בימים אלו, כשעם ישראל נמצא באחת המערכות הגורליות בתולדותיו, היינו מצפים שבוועדת החוץ והביטחון של הכנסת יעסקו בדבר אחד בלבד: איך בונים צבא חזק, גדול ומנצח.
ואולם מבט אל אחד הסעיפים בחוק הגיוס (סעיף 26כא) המתגבש מגלה מציאות מוזרה. מתברר שגם כשהתותחים רועמים יש מי שמבקש להכפיף את השיקול המבצעי לאג'נדות אחרות, גם אם המחיר הוא פגיעה בסיכוי לשלב בצה"ל את המגזר החרדי.
הסעיף שחוסם את החרדים
סעיף זה אינו סתם עוד סעיף. הוא קובע הייררכייה ברורה: ערך שילוב הנשים גובר תמיד על ערך שילוב החרדים. על הנייר זה נשמע אולי מתקדם, אך בשטח מדובר בהרס מוחלט של האפשרות לשילוב חרדים בצה"ל.
דמיינו קצין שריון שצריך להקים פלוגה. לפניו עומדת בחירה: לגייס עשרים לוחמות או מאה לוחמים חרדים. מבחינה מבצעית כל בר דעת מבין שתוספת הכוח של מאה לוחמים היא קריטית לניצחון. אך החוק המוצע כובל את ידיו: הוא יחויב להעדיף את שילוב הנשים, ובכך לוותר על פוטנציאל הגיוס החרדי, שזקוק לסביבה המאפשרת שמירה על אורח חייו והפרדה כהלכה.
האבסורד זועק לשמיים: האם אנחנו רוצים לגייס חרדים או שאנחנו רוצים לחנך את החברה? אם הצבת חובשת אחת בכוח הרפואי של פלוגה חרדית היא חובה חוקית שגוברת על הצרכים של מאות לוחמים, המשמעות היא ויתור מוחלט על גיוס החרדים לצורך קידוש עקרון השוויון המגדרי.
המפקד או המחוקק?
חבר הכנסת צבי סוכות העלה בוועדת החוץ והביטחון דרישה בסיסית: תנו למפקדים להחליט. תנו למי שנושא באחריות לחיי אדם ולעמידה במשימה את שיקול הדעת. ומה צריך להיות המצפן שלו? ערך הניצחון.
צה"ל לא הוקם כדי לשמש מעבדה להנדסה חברתית. הוא קיים כדי להגן על קיומנו וכדי להכריע את האויב. בכל צבא נורמלי בעולם השאלה היחידה שנשאלת היא מה יביא אותנו לניצחון מהיר ומוחץ יותר. אצלנו משום מה העניין שנוי במחלוקת.
הבלבול הערכי: האם שוויון מנצח מלחמות?
שיאו של הדיון הגיע כאשר השיבה לסוכות חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה בטענה: "צריך ערכים כדי לנצח", והערך המנצח הוא שילוב נשים. קשה שלא לתמוה על הניתוק המחשבתי ההזוי הזה. האם מישהו באמת מאמין שמה שנותן ללוחם בסמטאות עזה או בבנת ג'בל את האומץ להסתער הוא הידיעה שבכוח הרפואי ובמפקדה מאחור הקפידו על ייצוג מגדרי?
זו מחשבה הזויה ורחוקה מהמציאות בשטח. הניסיון לטעון ששילוב אישה בכוח לוחם הוא מה שיעניק ללוחמים תעצומות נפש הוא מגוחך. התפיסה הזו מחליפה את העוצמה הצבאית בסיסמאות ריקות המנותקות לחלוטין מרוח הלחימה.
מה באמת נותן כוח ללוחם?
לוחם יוצא לקרב כשהוא חדור בתודעת שליחות. הכוח שלו נובע מערכים עמוקים וכלליים בהרבה: מערכים לאומיים של אהבת המולדת והגנה על הבית, מערכים דתיים של אמונה בצדקת הדרך, ובעומק הכול מהידיעה שאנחנו עם נבחר שנושא בשורה מיוחדת לעולם כולו – למגר את הרע ולהוסיף טוב בעולם. זהו המקור האמיתי לעוז ולאומץ. הידיעה שאנחנו נלחמים למען מטרה נעלה ושחיינו מחוברים לשליחות היסטורית, היא שנותנת לנו כוח לנצח.
הניסיון להנדס את צה"ל באמצעות חקיקה שמעדיפה אג'נדה על פני מבצעיות הוא פגיעה ישירה בביטחון המדינה. אם אנחנו חפצי חיים, עלינו להחזיר את הכתר לערך הניצחון ולתת למפקדים להוביל לניצחון עם הלוחמים האגדיים שיש לעם המיוחד שלנו.
