א' הוא לא לוחם מתחיל. 19 שנים הוא לובש מדים בסדיר ובמילואים, מתוכן 16 שנים באותה פלוגה כשהמילואים מבחינתו הם ערך עליון. טרם המלחמה אף קיבל תעודת הצטיינות ממפקד האוגדה שלו. אבל שום דבר לא הכין אותו למציאות שפגש בשירות המילואים האחרון במוצב קדמי בצפון. לדבריו בכל שנותיו בסדיר ובמילואים לא פגש מציאות מעורבת שכזו.

הרב דרור אריה, התייחס לעדויות של א' כשאמר: "הרמטכ"ל וצהל צריכים להכריע מה הם רוצים. את הלוחמים הגיבורים בני הישיבות או להיכנע לערכי השיוויון המדומים. בלי הכרעה זו לא נצליח להגיע להכרעה בשדה הקרב. במקום יוהל"ם צריך יוהל"ן (יועץ הרמטכל לענייני ניצחון)".

לוחם המילואים גילה כי למתחם המגורים הפלוגתי הוכנס צוות של חיילות. לא מדובר בחדר מרוחק, אלא במתחם סגור שבו חדרים נפרדים של לוחמים וחיילות חולקים את אותו המסדרון בדיוק, דבר המנוגד באופן חד משמעי לפקודת השירות המשותף.

פרסום ראשון: עשרות הסדרניקים דורשים מראשי הישיבות למנוע שיבוץ בשריון

בשיחה עם 'עולם קטן', מתאר א' את המציאות הבלתי אפשרית: "זה מוצב שהוא כמו ריבוע כזה שמורכב מחדרים… הגיע צוות של בנות, מטיסות בלונים, והן ישנות בכניסה למגורים. הן עוברות דרך מרכז פלוגה, לעמדה שהן מפעילות משם את הרחפנים, והרחבה שלהן גם בתוך המרכז פלוגה".

הרבנות ענתה: "זה התפקיד של היוהל"מ"

לדבריו, הסיטואציה יצרה חיכוך יומיומי בלתי פוסק: "יום אחד מישהו פתח את הדלת לשירותים של המקלחות שלנו תוך כדי שאני מתקלח, פתאום אני רואה ארבע בנות עוברות בדרך לעמדת תצפית שלהן. קמתי משינה בדיוק, באת לסגור את הדלת חצי לבוש, והן עוברות לך מול הכניסה לחדר".

כשהבין א' שהמציאות הזו עומדת להימשך, הוא פנה לדרגים הגבוהים ביותר, אך נתקל בחומה. לדבריו, המפקדת של החיילות התעקשה להישאר לישון במוצב, אף שיש מוצב אחר, כעשר דק' נסיעה מהמוצב הקדמי. א' לא ויתר ופנה לרבנות הצבאית, אך התשובה שקיבל מגורם בכיר ברבנות הותירה אותו המום.

"הוא אומר לי: 'תקשיב, זה לא התפקיד שלנו, זה התפקיד של היוהל"ם'. אז אמרתי לו: 'תקשיב הרב, אתם בתור רבנות לא צריכים לדאוג לא לשופר, לא לתפילין, לא לחנוכייה, לא ללולב. זה מצווה על כל יהודי, אין מצווה לחייל בצה"ל ליטול לולב, אפילו פטור'. אבל הדבר היחיד שאתם צריכים לדאוג לו זה קדושת המחנה. ואם אתם לא דואגים לדבר הזה, מה התפקיד של הרבנות הצבאית? מה היא עושה? זו המצווה היחידה למחנה, מחנה יהודי'. אני בטוח שהוא יהודי ירא שמים, אבל הרבנות הצבאית נהייתה אסקופה נדרסת.

המחדל חוצה גזרות

הלוחם חושף כי המחדל אינו רק במוצב הנוכחי בו משרת. במהלך הלחימה ברפיח הוא פגש מציאות דומה של עירוב מוחלט. "חדר ליד חדר ישנו בנות איתנו… בלב רפיח. והשירותים הם שירותים כימיים אז יש להם תא שלהן, אבל מקלחות יש רק תא אחד אז הן גם משותפות ואז עושים להן שעות שלהן ולעיתים גם נשארו דברים שאתה לא רוצה לראות. "

א' מזהיר כי המגמה הזו עומדת נמשכת גם בקו הקדמי ביותר בלבנון: "עכשיו אנחנו מסיימים קו של חודשיים בלבנון, ובקו הכי קדמי בעומק לבנון הגיע צוות של בנות מאיסוף קרבי וישן איתנו באותו איתור".

