שנים היה נדמה שהחיבור בין החברה החרדית לעולם התעסוקה הישראלי הוא חיבור מאולץ: יוזמות נקודתיות, הכשרות ייעודיות, סיפורי הצלחה יחידים שסומנו כחריגים. אלא שמתחת לפני השטח מתרחש בשנים האחרונות שינוי שקט אך מתמשך.
על רקע יוקר המחיה והצורך הלאומי בהרחבת מעגלי התעסוקה, חרדים רבים מבעבר רואים בעולם ההיי-טק, ההנדסה, הטכנולוגיה, הכלכלה, הרפואה, הרוקחות וראיית החשבון לא פשרה זמנית אלא אפשרות של ממש. השאלה כבר איננה אם חרדים יכולים להשתלב בעולם העבודה, אלא בעיקר באילו תנאים ובאילו תחומים, ומה נדרש לעשות כדי שהשילוב הזה יהפוך ממאמץ ניסיוני למגמה רחבה ובת קיימא.
רק חצי מהשכר הממוצע
קרן קמ"ח היא אחת מכמה קרנות שפועלות זה שנים להעצמה כלכלית של הקהילה החרדית בישראל. הקרן מחויבת לשמירה מלאה על הזהות החרדית ועל הערכים החרדיים ופועלת מתוך אמונה שלכל איש ואישה מהמגזר החרדי מגיעה הזדמנות לפרנסה מכובדת ומספקת. הקרן מציעה מסלולי הכשרה מקצועיים מותאמים, כלים ומיומנויות שנדרשים בשוק העבודה המודרני, וגם מלווה חרדים להשתלבות מיטבית.
באמצעות שיתופי פעולה עם מעסיקים מהמגזר הציבורי והפרטי יוצרים בקרן מגוון הזדמנויות תעסוקה, הכוללות תוכניות התמחות, הכשרות ייעודיות והשמה ישירה, וכל זה בסביבה המכבדת את אורח החיים החרדי ומותאמת לו.
לא מדובר במשימה פשוטה, מסביר איציק קרומבי, מנהל תוכניות בקרן קמ"ח, שמבקש קודם כול להעמיד את המספרים על דיוקם. שיעור החרדים כיום הוא כ-14% מהאוכלוסייה בישראל, אך רק כ-53% מהגברים החרדים עובדים, לעומת יותר מ-80% מהנשים החרדיות. הפער אינו רק בשיעור התעסוקה אלא גם בשכר: השכר הממוצע של גבר חרדי עומד על כ-56% בלבד מזה של גבר יהודי שאינו חרדי. "ולצערי", אומר קרומבי, "הנתונים האלה כמעט לא השתנו בעשור האחרון. שיעור התעסוקה לא עלה הרבה, והפערים עדיין לא הצטמצמו".
עם זאת מתחת לתמונה הסטטית לכאורה קרומבי מזהה תנועה אחרת, איטית אך חשובה מאוד. "כשמסתכלים איפה החרדים כן עובדים, שם רואים שינוי. יש עלייה במספר החרדים שנכנסים לעולמות ההיי-טק, ההנדסה והטכנולוגיה בכלל. זה לא רק תכנות אלא גם הנדסת חשמל, אלקטרוניקה, מכונות, הנדסה אזרחית, וגם מסלולי הנדסאים. זה שינוי של השנים האחרונות, ולוקח לו זמן לחלחל לסטטיסטיקה הכללית".
העלייה ניכרת גם באקדמיה. כיום לומדים במוסדות להשכלה גבוהה כ-19,600 סטודנטים חרדים, והמספר גדל בהתמדה מדי שנה. "זה לא רק גידול כמותי", מדגיש קרומבי, "אלא גם שינוי בפיזור המקצועות. פחות הולכים לחינוך ולמשפטים, ויותר למקצועות שיש בהם פריון גבוה ועתיד תעסוקתי". ובכל זאת, הוא מסייג, עדיין מדובר במספרים קטנים מאוד לעומת השוק הכללי. "כל אדם כזה הוא עולם ומלואו, ההחזר החברתי והכלכלי להשקעה עצום, אבל צריך לומר ביושר: זו עדיין לא מסה קריטית".
יש מי שמתאר את שילוב החרדים בשוק העבודה כמעין מעבר מעולם לעולם, יציאה מהעולם החרדי אל העולם הכללי. זה אכן כך?
