הדיון סביב מתווה הכותל חזר היום (שלישי) למסדרונות בית המשפט העליון, בתיק שמתגלגל כבר 13 שנה. במרכז הדיון עומדת השאלה האם המדינה תאפשר הקמת רחבת תפילה רפורמית על חשבון אתרים היסטוריים וערכי דת ומדינה.
עו"ד גלעד קורינאלדי, המייצג בתיק, מסביר כי הכל התחיל מפסק דין "דנג"ץ הופמן" מלפני כמעט 20 שנה. מאז, נשות הכותל גייסו את התנועה הרפורמית והמאבק הפך לבינלאומי, מה שהוביל ליצירת מתווה הכותל ב-2016 והשעייתו בגלל לחצים פוליטיים שנה לאחר מכן.
לא להפוך את בג"ץ לגבאי
"האם בית המשפט העליון בכלל מוסמך? האם הוא בעל הסמכות?", תוהה קורינאלדי. לדבריו, יש גבול ברור בין זכות גישה לאתר דתי לבין זכות הפולחן. הוא מזהיר כי אסור לבית המשפט להיכנס למשבצת של "גבאי המתחם", תפקיד שאינו הולם את סמכותו המקצועית.
נקודה מרכזית נוספת היא הפגיעה בשימור הארכיאולוגי. מתחם דוידסון, הכולל את הרחוב ההרודיאני, נחשב לפנינה היסטורית ובינלאומית. הניסיון לבצע "קופי-פייסט" ולבנות שם את "כותל 2" על גבי הרחוב העתיק הוא צעד שלא יעלה על הדעת לפי חוקי השימור הבינלאומיים.
מה יחליטו השופטים?
למרות הביקורת, קורינאלדי מעריך שבית המשפט יבחר להתערב במידה מסוימת ולאפשר זכות גישה. עם זאת, הוא מקווה שהשופטים יזהרו מלהכריע בסיטואציות של פנים-הלכתיות, כפי שהם נמנעים בדרך כלל מלעשות בכנסיות או במסגדים.
השאלה הגדולה שנשארה פתוחה היא האם בג"ץ ימצא את האיזון הנדרש כדי להימנע מהפינה הזו. בינתיים, המאבק על זהות הכותל ושימור העבר של ירושלים ממשיך להעסיק את המערכת המשפטית והציבורית כאחד.
