עוד ועוד כותרות מבשרות על חידוש הפיילוט לשילוב נשים בחיל השריון. אם אתם רוצים לדעת איך יראה העתיד של המערך המתמרן, אין צורך להמתין לתוצאות הפיילוט. אפשר לבחון מה שקורה כבר עכשיו בחיל התותחנים. שם, מתחת לרדאר, הניסוי החברתי כבר מזמן גרם לשינוי עמוק ודרמטי.

יצאנו לפגוש לוחמים, מפקדם וגם רבנים לשעבר ובהווה בחיל התותחנים, כדי להבין מה באמת קורה במערך שהמלחמה האחרונה הראתה את החשיבות העצומה שלו במערכה. העדויות לפניכם, השמות שמורים במערכת בכדי למנוע פגיעה במרואיינים.

הנזק האישי: "סיטואציות שלוחם דתי לא אמור להתמודד איתן"

אנחנו הולכים למילואים כי זו חובה קדושה. אנחנו משאירים נשים, ילדים ועסקים מאחור לא בשביל אג'נדות, אלא בשביל להגן על הבית. הזכות המינימלית של לוחם דתי היא לשרת בלי להיאלץ לבחור כל בוקר מחדש בין המצפון שלו וההלכה לבין המדים. כשהצבא מבטיח הפרדה ומפר אותה, הוא לא רק פוגע בזכויות החייל – הוא בוגד באמון הבסיסי ביותר של הלוחמים.

מ', לוחם מילואים שהשאיר בבית אישה וילדים ובא לתת הכל, נשמע שבור. לא מהלחימה הארוכה, אלא מהמאבקים מול המערכת. "הגענו לתעסוקה מבצעית" הוא מספר, "ופתאום, באודיטוריום מול כל הפלוגה, המ"פ אומר: 'תכירו את הלוחמות החדשות'. שתי בנות קמות. היינו בהלם. היינו מוכנים לעשות צעד כואב – לעזוב את הצוותים המקוריים שלנו, חבר'ה שהם 'אחים לנשק' כבר 15 שנה, העיקר שתהיה סוללה אחת נפרדת בתוך הגדוד". אבל המג"ד סרב. "הוא אמר לנו: בגדוד שלי לא תהיה אף סוללה מגדרית. הסיכום היה שנעזוב את הגדוד בסוף התעסוקה. תבין – עשרים לוחמים, כולם בייני"שים, חברים של שנים, נאלצו לעבור גדוד".

"המג"ד אמר לנו: בגדוד שלי לא תהיה אף סוללה מגדרית. הסיכום היה שנעזוב את הגדוד בסוף התעסוקה"

מ' מתאר סיטואציות הזויות בלב המלחמה: "אתה בשטח, בתנאים הכי בסיסיים. אנשים הולכים לשירותים מאחורי מחסה, פתאום אתה מגלה שם לוחמת. אתה הולך למקלחת שדה ומוצא את עצמך בסיטואציות שלא מתאימות לאף אדם, בטח לא ללוחם דתי. זה פשוט לא משהו שלוחם צריך להתמודד איתו בשירות שלו".

מ' טוען שהדרג הפיקודי מוטה לגמרי: "למה שהמפקדים יילחמו על הפרדה? כשהם בעצמם נהנים מהסיטואציה. המ"מ שלי, בחור נשוי, יצא אחרי סבב לחימה לחופשת צלילה באילת עם אחת הלוחמות מהמפי"ק. כשזו האווירה, טובת הלוחם הדתי והשמירה על ההלכה נדחקות הצידה".

מ' מוסיף וחושף את המציאות שמאחורי הקלעים של ההכשרה המקצועית: "שלשה או ארבעה כַּוָּנִים בייני"שים צריכים להיות סגורים בתוך תומ"ת שעות על גבי שעות עם מדריכת כוון".

הנזק הרוחני – "אין סייעתא דשמיא במלחמה"

במלחמה הזו מדברים הרבה על רוח. התורה ציוותה עלינו "והיה מחנך קדוש" כהוראת קבע מבצעית בלב שדה הקרב, ועוד הוסיפה וציינה את הנזק אם המחנה לא יהיה קדוש – "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך… ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". כשהגבולות בתוך הסוללה מיטשטשים, התדר העמוק של הלחימה משתבש. קדושת המחנה היא לא "חומרה" של בני ישיבות – היא השריון הרוחני שלנו. כשאנחנו מזלזלים בצניעות, אנחנו מחוררים את השריון הזה במו ידינו.