"אני לא מקבל את נקודת המוצא. אין פה יציאה מעולם אחד וכניסה לעולם אחר, אלא אנשים שחיים בעולם אחד – שיש בו ערכים, זהות ותרבות – וגם רוצים להתפרנס בכבוד. ברגע שאתה מגדיר את זה 'יציאה', אתה כבר אומר להם: אתם צריכים להשתנות. המטרה שלנו בדיוק הפוכה: לאפשר לאנשים להישאר מי שהם ולהשתלב בשוק העבודה בלי לשלם מחיר זהותי ובלי לוותר על דברים שמהותיים להם. הבעיה מתחילה כשמישהו מבחוץ מחליט בשבילך מאיזה עולם אתה יוצא ולאיזה עולם אתה אמור להיכנס".
אפשר להתגבר על הפערים
בשני העשורים האחרונים ניכר שינוי הדרגתי בתעסוקת חרדים, אך גם פערים מתמשכים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. בתחילת שנות האלפיים היה שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים נמוך מאוד, ונחלש עוד בשנים שלאחר מכן; בתחילת העשור השני של המאה ה-21 עבדו רק כ-35% מהגברים החרדים, לעומת כ-80% בקרב גברים חילונים. בשנים האחרונות עלו מעט שיעורי התעסוקה של גברים חרדים וחזרו לרמה של כ-50%, ושיעור התעסוקה של נשים החרדיות גדל מ-71% ב-2015 ל-38% ב-2025.
גם בהשכלה הגבוהה חלו שינויים: מספר הסטודנטים החרדים גדל בעשור האחרון והגיע ל-5% מכלל הסטודנטים, אף שהפער בשיעורם יחסית לגודל האוכלוסייה נותר גבוה. בה בעת הלכו וגדלו פערי השכר לעומת האוכלוסייה הכללית: בשנת 2003 השתכר גבר חרדי כ-76% מהממוצע של גבר חילוני, ובשנת 2023 הוא השתכר רק כ-56% מהממוצע של גבר חילוני. הנתונים היבשים הללו ממחישים שמלבד עלייה חלקית בתעסוקה, הפערים במבנה תעסוקה, בשכר ובהשתלבות בהשכלה גבוהה נותרו עקביים לאורך השנים – ובחלקם אף החמירו.
כדי להתמודד עם הפערים קרן קמ"ח פועלת לשילוב חרדים בתעסוקה ובהשכלה גבוהה על סמך התאמה אישית עמוקה. "כל מי שמגיע אלינו עובר אבחון תעסוקתי ממוחשב, ולאחר מכן פגישה עם פסיכולוג תעסוקתי. בודקים יכולות, כישורים, נטיות, חוזקות וחולשות. אין מסלול אחד שמתאים לכולם".
באותו מערך ליווי יכולים להימצא מי שהופנו ללימודי רפואה, הנדסה אולתכנות, ויש גם מי שימצאו את מקומם במסלולים מקצועיים אחרים לגמרי. "השאלה 'מה מתאים לי' היא שאלה שאנשים, ולא רק חרדים, שואלים את עצמם כל החיים", מזכיר קרומבי, אלא שבמקרה החרדי מתווספים משתנים כבדי משקל: גיל די מאוחר לכניסה לשוק העבודה, מצב משפחתי מורכב, פערים בלימודי אנגלית, מתמטיקה ומדעים, ולעיתים גם התנגדות הקהילה או הרבנים ללימודים אקדמיים. "בחור שמגיע לעולם התעסוקה כשהוא בן 28, ויש לו משפחה וכמה ילדים, בלי רקע לימודי בסיסי, בדרך כלל לא מרשה לעצמו חמש שנים של לימודים בראש שקט. הפרנסה לוחצת, והמסלול חייב להיות מחובר לצרכים הכלכליים המיידיים".
לכך מצטרף גם הפער התרבותי-לימודי. "האקדמיה היא עולם של סילבוסים, דד-ליינים, מבחנים, עבודה בכלים טכנולוגיים. זו שיטת לימוד אחרת לגמרי ממה שמכירים בישיבה. מצד אחד יש לחרדים יתרונות עצומים של התמדה וחשיבה אנליטית; מצד שני יש פערים שדורשים השלמה מאומצת".
