אם זה לא ייעצר, הערבים ידרשו ריבונות
זושא מימון, אתר 'הקול היהודי'
לפני כשבועיים פרסמנו את תחקיר 'הקול היהודי' העוסק בניתוח עומק של מגמת היחלשות האחיזה היהודית בגליל בעשור האחרון. בהמשך לתחקיר הזה שוחחנו עם אופיר שיק, יושב ראש ארגון לב בגליל, לשמוע מהזווית שלו על המצב בגליל.
"לפני הכול חשוב לי לדבר על התחקיר שלכם על הדמוגרפיה", אומר שיק. "יש נתון גולמי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמסתכלת על מחוז צפון ואומרת שיש שם 42% יהודים, אבל אתם בתחקיר שלכם עשיתם פילוח חשוב: הורדתם את רמת הגולן, את העמקים, את נהרייה ואת עכו, והסתכלתם על גב ההר, על לב הגליל. ברגע שעושים את זה המספרים הרבה יותר נמוכים, והגעתם ל-23% יהודים בלבד. המחקר שלכם הניח תשתית מבוססת שעוזרת לנו להבין את עומק הבעיה".
למה היהודים אינם באים לגור באזורים הכפריים
כדי לרדת לשורש הבעיה של המיעוט היהודי בגליל שיק פותח באזור היהודי הכפרי. לדבריו, באזור הזה יש ביקוש אדיר, אבל ההיצע אפסי. "אם מחר הייתה אפשרות להציע אלפיים יחידות דיור במרחב הכפרי ליישובים יהודים, הן היו מתמלאות. למה ההיצע הוא אפס? כי יש חסמים". לדבריו, החסמים העיקרייםה הם שלושה:
-
- מדיניות התכנון במחוז צפון עובדת בצורה של בנייה אינטנסיבית לגובה, בשונה ממה שהיה בעבר, וכבר לא מבדילים בין המרחב העירוני למרחב הכפרי, ולכן תוכניות בנייה אינן מקודמות באזורים אלו, כי שיטת הבנייה אינה מתאימה לסביבה כפרית.
- ועדות הקבלה – לאחר שטען בג"ץ כי ועדות קבלה ליישובים הן כלי שמקדם אפליה, הוחלט בסופו של דבר שוועדות קבלה ליישובים קהילתיים יוגבלו ליישובים של עד 400 משפחות, ולכן יש יישובים ש'תקועים' במשפחה ה-399, כי אם עוברים את מספר המשפחות הזה, הדרך לשווק את הדירות ביישוב היא מכרז פומבי ולא ועדת קבלה. דוגמה אחת ליישוב כזה היא היישוב מצפה הושעיה.
- גם היישובים עצמם אינם רוצים לגדול בקצב מהיר, וגם בזה, לדברי שיק, המדינה צריכה להתערב ולפעול בכלים שלה להגביר את הקצב.
המרחב היהודי העירוני
מהמרחב היהודי הכפרי שיק עובר לדבר על המרחב היהודי העירוני: "במרחב היהודי העירוני אין שום יכולת לעצב את הצביון בשיווק של השכונות", אומר שיק. "היות שאין ועדות קבלה במרחב העירוני, כל מכרז שיוצא, בכרמיאל לדוגמה, אתה יודע די בוודאות שיהיה לך שיעור ניכר של משפרי דיור מהמגזר הערבי. זה מה שקורה בפועל, ומובן שאין למדינה שום שליטה בתחום".
מכאן מגיעים לנושא עגום אף יותר: "כאן נכנסת התופעה של הרבה מאוד אנשים, מנצרת לדוגמה, ומדובר בדרך כלל באוכלוסייה החזקה יותר, שמחליטים לעלות לנוף הגליל כי נמאס לה מהתת-תנאים, ואולי אפילו מהאחיזה המוסלמית", אומר שיק.
"זה או מוסלמים רכים או ערבים נוצרים שנכנסים לשכונות, וברגע שיש בבניין אחד דירה כזאת שנמכרת והמשפחה היהודית עוזבת, זה מהר מאוד מזין את עצמו, וסביר מאוד להניח שנראה עוד ועוד דירות כאלה באותו בניין שמתקדמות גם הן לכיוון של מכירה, ופחות יהודים ירצו לגור שם".