פרסו מיטות שדה, ושמו את כולם יחד – בנים ובנות באותו חלל. ראיתי את זה ועצרתי הכול. אמרתי לחיילים שלי: 'אני לא מוכן שאתם תהיו פה'

הרב ח', רב גדוד תותחנים במילואים, מספק על האתגר של הערבוב בתוך המחנה – ומציין שזה מבחינתו אתגר גדול לא פחות משאר האתגרים במסגרת תפקידו התורני-צבאי: "ראיתי בנים ובנות ישנים באותם אוהלים, מיטה ליד מיטה", הוא מספר בכאב. "כשניסיתי לדבר, הרגשתי שאני מדבר אל קירות. אמרו לי 'אנחנו במילואים, זה מה שנוח לנו'. אפילו הבנות עצמן התנגדו כשניסיתי למצוא להן פתרון מכובד יותר".

במקרה אחר, מספר הרב ח', ההגעה לבסיס זמני גרמה שוב לערבוב: "הגענו לבסיס *** להפוגה של שלושה ימים. הכניסו את כולם למתחם ענק בתוך חדר האוכל, פרסו מיטות שדה, ושמו את כולם יחד – בנים ובנות באותו חלל. ראיתי את זה ועצרתי הכול. אמרתי לחיילים שלי: 'אני לא מוכן שאתם תהיו פה'. הודעתי שאנחנו יוצאים החוצה עד שיסדרו את זה". הרב ח' מספר שהתחושות הקשות עלו מהשטח: "חיילים בייני"שים באו אליי בתלונות מוצדקות. הם אמרו לי: 'אנחנו לא יכולים לישון ככה'. זה מוריד את הערך של הצבא ופוגע בדתיים בצורה הכי חזקה שיש".

לדברי הרב, מדובר בפגיעה רוחנית שמשליכה ישירות על הניצחון במלחמה. "הסייעתא דשמיא שיש במלחמה זה בבחינת והיה מחנך הקדוש. ברגע שאין קדושה ואין הבנה על העניין הזה, אז אין חלילה סייעתא דשמיא במלחמה".

הנזק המבצעי – "מקבלים בנות שלא מתאימות כי אין איפה לשבץ אותן"

מעבר למחיר האישי שלוחמים דתיים נאלצים לשלם, ולבעיה הרוחנית העמוקה שבערבוב, העדויות מהשטח מצביעות על נזקים מבצעיים לא פשוטים בעקבות שילוב הלוחמות בחיל התותחנים.

ה', לוחם מילואים, מספר: "בגלל שבנות לא יכולות להרים פגזים בצוותים, דוחפים את כולן אוטומטית למפי"ק (מרכז הפיקוד). פעם המפי"ק היה המקום של האנשים הכי חריפים. היום? המפקדים מקבלים בנות שלא תמיד מתאימות לתפקיד האנליטי והלחוץ הזה, רק כי אין מקום אחר לשים אותן, המקצועיות המבצעית נשחקת בשם השוויון"

דוחפים את כולן אוטומטית למפי"ק. פעם המפי"ק היה המקום של האנשים הכי חריפים. היום? המפקדים מקבלים בנות שלא תמיד מתאימות לתפקיד האנליטי והלחוץ הזה, רק כי אין מקום אחר לשים אותן

מ' מוסיף דוגמה מרתיחה על אימון קרב מגע שנערך כשהגדוד שלו היה לקראת קו חי"ר: "בגלל בת אחת, 14 לוחמים בני"שים לא יכלו להשתתף באימון. בסוף, כשיהיה אירוע אמת והלוחמים האלה לא יהיו מיומנים בקרב מגע, מי ייתן את הדין? האג'נדה ניצחה את המוכנות המבצעית".

פנינו לארגון תורת לחימה, שעוסק כבר שנים בערכי צה"ל ובמאבק בחדירת ערכי הפרוגרס לצבא. בתורת לחימה סיפרו: "טיפלנו בשנים האחרונות באינספור בעיות של לוחמי תותחנים ש'נתקעו' מאחור במילואים בסוללות. נטישת איגוד ישיבות ההסדר את החיל לא פתרה את הבעיה של שומרי המצוות וקל וחומר של צה"ל. בכירי צה"ל בראשם גדי איזנקוט וכוכבי תיעדפו אג'נדות פמיניזם על פני בניין הכוח והמשבר החריף הורגש במלחמה. אם לא יופקו לקחים, זה מה שיקרה גם בשריון חלילה".

לשאלתנו – מה הצבא צריך לעשות כעת, ענו בתורת לחימה: "יש לסגור את יוהל"ם, לקדם גיוס גברים לוחמים ולהחזיר את קדושת המחנה ליחידות הצבא".

העדויות הללו הן קריאת השכמה. חיל התותחנים הוא קו האש הראשון של הניסוי החברתי המסוכן הזה. אם לא נעצור ונשאל את עצמנו האם המטרה היא שוויון מזויף או ניצחון אמיתי – אנחנו עלולים לגלות שהפגז הבא יתפוצץ לנו בפנים.