התמונה שקרומבי מצייר אינה ורודה. "לא כל אחד מצליח, ולא כל הדלתות פתוחות בגיל מאוחר. יש בחירות בחיים, ויש להן השלכות". תפקיד הקרן, לדבריו, אינו להבטיח הצלחה אלא לספק מעטפת: מלגות, חונכים, שיעורי תגבור, קבוצות שייכות והכנה לעולם העבודה. "אנחנו נותנים כלים, לא הבטחות, ובתוך המגבלות מנסים לאפשר כמה שיותר סיפורי הצלחה אמיתיים".
החרדים והאקדמיה: סיפור הצלחה
ישראל תיק, תושב ירושלים פעיל ומוביל בתחום שילוב נשים חרדיות בשוק העבודה, הגיע לעיסוק בתחום אחרי קריירה ארוכה במערכת הציבורית. כ-17 שנה שימש מנהל אגף חינוך ברשות מקומית, אך לפני כעשור החל להתמקד בשאלה של פרנסה ותעסוקה בחברה החרדית. "הבנתי שזו נקודת הכשל המרכזית", הוא אומר, "ושם נמצא גם הפוטנציאל הגדול לשינוי".
תחנת הפעולה המרכזית שלו הייתה עולם הסמינרים החרדיים לנשים, ובראשם הסמינר הישן בירושלים, מוסד שהוקם לפני יותר מתשעים שנה כדי להכשיר מורות כחלק מתפיסת עולם שראתה באישה החרדית דמות חינוכית, גם אם לא בהכרח מורה בפועל. "המודל הזה עבד בתקופה מסוימת", מסביר תיק, "כשהמשפחות היו קטנות והיו מקורות תמיכה. אבל לפני כשלושים שנה התחילו לדבר במפורש על פרנסה. המשפחות גדלו, יוקר המחיה עלה, והאישה הפכה למפרנסת המרכזית".
מתוך המציאות הזו נולדה ההכשרה החלופית בסמינרים: מקצועות שאינם אקדמיים במובן הפורמלי, אך כן מקצועיים, תובעניים ומוכווני שוק. תחילה הנהלת חשבונות וייעוץ מס, ובהמשך גרפיקה, הנדסת תוכנה ומקצועות טכנולוגיים נוספים. "כמעט כל המקצועות שאינם אקדמיים בחקיקה נמצאים היום בסמינרים", אומר תיק. הדבר מאפשר לנשים חרדיות ללמוד מקצוע איכותי בלי לצאת מחיק החברה החרדית, ולזכות לאותו תוכן חינוכי.
עם הזמן בא תיק לכלל מסקנה שהפתרון אינו יכול להיעצר שם. "בעולם מודרני, דיגיטלי ומתפתח הדרך לעבודה איכותית עוברת דרך השכלה איכותית", הוא אומר ומותח ביקורת חריפה על האופן שבו המדינה מודדת הצלחה. לדבריו, מספר החרדים בהשכלה הגבוהה קטן בהרבה מגודל השנתון, וחלק לא מבוטל מהנתונים מנופח סטטיסטית. בכל שנתון יש כ-30,000 בוגרים חרדים, אך במערכת הלימוד האקדמית יש פחות מ-20,000 לומדים, מספר שכולל בוגרים של שנתונים רבים מאוד. לצד זאת, מוסיף תיק, "כשבודקים לעומק מי באמת מסיים תואר איכותי ורלוונטי לשוק, המספרים מצטמקים עוד יותר".
המפגש עם חסמי האקדמיה – סוגיית ההפרדה, ההגדרות הצרות של מיהו חרדי והעימותים המשפטיים – הוביל את תיק למסקנה מעשית: אם החרדים מתקשים להיכנס לאקדמיה, צריך להביא אליהם השכלה באיכות אקדמית. "אני לא מתבייש להגיד את זה ככה, בפשטות", הוא אומר. "אני לוקח תוכניות לימודים ברמה אקדמית מלאה ומכניס אותן לתוך הסמינרים בפיקוח של גופים מתאימים, בלי לפגוע בעולם התרבותי של הלומדות".
