במשך שנים התרגלנו למונח "מב"ם" – המערכה שבין המלחמות. זה היה עולם של זהירות, כטמ"מים (כלי טייס מאויישים מרחוק) שחלילה לא חוצים קווים וסוללות טילים שהכתיבו לנו איפה מותר לטוס ואיפה לא, גם כאן בתוך הבית. אבל הערב (ראשון), כפי שדווח על ידי הלל ביטון רוזן, אפשר לקבוע בביטחון שהעידן הזה הסתיים רשמית. חיל האוויר הישראלי השיג עליונות אווירית מוחלטת בכל רחבי המזרח התיכון.
תקיפות בטהרן. צילום: רשתות ערביות
המהפך הגדול התחיל כבר בתחילת מלחמת 'חרבות ברזל'. למרות הביקורת על חדירות כטמ"מים, בחיל האוויר לא הורידו את הרגל מהגז והגבירו פעילות בכל הגזרות. במבצע 'חיצי צפון', באמצעות שילוב של תחבולה ומארבים מתוכננים היטב, הושמדו מערכי ההגנה של חיזבאללה, מה שנתן לטייסים שלנו חופש פעולה מלא מעל שמי לבנון והדאחייה.
הדרך לטהרן עוברת בדמשק
במטה חיל האוויר, תחת הובלתו של האלוף תומר בר, סומנה המטרה הסופית כבר מזמן: איראן. זה דרש שינוי ארגוני עמוק ומחקר מדויק שהכווין את כל הכוח לכיוון טהרן. בדרך לשם, חיל האוויר "התנפל" על מערכי הטילים הסוריים במבצע 'חץ הבשן'. התוצאה הייתה מחיקת איום ההגנה האווירית של אסד ופתיחת הנתיב מזרחה, דרך עיראק, כשהשמיים נקיים מאיומים עבור כוחותינו.
השיא הגיע במבצעים 'עם כלביא' ו'שאגת הארי'. אחרי שסוללות ה-S-300 הרוסיות הושמדו עוד קודם לכן, חיל האוויר מחק כ-100 סוללות הגנה אווירית בלב איראן, כולל מערכות מתקדמות בייצור מקומי. לצד הפגיעה הקשה בסוללות, חוסלו גם מפקדים בכירים במערך האווירי של משמרות המהפכה. התמונה הערב ברורה מתמיד: חומות ההגנה של אויבינו קרסו, וחיל האוויר הוא הבעלים של השמיים.
