רוח הקודש ככל הנראה נזרקה בבן-גוריון כאשר הציע לרב שלמה גורן את תפקיד הרב הצבאי הראשי של הצבא העברי הראשון מאז ימי החשמונאים. באותה פגישה עם ראש הממשלה, סיפר הרב גורן, הוסכם על עניין פעוט אך מהותי: חדרו של הרב גורן יהיה סמוך לחדרו של הרמטכ"ל דאז יעקב דורי. בן-גוריון גם קיבל הישג משלו: הרב נכנס לפגישה כשהוא גורונצי'ק ויצא משם בעל שם עברי חדש, לשביעות רצונו של דוד גרין, בן-גוריון.

יש אנשים או רבנים שהכישרון שלהם הוא ביכולת תמרון – לעשות ולהפיק ממה שיש את הטוב ביותר, לעבוד עם המערכת, 'להציל את מה שניתן להציל', כלשון חז"ל, ולכופף את הראש או להחריש כדי להציל את הספינה גם כשהרוח והגלים נעים לכיוון בעייתי.

מורשת הרב גורן: לעצב מציאות ולא רק להגיב

החידוש שהביא הרב גורן היה שהוא עיצב מציאות ולא רק התמודד איתה, יצר במו ידיו חידוש שלא היה כמותו כמעט מעולם – צבא יהודי במדינה יהודית. 

אנו זקוקים לרב צבאי ראשי שיהיה שותף בעיצוב המערכת מחדש, רב שיראה בעצמו את הממונה הראשי על בניין הרוח של צבא ישראל בלי להתבייש ובלי להתנצל, בלי בג"ץ וגם בלי בצלם

הוא סיפח ויצר לעצמו סמכויות והפך למובן מאליו את מה שנראה אז חסר סיכוי: בצבא יהודי, כצבא ולא רק הדתיים, שומרים שבת כמערכת ואוכלים כשר. בן-גוריון רצה לדאוג לזכויות הדתיים ולאפשר את אחדות המחנה, אך לרב גורן היו תוכניות אחרות לגמרי, שמתכתבות עם צבאו המשיחי של דוד המלך יותר משהן מתכתבות עם הצבא הצברי שרצה לבנות דוד בן-גוריון. 

כהונת הרבצ"ר הנוכחי הרב אייל קרים הוארכה פעם אחר פעם, אבל בשלב מסוים, וייתכן שזה יקרה בזמן קרוב, סמוך ונראה, יצטרכו הרמטכ"ל ושר הביטחון לבחור ולמנות רב צבאי ראשי חדש לצה"ל. 

דרוש: רב נטול קונספציות

כמו בכל שדרת המינויים הבכירים בצה"ל מאז פרוץ המלחמה, גם הרבצ"ר החדש צריך להיות רב צבאי שמתאים לצה"ל של אחרי 7 באוקטובר, רב נטול קונספציות שגם בקיא דיו בש"ס ובפוסקים כדי לשמש רב ראשי, אבל גם אחד כזה שמבין שהתורה בדור הגאולה היא לא רק עירובין, כשרות וחלוקת תספיקי דת, אלא גם ואולי בעיקר הבעת עמדה תורנית אידאולוגית פשוטה אבל אמיצה על צורת הפעולה של צה"ל: שאת האויב צריך להשמיד, את עריו צריך לשטח, ואת מוסר התורה של משה, יהושע ודוד המלך, שרדף אויביו ולא שב עד כלותם, יש לאמץ למוסר הרשמי של צה"ל תחת מסמך ההרדמה חסר הזהות שניסחו הפרופסורים הפציפיסטים אסא כשר ואבי שגיא, שנקרא משום מה רוח צה"ל. 

מוסר התורה מול "רוח צה"ל"

מסמך רוח צה"ל שכח את הניצחון בצד, אינו עוסק לא בארץ ישראל, לא בעם ישראל ובטח שלא בתורת ישראל ובמוסר הלחימה שלה, והוא מסמך שהופך את מלחמת המצווה של צה"ל למלחמת הגנה אנמית שמנותקת מזמן, מארץ ומעם – ואילו מוסר התורה אומר בדיוק את ההפך: מצווה עלינו לא רק להגן אלא גם להתקיף, לכבוש ולגרש, ולא לעזוב את ארץ ישראל ביד זולתנו מן האומות או לשממה. 

