אולי זו ההבנה ששום הסכם עם חיזבאללה ומדינת לבנון לא עזר, ואולי העוצמה של המלחמה באיראן דוחפת ללכת בגדולות: מאז חזר חיזבאללה לירות על ישראל בליל יום שני, אישים רבים קוראים להזיז את הגבול בין ישראל ולבנון לנהר הליטאני. הקריאה מתקבלת בחיוב בקרב הגולשים.
כך כתב מנתח הגאופוליטיקה שרון זקס בפוסטים ברשתות החברתיות שכותרתם "הגיע הזמן לגבות מחיזבאללה את המחיר היקר ביותר: העברת הגבול הישראלי לליטאני": "עכשיו שחיזבאללה עשו את טעות חייהם, ישראל צריכה לבצע את המשימה החשובה, הקריטית, וההכרחית ביותר בחזית הצפון: לכבוש את כל השטח בדרום לבנון עד לנהר הליטאני, ולהחזיק בו לתקופה בלתי מוגבלת".
בפוסט ארוך הוא מפרט את הסיבות: השפה היחידה המובנת במזרח התיכון היא לקיחת שטח, והשטח הוא המטבע היחיד שערכו תמיד גבוה בעיני ארגוני טרור. ההגנה על הגבול תהיה קלה בהרבה ותדרוש פחות כוח אדם, כי במקום הגבול שנמשך דרומה ממטולה לאורך רכס רמים ואז מערבה עד הים לאורך תשעים קילומטר, הקו יימשך ישר מהחרמון ועד הים ויעמוד על שישים קילומטר, שחלקם הגדול מעל ערוץ עמוק ומצוקי.
נקודה חשובה היא השוני מיהודה ושומרון: האוכלוסייה, שכמעט כולה שיעית עוינת, תברח (למעשה היא בורחת כבר ברגעים אלו), וישראל תקבל שטח ריק כמו ברמת הגולן. הסכמה אמריקנית תספיק מבחינת מעמד בין-לאומי, ולגינויי אירופה ושאר המערב אין צורך להתייחס. זקס חותם במילים: "מקבלי ההחלטות בישראל נוטים להיכנע ללחץ ציבורי, אבל זה קורה אך ורק כשיש מספיק תנופה, מודעות, ודחיפה מכיוון הציבור. חשוב שהם יבינו שבמידה ונכנסים ללבנון בפעם השישית (!) אין להם מנדט להורות לצה"ל לסגת".
בדומה לזקס כתבו דמויות ציבוריות רבות, וכמוהו רבים אינם מן הקצה הימני הצפוי. חוץ ממשה פייגלין, הקורא לנצל את הזדמנות הבריחה של האוכלוסייה ולהזיז את הגבול צפונה "לפחות עד הליטאני", ותנועות עורי צפון וכיבוש עכשיו, שמכשירות את הלבבות לאורך המלחמה לשחרור חלקים נוספים מארץ ישראל, הקריאה הזו נשמעת גם מפי דמויות כמו המזרחן והעיתונאי אבו עלי, דוד שרז מתנועת אל הדגל ואיש התקשורת אברי גלעד.
ממשלת ישראל שולחת את חיילי צה"ל שוב לכבוש ולאחוז בנקודות שולטות בשטח לבנון.
כולי תקווה, שהפעם הזו תנקוט הממשלה נתיב שונה מגישתה הרגילה של שליחת חיילי צה"ל ללחום על שטח ולסגת ממנו מייד עם כיבושו.
חיילי צה"ל אינם מוצר מתכלה זול ובחייהם יש לנהוג באחריות ולסכנם במשורה.
אם נשלחו… pic.twitter.com/USYRlOBm8R
— משה פייגלין Moshe Feiglin (@moshefeiglin) March 3, 2026
">
שרז כתב בפוסט בפייסבוק: "אני מציע משהו פשוט, גם אם לא קל לעיכול. מי שתוקף את מדינת ישראל, מי שפוגע בריבונות שלה, מי שמחזיק גם אמצעי וגם כוונה על הגבול ומאיים, צריך לדעת שיש מחיר קרקעי. לא רק עוד סבב. לא רק עוד חיסול ועוד הודעה לתקשורת. אדמה.
"לא מתוך יצר כיבוש. לא מתוך איזה ריגוש לאומני. אלא כי זה הדבר היחיד שבאמת משנה כאן התנהגות. זה גם מה שכואב, וזה גם מה שנותן לנו עומק שמאפשר להגן על עצמנו טוב יותר… אם מדינת לבנון לא מצליחה לקחת אחריות על מה שקורה מדרום לליטאני, אז החזון צריך להיות פשוט: גבול עתידי בליטאני. לא כהצהרה מתלהמת, אלא כהבנה שאם אין שם ריבונות אחראית, מישהו אחר ייצר יציבות".
אני חושב שאנחנו מפספסים משהו מאוד בסיסי כשאנחנו מדברים על ביטחון ושלום. אנחנו כל הזמן מדברים על סבבים, על תגובות, על הרתעה, על מה יגיד העולם, אבל לא עוצרים רגע ושואלים מה המשוואה. מה הכלל.
בסוף מדינה חיה בתוך גבולות. גבול זה לא קו על מפה, זה תודעה. זה אומר עד פה. זה אומר שמכאן… pic.twitter.com/5yzILVltJb
— David Sherez (@Davidsherez) March 2, 2026
">
אברי גלעד העלה פוסט קצר וכתב בו: "תושבי דרום לבנון שוב נעים בשיירות צפונה. צריך שהפעם זאת תהיה הפעם האחרונה. אין חזרה. עד הליטאני השטח צריך להיות סטרילי, שלנו, מבטיח את קיומנו בצפון לתמיד".
וכיצד הרעיון מתקבל בקרב הציבור? התגובות האוהדות רבות, ואצל רוב הכותבים הקריאות זוכות למספר גבוה של ציוצים מחדש או שיתופים לעומת תכנים אחרים של כותביהם, לעיתים פי כמה. נוסף על כך סקר של ערוץ מרד החליפים בטלגרם, ששאל את הגולשים אם הם תומכים בכיבוש עד הליטאני, הגיע לרוב מוחץ של שני שלישים (מיותר מ-5,000 משיבים) בעד.
