מנהג אבותינו בקהילות רבות הוא להתחיל את אמירת ההגדה, כדעת רבנו הרמב"ם, בהכרזה זאת: "בבהילו יצאנו ממצרים".
השנה כל בית ישראל רץ בבהילו, למקלט או לממ"ד. כי אין ספק שהננו מתכוננים להמשך פעולת יציאת מצרים, בתהליך חזרתנו לתפקודנו השלם, כנלמד מכל דברי נביאינו, בארצנו המתחדשת.
הזריזות הנחוצה לכולנו בשעות אלו, נראית מוזרה לנו. כי הנביא ישעיה (נב, יב) הזהירנו על שעתנו זאת שבגאולה האחרונה: "כי לא בחיפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון", לעומת יציאתנו הראשונה, שהיתה רק בחיפזון.
הלא התרגלנו, זה דורות, שהכל הולך קמעא קמעא!
אלא, שבתוך התהליך העצום הזה, שהוא כמימי השילוח, יש גם מהירות בלתי נתפשת.
כי בין רגע כמעט, יש אלפים ורבבות, בעיקר צעירים וצעירות, ללא שום הטפה חיצונית, המבקשים קיום תורה ומצוות, כשרות, ציצית, שבת…
כי תוך שנתיים וחצי, מאז שמחת תורה התשפ"ד, זוכים לכמות של "חוזרים ליהדות", גדולה מכל מה שמוסדות לקירוב רחוקים הצליחו למשוך, מאז מלחמת ששת הימים!
אשרי מי שמעריך נכונה את התופעה הנפלאה הזאת, ומכין לכל האחים הללו, את הבסיס האמוני העמוק, שידרש להם, על מנת להמשיך בהתעוררותם המבורכת.
כי אחרי שארצנו התעוררה מאלפי שנות שיממון, ופורחת חקלאית, טכנולוגית, וכלכלית, הנה היא מתבגרת, גם תרבותית יהודית, ודורשת את פרנסתה הנשמתית. והננו צועדים היטיב לקראת הכרת מערכת משפטית יהודית הנאותה לרוחנו, וחינוכית, כפי תורתנו מהר סיני כמוזכר בהלכות תלמוד תורה להרמב"ם.
כי בגלות האחרונה, לפני כמאתיים שנה, הוחל תהליך חילון וניכור נורא לעצמיותנו, מתוך לחץ חברתי של הגויים, שבתוכם התגוררנו, וכך איבדנו את כל חירותנו הפנימית.
ועתה שזכינו ב"ה ליותר מ"ראשית צמיחת גאולתנו", ואיננו סובלים עוד מחרפת רעב, "והירבתי את פרי העץ ותנובת השדה" (יחזקאל לו), ראויים אנחנו גם לשיקום רוחני מקורי.
וילדי ישראל הגדלים בתלמודי התורה הי"ו, הם שיסבירו עתה להוריהם ולסביהם את מהלך גאולתנו המתחילה ביציאתנו ממצרים עם משה רבנו, הפותח, ונמשכת בכל מפעליה באלפי שנות גלות, ומביאתנו לגאולה האחרונה, על ידי אליהו הנביא,
שמשיב את לב כל האבות, על בניהם, ולב כל הבנים על אבותיהם.
מי חלם ששמונים שנה אחרי השואה, הננו מתמודדים להפליא מול צאצאי המן.
והעם כולו יודע, שסיעתו הגדולה והחזקה היא, "סייעתא דשמיא"!
ימים אלה – הם המאירים לנו את גודל יציאתנו ממצרים!
