שאלה 

אנחנו גבאים בבית הכנסת, ולאחרונה הגיעו זוג גברים 'נשואים', והם מבקשים להיות חברי קהילה בבית הכנסת. כיצד עלינו להגיב?

תשובה

הנושא שהעלית חשוב מאוד, ומכמה טעמים רבנים נזהרים מעיסוק בנושא. כמובן, זו בעיה בפני עצמה. 

ראשית כול, בנוגע לחומרת איסור משכב זכור אין מה להכביר במילים, הדברים ידועים ומפורשים בתורה שבכתב ושבעל פה. עם זאת גם בנוגע לעבירות חמורות הגישה המקובלת כבר יותר ממאה שנה היא לקרב ולא לרחק. זה נכון גם בנוגע למחללי שבת וגם בנוגע לעבירות אחרות. כך קבעו הראי"ה קוק והחזון איש, והדברים מפורסמים.

ואולם גם לענייני קירוב יש גבול, ואין היתר לעשות עבירות או לחזק עוברי עבירה על מנת לקרב, שאז לא בלבד שאיננו מקרבים אחרים לתורה, אלא אדרבה, אנחנו מרחיקים את עצמנו מהתורה. לכן הבנת הגבולות והגדרים חשובה מאוד. למעשה כל מקרה נידון לגופו, וצריך לשאול רב המכיר את הקהילה ואת המקרה. עם זאת בשורות הקרובות אנסה לתת מסגרת כללית לנוכח דברי הפוסקים.

כניסה לבית הכנסת להתפלל

בכלל, אין למנוע משום אדם להיכנס לבית הכנסת להתפלל, והגישה הנכונה היא לפתוח את דלתות בית הכנסת לכל מי שמעוניין. עם זאת יש גם יוצאים מן הכלל: אדם שעשה מעשים חמורים מאוד, שגורמים למחלוקת בתוך הקהל, ובפרט אם רוב הקהל הקבוע בבית הכנסת מתקומם, יש מקום לדון אם ההתקוממות הזו מצדיקה הרחקה שלו מבית הכנסת. אותו דיון שייך למי שעושה עבירות בעזות פנים ובהפגנתיות או לדמות שלילית הפוגעת בחינוך הילדים והנוער. כמובן, אלו נושאים עדינים, והדיון בהם צריך להיעשות על ידי מי שמכיר את המקרה המסוים מקרוב.

הדיון הקרוב יהיה מנקודת מוצא שלא מדובר באחד המקרים הנ"ל, ולכן כאמור הגישה היסודית היא לפתוח את בית הכנסת לכל המעוניין להתפלל.

חומרת עבירת הקהל

ואולם תנאי יסודי ומרכזי אחד צריך להיות מודגש: הם אינם מתנהגים בבית הכנסת כזוג, אינם מצפים שקהילת בית הכנסת תתייחס לזוגיות כזו ואינם מפגינים שום דבר מחיי העבירה שלהם במרחב בית הכנסת. כמו כן צריך להיזהר ממצב שנוצר דה-פקטו שיח קהילתי סביב ה'זוג' כדבר קיים ולגיטימי.

כאשר אנו נותנים בחיי הציבור שלנו מקום לחיי עבירה, ובהעלמת העין ובאי-הדגשת הבעייתיות הופכים את האיסור ללגיטימי במרחב החיים הציבורי, אנו עושים עבירה חמורה יותר משעושים אותם עבריינים עצמם

המקור לדברים הוא בספר עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה: "אודות הנשים הקדשות שהיה אסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורנו ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהלות ליתן להם חנינה ביניהם… ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים וברשות בית דין חטאת יחיד הוא… אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כלו ולא נתן למחילה אם לא בפורענות הקהל… ומי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק בבינה ונחלה בתורת א-להית" (עקידת יצחק שער כ).

העיקרון שקבע הר"י עראמה הוא שכאשר אנו נותנים בחיי הציבור שלנו מקום לחיי עבירה, ובהעלמת העין ובאי-הדגשת הבעייתיות הופכים את האיסור ללגיטימי במרחב החיים הציבורי, אנו עושים עבירה חמורה יותר משעושים אותם עבריינים עצמם, שכן החוטא שעושה עבירה בינו לבין עצמו, הרי חטאתו היא חטאת היחיד, לעומת זאת כאשר החטא נוכח בקהילת קודש, בתוך בית הכנסת ומרחב חיי התורה והתפילה שלנו, הוא חטאת הקהל והציבור כולו.

איסור מעשה ארץ מצרים

בהקשר זה יש להזכיר את האיסור "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא יח, ג), והסביר הרמב"ם: "אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים" (איסורי ביאה כא, ח).

לפי הרמב"ם, יש איסור מהתורה לאיש לשאת איש, לאישה לשאת אישה וכן לאישה להינשא לשני אנשים. ברור שלא מדובר בנישואין במובן הרגיל, שכן בכל המקרים הללו אין קידושין ונישואים. כמו כן על קשר מיני בין גברים או קשר בין אשת איש לגבר זר יש איסורים אחרים בתורה שנאמרו במפורש (על קשרים בין נשים, שלא בקביעות, יש דיון אם מדובר באיסור תורה או מדרבנן). ממילא ברור ששלוש הדוגמאות שהביא הרמב"ם מכוונות בעיקר על קשרי זוגיות ועל הכרה וקבלה של החברה לקשרים אלו. והיינו שחוץ מהאיסור בקשר מיני הסותר את המבנה שעליו נוסד העולם, יש גם איסור מיוחד להתנהל כיחידים וכחברה בצורה שמכירה במערכות קשרים וזוגיות שכאלה.

וכן כתב לפני כמאתיים שנה רבי יהודה נבון: "דמעשה ארץ מצרים היה בדרך נישואין, אשה נושאת אשה בדרך קביעות, כדרך איש שנושא אשה, והאי גונא אסור מן התורה, משום דהוי כמעשה ארץ מצרים ממש" (קרית מלך רב ב, כו). וכן בשו"ת תורה לשמה: "כמעשה ארץ מצרים דהיינו שעושין כן בקביעות ותמידות דדמי למעשה ארץ מצרים ומשום חוקות ארץ מצרים הוא דאסור" (תקד).

מסקנות מעשיות

לפיכך מצד אחד יש לנקוט ימין המקרבת כלפי כל אדם מישראל, גם אם הוא עובר עבירות חמורות. יש להקרין כלפיו אהבה ואכפתיות ולהתפלל לטובתו ולהצלחתו ברוחניות ובגשמיות. לעודדו ולחזקו בכל דרך לשמור כל מצווה שהוא מסוגל, כפי כוחו, עד לתשובה שלמה. 

עם זאת אין לתת יד או לתמוך באיסורים שהוא עושה, בפרט במישור הציבורי והקהילתי. כמו כן יש איסור מיוחד להכיר במערכת זוגית אסורה, בין של גברים ובין של נשים. אין להשתתף ב'חתונה' שכזו ולא להתחשב ב'זוגיות' הזו. לכבד את האדם, ולא את מעשה ארץ מצרים.

הרב בנימין טבדי, ראש בית מדרש 'לשמה' ורב קהילה ברעננה.