המרחב הערבי
"עד עכשיו דיברנו על המרחב היהודי הכפרי והעירוני. במרחב הערבי הדבר שהוא אולי הכי דרמטי שמשפיע ומראה את הנתונים שניתחתם, הוא ששומות הקרקע פשוט מגוחכות. נותנים שם שומות בהבדלים שיכולים להגיע לפעמים לפי שישה ופי שבעה ואולי גם פי עשרה מהשומות ביישוב היהודי 700 מטר מהם".
תוכל לתת דוגמה לעניין הזה כדי לשבר את האוזן?
"הדוגמה שהרבה פעמים מדוברת היא על ההבדל בין כמון, שהוא יישוב יהודי, לכפר הבדווי כמאנה. כמאנה נמצא במרחק אווירי של 750 מטר מכמון, ובן ממשיך בכפר יכול לקנות מגרש בשישים אלף עד שמונים אלף שקלים. בכמון לעומת זאת אין מגרש שעולה פחות ממיליון גם אם אתה מ"פ בקבע שמונה שנים", אומר שיק. "בסוף זו המציאות שמשתקפת בנתונים שאתם מביאים, מאחורי המספרים יש סיפורים".
מה הפתרון? לאחר פריסה מפורטת של מה שעומד בשורש היחלשות ההיאחזות היהודית בגליל, שיק עובר לדבר על הכיוונים לתקן את המצב. "הכיוון של הפתרון שאנחנו מציעים, ומנסים לדבר עליו גם עם מקבלי החלטות ברמה הלאומית, הארצית, בחקיקה, הוא לתת פטור ממכרז לא רק למשרתי מילואים אלא גם לעולים חדשים, שלא יצטרכו להתמודד במכרזים עם כל הכפרים מסביב. ובשביל זה צריך גם שחקנים נוספים כמו רמ"י ומשרד השיכון", אומר שיק.
הכיוון השני ששיק מציע הוא לחזור לשיטה הישנה של שיווק שכונות על ידי עמותות: "זה אומר שרמ"י חותמת על הרשאה לעמותה שמטרתה המוצהרת והרשומה ברשם עמותות היא לתכנן, לפתח ולשווק שכונה ספציפית ושטח ספציפי. הפסיקו עם הפרקטיקה הזו, שהייתה נהוגה אפילו בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים, בגלל בעיות כאלו ואחרות שהיו בעמותות, אבל לנו יש היום דרך לחזור לשיטה הישנה בתוספת פלסטרים מתאימים שיתגברו על הבעיות שהתעוררו בעבר".
רצף ערבי של עשרה קילומטרים
מכאן עוברים לדבר על הדמוגרפיה הערבית המבהילה בגליל התחתון: "לגבי הגליל התחתון ההררי, השטח הערבי הבנוי שלו הוא 57% לעומת 36% יהודי. זה נתון מבהיל. כדי לחדד קצת איך זה נראה בפועל בשטח, אנחנו מדברים על יצירה של רצף בנוי ערבי של יותר מעשרה קילומטרים מקצה לקצה.
"אם אני צריך לתת רפרנס כדי להבהיר את החומרה, נניח שאני עומד כשכף הרגל שלי בים בקו המים בתל אביב, ומתחיל ללכת מזרחה: אני חוצה את תל אביב, גבעתיים, רמת גן, גבעת שמואל, פתח תקווה, אני לא מגיע לעשרה קילומטרים. זה פסיכי. עכשיו, מדובר בשלושה רצפים כאלו. אחד בדרום, יפיע, נצרת, ריינה, משהד, כפר כנא, טורעאן. זה תא השטח שמסומן בתחקיר שלכם גליל תחתון הררי. ויש עוד שני רצפים בבקעת בית הכרם.
"הרצפים האלה יצרו למדינת ישראל בעיה אסטרטגית", אומר שיק. "ראינו את זה קצת בשומר חומות, איך כשקצין היה צריך להגיע לבסיס מהיישוב שלו בגליל, והייתה פה חסימה של צירים, הוא פשוט לא הגיע. טיסות התבטלו. הוא לא יכול להגיע להפציץ בעזה. זו פשוט הזיה, מחדל אסטרטגי".
בזבזנות יתר של מוסדות המדינה
"במחקר המשלים שלנו לשטחים הפתוחים אמרנו שיש כאן בזבזנות יתר של מוסדות המדינה בתכנון שלה. זה לא סתם שטחים שמישהו פתאום משתלט עליהם, המדינה עצמה נותנת לרשויות הערביות עוד ועוד שטחי לאום, עוד ועוד קרקעות מדינה, ודורשת מהם צפיפות מאוד נמוכה בגלל תעמולה רווחת שאצל הערבים כל אחד חייב את האדמה שלו. שטויות".