אנחנו זקוקים כעת לרב מסוג מיוחד, רב שלא יכרע ולא ישתחווה, מין אברהם העברי כזה שלא פוחד גם אם כולם בעבר השני

מוסר המלחמה של כשר את שגיא מחייב ליזום ולפגוע רק כאשר יש סכנה ברורה ומוחשית, וכל עוד אפשר למנוע את הסכנה על ידי הגנה – גדרות, חומות ורכיבים אלקטרוניים – מוסר תורת ישראל אומר את הדבר הכי פשוט, שכל ילד בגן מבין טוב יותר מכל פרופסור: ארדוף אויביי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם, הבא להורגך השכם להורגו.

כל מחלות הרוח והנפש שהתנפצו עלינו ב-7 באוקטובר הן בשורשן זרע פורענות אחד: החלפת המוסר היהודי של ירושת הארץ והשמדת האויב במוסר מערבי מכיל שחותר לשלום מדומיין עם האויב ומשתעשע בפרחים בקנה ובנות בצריח אם רק נוותר על שטחים, נוריד את הלהבות ונכניס רבבות פועלים, וכמובן נתגונן כמו יהודונים טובים מאחורי גדר ענקית ויקרה שחוסכת מאיתנו את הפעולה הברברית של מלחמה והשמדת האויב. 

מי שמאמץ את מוסר המלחמה המערבי-גויי של אסא כשר מזדעזע מהרעיונות הפשוטים כל כך של השמדת האויב, כיבוש, גירוש והתיישבות יהודית, והמלחמה לדידו היא הכרח מגונה מאוד לצורך הגנה עצמית בלבד. על סיפוח שטח אין מה לדבר, כולל לא למטרה ביטחונית, את גירוש האויב הס כמובן מלהזכיר, והתיישבות יהודית בשטח שנכבש היא אם כל חטאת, פשע בין-לאומי. שיבת ישראל להתיישב בעזה היא חלום הבלהות הגדול ביותר של השמאל הגלובלי הנייד מבית מדרשו של אסא כשר.

האיש והדחפור: למה זה חייב להיות הרב אברהם זרביב

אנחנו זקוקים כעת לרב מסוג מיוחד, רב שלא יכרע ולא ישתחווה, מין אברהם העברי כזה שלא פוחד גם אם כולם בעבר השני, אחד שיודע שלא די רק לחשוב את הדעות הנכונות או לומר אותן בשיעורים פנימיים בבית המדרש, אלא חותר ושואף בגלוי לעצב מציאות ולהפוך אותן לנחלת הכלל. 

אנו זקוקים לרב בעל אומץ להביע ולומר בחוץ ובפומבי, בגלוי ובגאון את הדברים הקריטיים כל כך כרגע לעם ישראל. אלו דברים שרוב עם ישראל חושב אותם ומזדהה איתם, אבל אליטה תקשורתית אוסרת מלומר אותם בפומבי. אנו זקוקים לרב צבאי ראשי שיהיה שותף בעיצוב המערכת מחדש, רב שיראה בעצמו את הממונה הראשי על בניין הרוח של צבא ישראל בלי להתבייש ובלי להתנצל, בלי בג"ץ וגם בלי בצלם, רב שמגיע לעבודה על דחפור D9 כדי לדחוף ולגרוס הרים של תודעה ומוסר מעוות שחדרו את גדר המערכת ועיוותו לראשי צה"ל את המוח במשך שנים.

ממש לא צריך למנות ועדת איתור – יש רב אחד כזה, הלא הוא הדיין הרב אברהם זרביב, תלמיד חכם ירא שמיים שעוקר הרים, אם תרצו בתים – וטוחנן זה בזה, והוא האדם המתאים ביותר בעת הזו לשמש הרבצ"ר הבא של צה"ל. 

לדיין בבית דין מטעם המדינה אסור בעיקרון להתראיין או להביע עמדה בפומבי. הרב זרביב, בחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך, עבר על הכללים, הבין שיש בתצלומים שלו מעזה ובראיונות שנתן בחינת פיקוח נפש לאומי של הרמת רוח העם בעת מלחמה, עיצב בידיים מציאות תודעתית חדשה והחדיר מושג שהוא לא פחות ממושג דתי חדש – הלא הוא תורת הזרבוב, שם נרדף למוסר יהודי גאה ולא מתנצל – לכל בית בישראל. 

הרב אברהם, זרבבת אשריך, לשכת הרבצ"ר מחכה אך ורק לך, שמן ששון מחבריך. 

לתגובות: [email protected]