין וברכב בלבד.
צבא הרשות הפלשתינית של עשרות אלפי לוחמים חמושים בכלי נשק קל ומצוידים ברכבים משוריינים, במקלעים, ברובי צלפים וסביר להניח שגם בטילי נ"ט, מתכונן ומתאמן. עוד עשרות אלפי כלי נשק (לפחות) בידי ערבים ברחבי יהודה ושומרון נמצאים בשטח ויופנו אלינו ביום פקודה חלילה.

מה החזון של בלוט?

ומה למעשה מציע החזון של בלוט? זה לא עניין אישי של בלוט כמובן, אלא שיקוף של החזון של מדינת ישראל וגם של ממשלת הימין. החזון הזה משמעותו הוא חיים תמידיים לצד מפלצת.

צריך להבין: מחזון נגזרות פעולות ושיטות פעולה. פעולות שמתרחשות נמדדות ככישלון או כהצלחה לפי החזון. למשל, אם ערבים יהרגו חלילה וחס חייל צה"ל בפעילות בשכם, חזון פיקוד המרכז לא ייפגע, שכן הטרור פגש את הצבא ולא את האזרח. מובן שצה"ל יצטער על כך מאוד, יתחקר וינסה למנוע זאת, אבל החזון לא ייפגע. לעומת זאת אם החזון היה אפילו שלב ביניים של אפס אירועי טרור, החזון היה נפגע.

אתן דוגמה נוספת כדי להמחיש את המצב. נניח שבחצר הבית שלכם היו מסתתרים כמה נחשי צפע. האם הייתם מציבים חזון של "נחש פוגש מבוגר – ילד חי שגרה" או שהייתם מציבים חזון לריסוק ראשו של אחרון הנחשים?
כעת דמיינו רגע שבלוט היה משרטט חזון שמגלם את השאיפה שאין שונאי ישראל בגזרת פיקוד המרכז. נשמע חלום? נראה הזוי? ובכן, זהו החזון שעלינו לדרוש. בין החזון למציאות יש פער לא-קטן, ובהחלט אפשר לדרג את הצעדים והמהלכים הגדולים שנדרשים כדי להגיע למימוש החזון הזה.

זה צריך להיות השלבים הבאים בחזון

השלבים הראשונים לקראת חזון כזה חייבים להיות איסוף הנשק מכל אויבי ישראל שנמצאים כאן ופירוק כל התארגנות צבאית, דבר שרחוק מלהיעשות כל עוד מדינת ישראל מסרבת לפרק את הרשות הפלשתינית וצבאה. אבל כבר בשלב זה היה אפשר להתחיל ולנסות לבצע פעולות נוספות כגון גירוש משפחות מחבלים מורחבות לרצועת עזה, יוזמה שהיה מי שניסה לקדם בתחילת המלחמה, או הריסה מסיבית הרבה יותר של בתים ערביים לא-חוקיים מתוך אסטרטגיה של דחיקת האוכלוסייה למרכזי הערים.

ממילא בלוט לא היה מתאר בכנס בצורה שלילית במיוחד "חיכוכים" של רועי צאן שמטרתם גירוש כפרים, כפי שכבר התרחש לא-אחת מתחילת המלחמה כאשר החוות והגבעות הצליחו לסלק כפרים שמדינת ישראל פחדה לגעת בהם שנים רבות.

כיוון נוסף שהיה ככל הנראה מיושם עקב חזון כזה הוא סגירת צירי הנסיעה שיהודים נוסעים בהם ביהודה ושומרון לאוכלוסיית אויב. רק לאחרונה נהרג בתאונה בכביש עוקף חווארה מחבל מהכפר עוורתא שסייע לקרוביו שביצעו את הטבח בבני משפחת פוגל. הוא שוחרר לאחר שבע שנות מאסר וחזר מייד לנסוע לצד יהודים בכביש. מדוע מדינת ישראל מסכנת את אזרחיה בנסיעה לצד אויב, שכמו שאמר בלוט, יכול להשתמש ברכבו בהחלטה של רגע כדי לבצע פיגוע?

עדיין בקרב בלימה

כאשר מתבוננים ביחס של ראשי ההתיישבות לבלוט עולה דבר מה נוסף, וזה הקושי לבקר ולאתגר מי שסוף סוף מיטיב איתך. שנים רבות היינו במינוס גדול כל כך עם האלופים הקודמים, התרגלנו שמועכים אותנו, שמתנכלים אלינו, שמפקירים אותנו לחלוטין. והנה הגיע אלוף שמעבר להיותו איש די נחמד, באמת מקדם את המציאות הביטחונית וההתיישבותית ביהודה ושומרון הרבה צעדים קדימה.

אבל חייבים גם להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שעם כל הכבוד לבלוט, ויש כבוד, הוא קידם אותנו ממינוס אדיר, אבל אנחנו עדיין במינוס גדול מאוד מכל הבחינות ביהודה ושומרון. קרב הבלימה מול הטרור המשתולל וההפקרות בשטחי C נמצא במקום לא-רע, אבל זהו רק קרב בלימה. איפה שכם שלנו? איפה יריחו שלנו? בשטח יש מאות אלפי מפלצות משחרות לטרף והמון המון נשק שממתין ליום פקודה.

בלי מחיקת אוסלו אנחנו נמצא את עצמנו בנסיגה

בלי מחיקת אוסלו עם הקמת נקודות התיישבות בשטחי A ו-B, שהאלוף בלוט מתנגד להן, בלי הצבת חזון אקטיבי ולא כזה שמשמר את האויב לצידנו, מהר מאוד אנחנו עלולים למצוא את עצמנו גם בנסיגה. רבים משתכרים מההצלחה ולא מבינים שמדינה פלשתינית בשטחי A ו-B יכולה לנחות לפתחנו בלי שנתכונן, בגלל גחמה של טראמפ, החלפת ממשלה בישראל או נשיא חדש בארצות הברית. לבלימת מהלכים מסוימים מצד בלוט יש השלכות.

ועוד דבר, צריך לזכור שכמו כל קצין או פוליטיקאי, בלוט מוקף אילוצים משפטיים ומדיניים, שאילתות מעיתון הארץ, תחקירים בטלוויזיה ולחצים מהרמטכ"ל. אי אפשר להסתפק רק בלשבח את האלוף. צריך לאתגר אותו, וכמובן את הדרג המדיני שהוא כפוף אליו, הן ברמה המחשבתית והן ברמה התפיסתית.

אם לא נציב כחזון את סילוק אויבי ישראל מהארץ, יישאר חזון פיקוד המרכז ומדינת ישראל כולה חיים נצחיים לצד מפלצת. זה נכון גם לעזה, ללבנון ולערבים אזרחי ישראל. כל עוד זה המצב, אנו נמשיך לחיות פה על ניסים ולהמתין שהמפלצת תחליט לבלוע מישהו או לעשות חלילה טבח 7 באוקטובר על סטרואידים מטעם הרשות הפלשתינית.