ועדת החינוך, התרבות והספורט אישרה היום (רביעי) פה אחד לקריאה ראשונה את הצעת החוק להכרה בשפת הסימנים הישראלית. החוק החדש, שעבר למרות הסתייגויות משרדי הממשלה, מבקש להפסיק להתייחס לחירשות כאל "לקות" בלבד ולהכיר בשפת הסימנים כנכס תרבותי וכשפה טבעית לכל דבר.
נכס תרבותי, לא רק מוגבלות
"זהו תיקון של עוול מתמשך", הצהיר יו"ר הוועדה, ח"כ צבי סוכות, עם אישור החוק. הדיון בוועדה היה טעון ומרגש, כאשר נציגי קהילת החירשים הסבירו כי ההכרה בשפתם היא צעד קריטי בדרך לזהות עצמית גאה. ח"כ לשעבר שירלי פינטו, חברת הכנסת החירשת הראשונה, שיתפה בסיפור משפחתי על סבה שייסד את השפה בארץ: "שפה זה לא ג'סטה, זה מביא סיפור וערכים. יש בה עושר לשון וזה רגע מכונן".
ח"כ חילי טרופר, מיוזמי החוק, חידד את הנקודה: עד היום החברה ראתה בחירשות חריגות, והמטרה כעת היא לראות בשפה הייחודית נכס שמאפשר לקהילה להיות חלק מהתרבות הישראלית בזכות השפה שלהם, ולא למרות המגבלה.
המאבק מול הפקידות
למרות התמיכה הרחבה של חברי הכנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית, נציגי משרדי הממשלה הביעו חשש מההשלכות. במשרד המשפטים ובמשרד ראש הממשלה ביקשו להטמיע את השינוי בתוך חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות הקיים, מתוך דאגה לעלויות תקציביות ולקשיים באכיפה.
אולם חברי הוועדה סירבו להשאיר את הנושא תחת הכותרת של "מוגבלות" בלבד. ח"כ אביחי בוארון הסביר כי מדובר בצו מוסרי: "אנחנו לא מדברים על מוגבלויות, אלא על אפיון תרבותי ונכס שצריך לשמר". בעקבות הדיונים ועל מנת למנוע פגיעה בכבדי שמיעה שאינם משתמשים בשפה, הוחלט להסיר מהנוסח את ההגדרה הטכנית של "מיהו חירש" ולהתמקד בהכרה בשפה עצמה.
שפה עם נשמה
החוק החדש מציב את ישראל בשורה אחת עם 81 מדינות בעולם שכבר הכירו במעמדה של שפת הסימנים. בעבור בעז אחד העם, חוקר ויוזם המדיניות, מדובר ברגע של גאווה: "המדינה מכירה בנו כתרבות שלמה ובי כאדם שלם עם שפה משלי".
בסיום הדיון, כשהחוק עבר פה אחד, ניכר היה כי מדובר ביותר מעוד פרוצדורה משפטית. זוהי הצהרה ערכית של כנסת ישראל: שפת הסימנים היא חלק מהפסיפס הישראלי, והאנשים שמדברים אותה הם חלק בלתי נפרד מהחברה – עם שפה, עם תרבות ועם כבוד.