בשביל להבין את ההבדל בין הצפיפות שהמדינה דורשת מהערבים לעומת הצפיפות הנדרשת מהיהודים שיק מדגים: כשיש תוכנית של בנייה בסכנין אפשר להסתפק בארבע-חמש יחידות דיור לדונם, ואילו במקום כמו כרמיאל יידרשו תשע ולפעמים גם 12 יחידות דיור לדונם.
מה ההסבר הרשמי של המדינה ליחס המועדף שהערבים מקבלים?
"ההסבר הוא שצריך לעשות תהליך מדורג בחברה הערבית. שאם ערבי היה רגיל להיות צמוד לקרקע, אי אפשר להכניס אותו מייד לבניין רב-קומות, צריך לעבוד בהדרגה. זה שטויות, אין בזה ממש. עם כל הכבוד, בסופו של דבר הבזבוז של האדמות, של משאב הקרקע, משוגע".
מספרים דמוגרפים שקריים
"עוד בעיה בתכנוני הבנייה באזורים הערביים היא מה שאנחנו טוענים כל הזמן בתוקף, וזה גם הוכח, שהמספרים של התחזית הדמוגרפית שמוסדות התכנון נשענים עליהם במגזר הערבי מנופחים. היה דיון על זה בכנסת לפני שנה, ואישה בכירה מאוד, שהייתה גם בלשכת התכנון, אמרה: באמת יכול להיות שהטעו אותנו, זה ממש נראה לא הגיוני.
"בכרמיאל לדוגמה בודקים מה הצפי של התחזית הדמוגרפית לפי הערכות של הלמ"ס, ואילו בתוכניות במגזר הערבי אומרים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא יודעת לספור אותנו, היא לא מבינה את המגזר מספיק טוב.
"על מה מתבססים נתוני הלמ"ס? הלמ"ס מסתכלת אחורה, על העשור האחרון, עושה את המכפלות ואומרת בריזיקה מסוימת גם מה הצפי לעשרים-שלושים שנה קדימה, איך תהיה הילודה הדמוגרפית הטבעית. והם אומרים: אתם לא יודעים את החשבון נכון, זה לא שלושה ילדים, זה שישה ילדים. כל מיני שטיקים וטריקים כאלה, וכשאתה מסתכל על נתוני הבסיס של כל תוכנית מתאר אתה אומר: איך הגעתם לדבר הזה?"
ניצול המחסור בפקחים בזמן המלחמה
ראיתי שאתה מדבר על עלייה ניכרת בבנייה הבלתי חוקית בזמן המלחמה. למה זה קורה?
"בחסות המלחמה ראינו זינוק מטורף בכל התופעה של הבנייה הבלתי חוקית. בראש ובראשונה כי הם הראשונים לדעת שכל הפקחים היו במילואים. הם פשוט ידעו את זה. ואתה רואה שברגע שיש איזשהו ריק, הוא ישר מתמלא. ראינו את התופעה הזאת כמו פטריות אחרי הגשם.
"בשטח השיפוט שלי, כסגן ראש מועצה, יש הנחיות מאוד ברורות ליחידת האכיפה שלנו, ואם תסתכל בשטח המוניציפלי שלנו, הכול נקי. ברגע שאתה עובר את קו השיפוט ועובר לתחום השיפוט של כפר כנא, טורעאן ועוד, אתה פשוט רואה את ההפקרות חוגגת".
לדברי שיק, כששואלים אותם: חבר'ה, למה אתם לא אוכפים? הם עונים: ליחידת הפיקוח שלנו יש אלף דברים לעשות בתוך היישובים. עזבו אותי מהשטח הפתוח, אני צריך לפרק מבנים ממש, לא גדרות. שיק משבח את רשות האכיפה הארצית שהייתה במשרד האוצר ועכשיו נמצאת אצל בן גביר. "אחלה גוף, אבל הוא דל מאוד והוא בעיקר במילואים.
"אנחנו כרגע עובדים על הסדרת גוף אכיפה שיהיה אחראי לכל השטחים הפתוחים ושיהיו לו כל הסמכויות הנדרשות". שיק מדבר גם על החמרת הענישה: לדבריו יש עבריינים שמחשבים את הקנסות שהם מקבלים כחלק מהוצאות העבודה.
