משפחות לחיילים שנפלו במלחמת 'חרבות ברזל' קוראות לממשלת ישראל להכניס למטרות המלחמה את ההתיישבות היהודית בדרום לבנון. במכתב, שאותו יזמה תנועת "עורי צפון", טוענות המשפחות כי מדינת ישראל ניסתה פעם אחר פעם לפעול בדרך צבאית כדי להסיר את האיום, אך עד כה הניסיונות האלו לא הצליחו במטרתם. לשיטתן, רק שינוי תפיסת השטח יקבע את תודעת ההפסד אצל האויב וירתיע אותו מלפתוח במלחמה נוספת.
"אי שפיות היא לעשות אותו דבר"
במכתב, עליו חתמו עשרות בני משפחות, נכתבו דברים היוצאים מן הלב: "אנחנו, שאיבדנו את היקר לנו מכל במערכה האחרונה, כותבים מתוך כאב אך גם מתוך אחריות לעתיד המדינה… כאן המקום לצטט את האמירה המפורסמת 'אי שפיות היא לעשות אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה'. כבר לא ניתן לתת מספר מדויק לכמות הפעמים שמדינת ישראל ניסתה מהלך צבאי להסרת האיום בגבול הצפוני, אבל השלום המיוחל לא הגיע".
המשפחות מסבירות כי המשותף לכל הניסיונות בעבר הוא היעדר חזון מציאותי לשינוי אמיתי בשטח. לטענתן, המדינה הסתפקה בפתרונות זמניים שהם "עוד מהאותו הדבר", ללא חשיבה מרעננת או יציאה מהקופסה ברמה האסטרטגית. הן מציעות חזון הכולל שלושה מרכיבים: הזזת קו הגבול למכשול טבעי, הכרזה על שינוי קבוע, וביסוס השטח באמצעות הקמת יישובים יהודיים.
דרום לבנון הוא חלק מהגליל
לדברי המשפחות, תפיסת השטח ופינויו מאוכלוסיית האויב היא הדרך היחידה להבטיח ביטחון. "חשוב לזכור שדרום הלבנון איננו שטח זר: השטח עד נהר הליטאני הוא חלק מהגליל מבחינה היסטורית ויישובו היה חלק בלתי נפרד מחזון השיבה לארץ ישראל במשך כל הדורות", הן כותבות. מבחינתן, הדם שנשפך מחייב את המדינה להבטיח מציאות אחרת ויציבה יותר.
גם בתנועת "נחלה" מצטרפים לקריאה ודורשים לכבוש מיידית את השטח עד הליטני ולספח אותו למדינת ישראל. בתנועה אומרים כי אל מול המטחים מהצפון יש רק תגובה אחת – כיבוש וסיפוח. לדבריהם, לא ייתכן שחבל הצפון יישאר מופקר, והדרך לניצחון עוברת בהפיכת הכפרים של האויב ליישובים ישראלים פורחים שיבטיחו שהשטח יהיה נקי מאיומים.