המהלך הזה, שבוצע בשיתוף מרצים בכירים מעולם ההשכלה הישראלי, הניב תוצאות מפתיעות. מחזור ראשון של עשרות תלמידות במדעי המחשב השתלב במהירות בחברות היי-טק מובילות תמורת שכר התחלתי של כ-15,000 שקלים, נתון חריג מאוד בחברה החרדית. "לא ביקשנו הנחות", מדגיש תיק, "דרשנו איכות". מודל דומה יושם גם בראיית חשבון לאחר מאבק רגולטורי ארוך. כיום כשליש מלומדי ראיית החשבון בישראל הם נשים חרדיות מהסמינרים: 400 מ-1,200 לומדים. "אם המגמה תימשך", הוא אומר, "בתוך עשור כל איש כספים שלישי בישראל יהיה בוגר חרדי".
על פערי התרבות אפשר לגשר
מעבר למודלים ולמספרים תיק מבקש לחדד טעות יסודית. "יש שרואים בהשכלה הזדמנות לשנות את החרדים", הוא אומר, "כמו שראו בצבא כלי לשינוי זהות. זו טעות. חרדים אינם מחפשים שינוי זהות, הם מחפשים פרנסה". לדבריו, החברה החרדית מחזיקה הון אנושי גבוה במיוחד שמציע משמעת עצמית, יכולת למידה, התמדה וחשיבה אנליטית. "אם תבואו לסמינר, תראו בנות שיושבות ולומדות מהבוקר ועד הלילה מתוך רצון אמיתי להתמקצע ולהביא הביתה פרנסה מכובדת". התנאי היחיד מבחינתו הוא הפרדה ברורה בין העולם המקצועי לזהות האישית. "לא ערך מוסף חרדי ולא הנחה חרדית, רק מקצועיות".
גם מול מעסיקים הוא מתנגד להעדפה מתקנת. "אישה חרדית צריכה להתמודד על משרה מול בוגר הטכניון ולהתקבל בזכות האיכות שלה ולא משום סיבה אחרת". הניסיון לדבריו מוכיח שכאשר מביאים אנשים איכותיים, השוק גם יודע לקלוט את העובד החרדי ולתגמל אותו כראוי. הפערים התרבותיים קיימים, הוא מודה, אך הם ניתנים לגישור.
תיק מביא שתי דוגמאות לדבר. הראשונה נוגעת למוסר עבודה. הוא מספר על מנהלת בכירה באחת הפירמות הגדולות במשק שגייסה לראשונה עובדות חרדיות למשרד שלה. יום אחד היא ניסתה להתקשר בשעות העבודה לאחת העובדות, אך זו לא ענתה. ניסתה שוב – ושוב לא נענתה. כשהמנהלת ניגשה אליה לבסוף ושאלה אותה מדוע היא אינה עונה, השיבה העובדת בפשטות: "אני לא עונה לטלפון האישי באמצע שעות עבודה, כי זה גזל". המנהלת סיפרה לתיק שהתגובה הזו הותירה אותה המומה. "אני נאבקת כל היום בעובדים שגולשים ברשתות החברתיות בזמן העבודה", אמרה לו, "ופתאום מגיעה עובדת שאומרת לי מיוזמתה שטלפון אישי בזמן העבודה הוא גזל".
אבל לפעמים פער תרבותי תמים, כמעט משעשע, הופך לעלבון בלי כוונה. תיק מספר שבאותו משרד ישבו העובדות החרדיות בקבוצות נפרדות של נשים בלבד. באחד הימים התקלקל המחשב של אחת מהן, וטכנאי גבר ניגש לתקן את התקלה. העובדת, מתוך צניעות והרגל תרבותי, סובבה מעט את גבה ולא ישבה מולו. הטכנאי פירש זאת כתגובה אישית של חוסר נוחות או אפילו עלבון, קם והלך בלי להשלים את העבודה. רק לאחר מכן התברר שמדובר בפער תרבותי ולא ביחס אישי.
מקרה קטן זה ממחיש עד כמה נדרשת היכרות והבנה הדדית – ולא שינוי זהותי – כדי ששילוב כזה יעבוד. "זה לא עניין של נאומים יפים", מבהיר תיק, "אלא של עבודה שקטה, של תיאום ציפיות ושל ניהול נכון". לדבריו, ברגע שמסירים את הרעש ואת החשדנות, "השמיים הם הגבול".
