השבוע הלך לעולמו הזמר מתי כספי. באחד משיריו המפורסמים הוא שר: "איך זה שכוכב אחד לבד מעז?!" נתן זך, הכותב, מביט בכוכב הראשון, הרועד, שמאיר את השמיים ומסלק את החושך, ומתפעם ממנו.
ביהדות בכלל, ובפרשת משפטים בפרט, ההעזה היא דווקא היכולת שלא לזרוח לבד ולא להיות כוכב אחד בלי כוכב אחר שיאיר עליו ויואר ממנו. כשהקב"ה מבטיח לאברהם שיצא ממנו עם, הוא מדבר על ריבוי: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" (בראשית כב, יז). הכוכב ביהדות לעולם לא יופיע לבד.
בין פרשת משפטים לפרשת יתרו
פרשת משפטים היא פרשת החצי: הלווה ומלווה, הרופא והמתרפא, האדון והעבד, החברה מול הגר, היתום והאלמנה. פרשת יתרו התמקדה בשמיעה, "וישמע יתרו", ואילו פרשת משפטים מבקשת שנראה: את העניים, את המוחלשים, את מי שבאים להידיין. התורה מבקשת את ההבטה האמיצה, את הכוכב שמעז להבין שאם יזרח לבד, הוא יהיה כוכב נופל ויפיל חלילה את כל העולם איתו.
בפרשת משפטים בני ישראל מקבלים כתרים, ובנביא כתוב: "ושמחת עולם על ראשם" (ישעיהו לה, י), שמחה שהייתה אז כשהיו לראשם שני כתרים, של 'נעשה' ושל 'נשמע'. למה קוראים לזה שמחת עולם? "שהשמחה לא תהיה על כל אחד לעצמו, רק אם יהיה שמח בשמחת חברו, בזה תגדל השמחה בעולם עד מאד!" (תפארת שלמה לפרשה).
החידוש הזה מופלא, ובפרט בפרשת שקלים, שמודגשת בה חשיבות היותנו חצי: כל אחד מצווה להביא מחצית השקל בדיוק, לא פחות ולא יותר, "להקדים שקלינו לשקלי המן": המן רוצה שנהיה כל אחד כוכב אחד לבד, "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", הוא אומר. ומולו אסתר מבקשת: "לך כנוס". היא יודעת שאפילו היא, המלכה, לא תוכל לככב לבד, והמקסימום שתזכה לו יהיה "עד חצי המלכות".
בין פודקאסט לסלפי: השקר של המיוחדות
התרבות החדשה, ואיתה המדיה החברתית, מעלה על נס את מי שמעז להיות כוכב אחד לבד. לא מזמן הציעו לי להשתתף בפודקאסט מפורסם שמראיין סלבים על "דעה לא פופולרית שלהם". בואו נדבר על השונות, המיוחדות, הדימוי העצמי שלי. המופעים האלה ברשת זוכים תמיד לתגובות השקרניות: "אמיצה! איך העזת"; "ואו, כמה שאתה מיוחד!"
המשפט היהודי אינו מטשטש ייחודיות, להפך! שלא כבמערכות משפט זרות, הוא נותן יחס מיוחד לאלמנה שגנבו ממנה לעומת אדם 'רגיל' שגנבו ממנו. הוא משית עונש אחר על מי שגנב שה לעומת מי שגנב שור. אבל היחס הייחודי אל אדם מיוחד נובע אך ורק מכוח המבט שאדם מיוחד אחר מניח עליו.
הסוד של חודש אדר
"משנכנס אדר – מרבין". שמחה בכוכבות שהיא אך ורק שלי היא שמחה פחדנית. היא פוחדת שמשהו ייגרע ממנה אם תשתף לצידה מישהו אחר. כשבן זוג מצווה לקיים את חובותיו כלפי אשתו, המשפט היהודי כותב: "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע!" וחסידים מפרשים: אל תדאג! לא ייגרע ממך דבר כשתעז שלא להיות כוכב אחד לבד ותשתף בחייך בת זוג. השמחה היא בריבוי הכוכבים שזורחים לצידנו, אלה שאנחנו משפיעים עליהם מהאור שלנו והם משפיעים עלינו מאורם.
תרבו בשמחה, שתפו בה את כל העולם, וכולם יגיבו במילים: "הוי, איך הוא מעז כשהוא בעצם לא לבד?"