א' מבקש להדגיש כי הטענות על "צורך מבצעי" הן פעמים רבות כסות למדיניות מכוונת. הוא מספר על מקרה שבו הלוחמים גילו שניתן היה להסיע את החיילות 10 דקות למוצב סמוך עם מגורים נפרדים, אך המערכת התעקשה על מגורים משותפים. מנגד, הוא מספר על מג"ד בגדוד אחר, שהבהיר למח"ט: "או אנחנו או הן… קדושת המחנה זה מנצח מלחמות, אני לא הולך להתפשר". במקרה ההוא, הפלא ופלא, נמצא פתרון הפרדה כבר למחרת.

דורסים חיילים בודדים, מול קבוצה מוצאים פתרונות

א' מסביר שהבעיה היא היכן שחיילים בודדים יוצאים נגד המערכת ואז היא דורסת אותם, אבל כאשר מג"ד או קבוצת חיילים מציבים מציאות ברורה מול המפקדים, הצבא יודע למצוא פתרונות שישמרו על קדושת המחנה ולא יהיו מנוגדים לפקודת השירות המשותף.

הוא קורא לחיילים לא להשלים ולהיכנע למערכת, שכן אי אפשר להשלים עם פקודות כאלה שאינן מתחשבות כלל בהוראת ההלכה ומתנגחות בלוחמים הדתיים, בוודאי כאשר המרחב בינן לבין צורך מבצעי אמיתי הוא גדול.

האירועים הללו גרמו לא' לחשב מסלול מחדש גם בנוגע למלחמות הדת בתוך החברה הישראלית. "הייתי הכי קיצוני נגד החרדים שלא מתגייסים", הוא מודה בכנות. "אחרי האירוע שהיה לי… תמיד היה לי ויכוחים עם אבא שלי… אמרתי וואלה, 15 שנה טעיתי בוויכוחים שלנו?" אז לא, אני לא חושב שטעיתי, אלא שהצבא שהיה לפני 15 ו20 שנה השתנה בצורה דרמטית. מנצלים את הממלכתיות של הציבור שלנו כדי "לחנך" אותנו לערכים הליברלים.

למה לי בתור דתי לאומי לא מגיע את התנאים האלה?

לבד מחוסר הנעימות שבשהייה המשותפת גם לבנים וגם לבנות עצמן, הדבר יצר מחלוקת בתוך הפלוגה בין דתיים לחילונים ופגע ברעות שבין הלוחמים. בנוסף, אשתי שדחפה אותי קדימה ועודדה אותי לאורך כל המלחמה ועל אף האתגרים של אשת מילואימניק להגיע ולשרת לא משנה כמה מאתגר זה היה בעבורה, החלה להקשות על היציאה שלי למילואים. על אף שהיא בוטחת בי לחלוטין, המציאות הזו שבעלה נמצא בחברת נשים צעירות במרחב כזה צפוף ומשותף היא מציאות הזויה. וכשלאשתי, שהיא הגב שלי כל המלחמה הזאת , קשה שאני יוצא למילואים, אז בטח שלי קשה.

הוא מוסיף וקובל על התחושה, שלא ממש אכפת מהדת של מי שאינו חרדי. "אני אומר עזבו אין חרדים בעולם. למה לי בתור דתי לאומי לא מגיע את התנאים האלה? נראה לך שאני דתי לאומי ואין לי כיפה שחורה על הראש, אז מותר לזלזל בעולם הערכים שלי? זה מה שמעצבן אותי אחי".

הלוחם מסכם בתחושה קשה של הפקרת הלוחמים הדתיים בשטח. "התחושה היא שבשם המלחמה מנסים פה לחנך את הדתיים… מנרמלים את זה ומנסים פה לקבע את שילוב הבנות בצבא- דווקא במאני טיים שקדושת המחנה מתבקשת" תוסיף לכל הפן הדתי שהצבא זה לא מסגרת להעצמה אישית. צבא צריך לנצח במלחמה. במילואים הבעיות מחריפות כי המשמעת הרבה פחות נאכפת ובנות רבות מגיעות בלבוש שלא תמיד הולם, את כללי השילוב.

בכירי השיריון בהתייעצות דחופה

המציאות שמתאר א' בשטח מתחברת למשבר רחב הרבה יותר בצמרת צה"ל. כפי שחשפנו לראשונה אתמול ב"עולם קטן", בכירים בחיל השריון נמצאים בהתייעצויות דחופות בעקבות פסיקת בג"ץ על שילוב נשים. המפקדים מביעים חשש כבד מהשלכות פיילוט שילוב הלוחמות, ומנסים לטכס עצה איך להכיל את הפסיקה ובו בזמן למנוע פגיעה אנושה בחטיבות השריון.

