את האתר שנספר עליו היום כנראה הכרתם לפחות בשם ובטח גם עברתם לידו לא מעט פעמים, אבל אני רוצה לספר על עוד היבטים מעניינים של המקום המיוחד שנקרא מקווה ישראל.
הכול התחיל מחזון של אדם מיוחד וחוזה גדול ששמו קרל נטר. נטר היה מראשי רשת אליאנס, כל ישראל חברים (כי"ח), בצרפת. אחת ממטרותיה של הרשת הייתה להקים מוסדות לימוד מקצועיים ברחבי הגולה כדי לסייע לילדי ישראל.
אבל לא על הגלות אני רוצה לספר לכם, אלא על ביקורו של נטר בארץ בשנת 1868, עוד לפני שקמו המושבות הראשונות. נטר הסתובב בכפרים ובערים ויצא במסקנות ברורות: כדי לחבר את עם ישראל בחזרה לארץ ישראל אחרי כל כך הרבה שנות גלות, הדרך חייבת לעבור דרך עבודת האדמה וחיבור עמוק לארץ, ועל כן יש להקים מוסד לימודי-חקלאי לנוער יהודי כאן ממש.
מה שבוודאי נשמע לכם היום מובן מאליו היה בזמנו תפיסה פורצת דרך, מכיוון שכמעט לאורך כל שנות הגלות וכמעט בכל הגלויות היהודים לא עסקו כמעט בחקלאות, והנושא היה רחוק מהלב. אבל נטר לא ויתר, ואף שבשנה הראשונה הגיע רק תלמיד אחד למוסד החדש, הוא החליט להמשיך במיזם, ומאז אלפים רבים עברו במקווה ישראל, והשאר היסטוריה.
גם בנימין זאב הרצל עבר שם, אבל לא כתלמיד. זה היה בסוף המאה ה-19, כשקיסר גרמניה ואחד המנהיגים החזקים בעולם, וילהלם השני, הגיע לביקור בארץ. הרצל ארב לו על אם הדרך מיפו לירושלים, שעברה ממש סמוך למקווה ישראל, ליד הדקלים שנראים בתמונה, בניסיון להחליף איתו כמה מילים ולקדם את הרעיון הציוני בארץ ישראל. תמונה מפורסמת (מפוברקת במידת מה, אבל את זה תשלימו בעצמכם) הנציחה את המאורע המרגש.
תלמידי מקווה ישראל היו גם בחברי פלוגת הנוטעים, אשר הוקמה בצבא העות'מאני בימי מלחמת העולם הראשונה ועסקה בנטיעת עצים רבים בנגב (את חלקם אפשר עד היום לראות בשטח פארק גולדה ובחניון בארותיים). גם למרגמת הדווידקה המפורסמת יש קשר למקום: מנהל בתי המלאכה של בית הספר, ששימשו גם לטיפול בכלי נשק של ההגנה, הוא שהמציא את הפגז שעשה המון רעש ונקרא גם על שמו.
עוד סיפורים רבים יש על המקום ועל בוגריו, אבל קצרה הפינה מלהכיל. אפשר כמובן גם לבקר במקום (בתיאום מראש).