עולם התעסוקה החרדי בעוד עשור
כאשר מביטים קדימה, לעשור הקרוב, תיק מבקש להרחיב את הפרספקטיבה. לפי הערכות הלמ"ס, בתוך עשר שנים צפוי שיעור האוכלוסייה החרדית להתקרב לעשרים ואף ל-22 אחוזים מאוכלוסיית ישראל. "במצב כזה", אומר תיק, "אין שום היגיון ששוק העבודה החרדי יהיה נישה. חרדים צריכים להיות בכל מקומות העבודה הרלוונטיים להם במשק הפרטי, וגם במשק הציבורי".
הוא מדגיש שלא מדובר בדרישה לכניסה לכל תחום בכל מחיר. "העולם המודרני מזמן גם תחומים שטוב שחרדים לא יהיו בהם", הוא אומר בפשטות, "אבל בכל מה שהוא מקצועי, יצרני ומכבד, אין סיבה שלא". בעיניו העתיד גם משנה את כללי המשחק: ההשכלה האקדמית הקלסית הולכת ומשנה את פניה. "האוניברסיטאות יהפכו יותר ויותר למוסדות מחקר, וההשכלה המקצועית תעבור ללמידה מרחוק, לקורסים מקוונים. בתוך זמן לא ארוך אדם יוכל ללמוד מדעי המחשב ממוסד מוביל בעולם בלי לשבת בקמפוס".
במציאות כזו, הוא טוען, החסם האמיתי יהיה לא היכולת אלא ההנגשה. "אם ינגישו לחברה החרדית השכלה איכותית באופן שמתאים לערכים שלה, חרדים וחרדיות יגיעו לכל המקומות". הוא מביא דוגמה מעשית: "אם יאפשרו לבחורה חרדית לעסוק בפיתוח מטוסים בלי ללבוש מדים, היא תוכל גם להיות מפתחת מטוסים. זה כבר קורה היום: עשרות חרדיות עובדות ברפאל, באלביט, באלתא, בנקודות הרגישות ביותר, ושומרות על הערכים שלהן".
העיכוב המרכזי, לשיטתו, תפיסתי. "כל עוד המגזר הציבורי רואה בחברה החרדית נטל ולא הזדמנות, השילוב יהיה איטי ומלא חיכוכים. ברגע שיבינו שמדובר בהון אנושי איכותי שרוצה לעבוד בלי לשלם מחיר תרבותי, הדברים יקרו מהר". תיק משווה זאת לתהליכים דמוגרפיים שכבר מתרחשים בשטח. "המדינה חשבה שלא צריך לתכנן ערים לחרדים. זה לא עבד. החרדים לא נעלמו, הם גדלו, והם עברו לערים מעורבות. ואז התחילו הצעקות על השתלטות. זו חברה שיש לה כוח, אינטליגנציה ויכולת להבין את המשק. כשלא מנגישים, זה קורה בכל זאת, אבל כואב יותר".
הביקורת החריפה ביותר של תיק מופנית ליחס המדינה כלפי הזהות החרדית. הוא מתאר דיון במועצה להשכלה גבוהה שבו אמר: "בעוד שישים או שבעים שנה החרדים יהיו כאן רוב. אז ישבו במל"ג שני שליש חרדים ושליש חילונים, וידונו אם החצאית בקמפוס צריכה להגיע עד הברך או עשרה סנטימטרים מעליה. זה אולי נשמע הזוי, אבל זה בדיוק מה שקורה היום, רק הפוך". לדבריו, עצם העיסוק בשאלה איך החרדי צריך לשבת, איפה הוא יקנה ואיך ייראה הקיוסק שלו, הוא חדירה בוטה לערכים פנימיים. "זו תפיסה של חזק שולט בחלש", הוא אומר, "ואם זו המורשת שנשאיר, יום אחד הצדדים פשוט יתחלפו".
וכשהחרדים יהיו רוב הם ינהגו אחרת או ייצמדו לדפוסים האלו?
"אני מקווה שהחברה החרדית תנהג אחרת ושנחזור לתפיסה של יחד שבטי ישראל, חברה אחת בעלת גוונים שונים. בעולם של כלכלה, תעסוקה ופיתוח מדינה – שאלות של תרבות לא צריכות להיות רלוונטיות, אז למה אנחנו עדיין מתנהגים כאילו אנחנו בכור היתוך של ראשית הקמת המדינה? רק אם נבין את זה, נוכל להגיע לשילוב מלא של חרדים וחרדיות בעולם התעסוקה".
