כוחותינו הפועלים בדרום לבנון מתמודדים בשנה האחרונה עם איום שהולך ומתפתח – רחפני הנפץ של חיזבאללה. מה שהתחיל כאמצעי פשוט לתצפית, הפך בשנת 2026 לנשק קטלני שמשנה את סדרי הלחימה בשטח. האיום הזה הוא כבר לא מטרד טקטי קטן, אלא אתגר משמעותי בדרך לביצור מרחב הביטחון החדש של ישראל בלבנון.
האויב בלבנון, בסיוע ובהנחיה איראנית צמודה, הכניס לשימוש רחפנים מתאבדים במטרה לנסות ולאזן את הנחיתות שלו מול העוצמה של צה"ל. בזמן שאנחנו משקיעים במערכות הגנה מתקדמות, המחבלים משתמשים בכלים שעלותם מאות דולרים בודדים כדי לנסות ולהשיג פגיעה בלוחמים שלנו.
האתגר הטכנולוגי בשטח
חשוב לדעת שרחפן הנפץ הוא גם התצפיתן, גם המכוון וגם הפגז עצמו. חיזבאללה כבר לא זקוק לתצפיתנים שיכוונו אש ארטילרית כבדה, כי הרחפן עושה את העבודה הזו לבד ובדיוק רב. יותר מזה, הרחפן גם מתעד את הפגיעה לצורכי תעמולה שהאויב מפיץ מיד לאחר מכן כדי לנסות ולפגוע במורח הלאומי.
המציאות הזו מציבה את הלוחמים בשטח תחת איום מתמיד. כיום היכולת לאתר את הרחפנים האלו מוגבלת, והפעלת משבשים היא עניין מורכב מאוד. בצה"ל מבינים שהפתרונות חייבים להיות טכנולוגיים ומהירים, ולא להסתמך רק על אלתורים בשטח כמו פריסת רשתות מעל הכוחות.
מבט לעבר ביצור מרחב הביטחון
האירועים האלו מחייבים שינוי בתפיסה של הגנה על הכוחות, לא רק בקו המגע אלא גם במפקדות ובלוגיסטיקה שנמצאים הרחק מאחור. בשטח מבינים שאי אפשר להמשיך ולהסתמך רק על למידה מהעבר, אלא חייבים להתכונן לאיומים המשתנים של העתיד כדי להבטיח את שלום חיילנו.
בצבא פועלים כעת למצוא את הנוסחה שתנטרל את היכולת של האויב להשתמש בכלים האלו. מדובר במרוץ חימוש טכנולוגי שבו כל דקה קובעת. למרות המורכבות, הרוח של הלוחמים בשטח נשארת איתנה, והם ממשיכים לפעול בנחישות כדי להגן על יישובי הצפון ולבסס את השליטה הישראלית במרחב.
