במהלך הדיון שמתקיים בשעות אלו בבית המשפט העליון האם להקים ועדת חקירה ממלכתית, הציבו השופטים סימני שאלה משמעותיים מול הדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית באמצעות צו שיפוטי. השופט נעם סולברג הוביל קו ברור ששם במרכז את שאלת אמון הציבור והלגיטימציה של מהלך כזה, במיוחד בתקופה פוליטית רגישה.
מי ייתן אמון בוועדה?
השופט סולברג פנה לנציג היועצת המשפטית לממשלה ותהה לגבי היכולת של צו שיפוטי לייצר הסכמה רחבה. סולברג שאל: "ועדת חקירה שתוקם מכוח צו שיפוטי, לדעתכם באמת תזכה לאמון של רוב הציבור?". לדעתו, יש מחירים כבדים מאוד להוצאת צו שיפוטי בעת הזאת, והוא הדגיש כי המערכת חייבת להיות ערה לחסרונות של מהלך כזה.
לדבריו של סולברג, המועד האידיאלי לטיפול בנושא עשוי להיות דווקא לאחר שהעם יאמר את דברו בקלפי. "אם כבר הגיעה עונת הבחירות, ואנחנו כל כך רוצים את אמון הציבור בוועדה כזו, האם המועד האידיאלי הוא להשאיר את המלאכה לממשלה שתהיה אחרי הבחירות?", שאל השופט.
השופטים מצטרפים לספקות
אל העמדה של סולברג הצטרפה גם השופטת יעל וילנר, שחיזקה את המחשבה כי יש להעביר את ההכרעה לידי הבוחר. וילנר שאלה את נציג היועמ"שית: "לא עדיף לתת לציבור להחליט בבחירות על נושא ועדת החקירה?". השופטים ביקשו להבין למה נכון לכפות מנגנון כזה מלמעלה כשאפשר לתת לתהליך הדמוקרטי לעשות את שלו.
השופט אלכס שטיין הוסיף רובד נוסף של ספק לגבי עצם הסמכות והתפקיד של בית המשפט בהתערבות כזו. שטיין תהה בקול: "מי אנחנו שנקבע את המנגנון של ועדת החקירה?". הדברים משקפים גישה המבקשת להשאיר את ההכרעות הלאומיות הגדולות בידי הדרג המדיני ונבחרי הציבור, ולא בידי שופטים.