החשש בצבא מגיע על רקע הודעתם של ראשי ישיבות הסדר ומנהיגים בציבור הדתי, שהבהירו כי יורו לתלמידיהם שלא להתגייס לחיל במידה והמהלך ייצא לפועל. לידיעה זו מצטרפת עצומה של מעל 1,000 בייני"שים שכבר הודיעו שלא יתגייסו לשריון. גורמי פיקוד חוששים מתרחיש דומה למה שקרה בחיל התותחנים ובמערך מודיעין השדה, שם נוכחות בני הישיבות נגדעה בגלל עירוב מגדרי.

ביום חמישי האחרון נערך כינוס יוצא דופן בביתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן זצ"ל, בהשתתפות רבנים מכל קצוות המגזר. הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, היה נחרץ: "לא נשרת ביחידת שדה במקום שתהיה תערובת עם נשים… כשהכניסו לוחמות לכל גדודי התותחנים, הפסקנו לצערנו לשרת בתותחנים. אני מקווה שלא ניאלץ לעשות זאת גם בשריון".

שירות מעורב זה כמו אכילת אוכל לא כשר, זה פשוט אסור

הרב זלמן מלמד הצטרף לעמדה זו והבהיר כי "בלתי אפשרי לאדם שומר מצוות לשרת במקום מעורב". הרב שמואל הבר מקרני שומרון הוסיף כי מדובר באיסור הלכתי פשוט: "מבחינת ההלכה שירות מעורב זה כמו אכילת אוכל לא כשר, זה פשוט אסור". נראה כי הציבור הדתי לאומי, שנושא בנטל המילואים והלחימה באופן חסר תקדים, משרטט כעת קו אדום ברור מול הניסיונות לשנות את פניו של צה"ל.

בראיון מיוחד ל"עולם קטן", הסביר הרב דוד פנדל, ראש ישיבת "אפיקי דעת" בשדרות, את שינוי המגמה: "שתקנו במשך שנתיים, כי אמרו לנו אי אפשר, מלחמה. כיבדנו, הבנו, עכשיו כבר לא… יש דברים שאתה לא מתנסה בהם! יש דברים שהתוצאות שלהם ברורות וידועות מראש". לטענתו, הצבא חייב להישאר מחנה קדוש כדי לנצח.

הרב פנדל מעריך כי הרבנים לא יצטרכו אפילו להורות לתלמידים להחרים את החיל: "הם פשוט הצביעו ברגליים, כמו שראינו שקרה בגולני. הם מצביעים ברגליים כמו שהצביעו בתותחנים, וחיל השריון לא רוצה שזה יקרה גם לו". המציאות שתיאר הלוחם א' מהשטח וההתקוממות הרבנית מהעורף מלמדים על שבר עמוק, שעלול להשאיר את חיל השריון ללא עמוד השדרה האיכותי ביותר שלו.

ללוחמים שדיברנו איתם היה חשוב להבהיר לאלו שטוענים כי אלו שמתנגדים לשילוב לא יכולים לעמוד ביצר: "ישנם לוחמים שמתגברים על האוייב, אז להתגבר על היצר כנראה שזה יותר פשוט. אבל זה מה שההלכה מצווה וזה מה שאנחנו עושים, פשוט כי ככה התורה ציוותה".

לסגור את תפקיד היוהל"ם

מפורום נשות לוחמים למען קדושת המחנה בארגון חותם נמסר לעולם קטן:
"דרקטיבת הרמטכ"ל אייל זמיר של ערבוב המינים המואץ בצה"ל פוגשת חולשה של שר הביטחון ישראל כ"ץ, שלא דואג לצערנו לפגיעה בביטחון, למצב בבסיסי הצבא וליכולת של לוחמים שומרי מצוות לשרת כהלכה."

עוד הוסיפו הפורום: "כל זאת בעת בה לוחמים שומרי מצוות מוסרים את נפשם בשיעורים גבוהים יותר מכל אוכלוסייה אחרת, חרדים מתעתדים להתגייס ורוח הלחימה היהודית מתחזקת בשורות הלוחמים. אנו קוראות לשר כ"ץ ולממשלת ישראל להתעשת. תפקיד יוהל"ם צריך להיסגר וקדושת המחנה בצה"ל חייבת לקבל מקום ראוי של כבוד."