השירות הלאומי הוא צומת דרכים מרכזי בחייה של כל שמיניסטית, רגע שבו היא נפגשת עם החברה
הישראלית על כל גווניה. במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל המפגש הזה מקבל משמעות
נוספת: חיבור עמוק לשורשים, לחזון ולסיפורי הגבורה של הקמת המדינה.
הייחוד של השירות במועצה הוא שהמדריכות אינן עומדות בחדר ומקרינות מצגת אלא ניצבות במקום
שהתרחשה בו ההיסטוריה עצמה, בחדרים ובצריפים שאירעו בהם אותם רגעים מכוננים שהופכים
את ההיסטוריה לסיפור חי. ההדרכה אינה רק מסירת חומר, היא מסירת הלפיד, המשכיות. להיות
חלק מהמועצה זה בעצם להיות חלק משימור ומסיפור הזיכרון הקולקטיבי של כולנו ממש על האדמה
שהוא אירע בה.
במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל פועלים כיום כ-25 בני שירות ובנות שירות ב-52 אתרי
מורשת בפריסה ארצית, והם מדריכים בשנה מאות אלפי מבקרים מכל רחבי הארץ. מעבר להדרכה
באתר ולהיותן של בנות השירות חלק מצוותי האתרים לכל דבר ועניין, חלק מתפקידן הוא גם תיעוד
חפצים מקוריים והנגשת סיפורי המורשת ברשתות החברתיות.

"בלי עורף חזק החזית לא תוכל לעמוד"

"בהתחלה הייתי בטוחה שאני הולכת להדריך בתחום השואה, זה היה הכיוון הטבעי לי", משתפת
שחף נויבואר (19), שזו שנתה השנייה במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. "אבל אז, ביריד
הגיוס לשירות לאומי בבנייני האומה, מישהי הציעה לי הדרכה באתרי מורשת. פתאום הבנתי שיש לי
הזדמנות לספר את הסיפור של העם שלי דרך המקומות שההיסטוריה קרתה בהם".
ההחלטה לרדת דרומה לא הייתה מקרית. "את שנת השירות הראשונה התחלתי ממש אחרי 7
באוקטובר", היא נזכרת. "הרגשתי שזה המקום הנכון להיות בו דווקא בגלל מה שקרה". אחרי שנה
ראשונה משמעותית באתרי מורשת בנגב, היא המשיכה לשנה שנייה באתרי מורשת בתל אביב. "לא
יכולתי לעזוב", היא אומרת. "ברגע שאת מדריכה במקום שבו ההיסטוריה קרתה, את הופכת חלק
ממנה.

"שואלים אותי הרבה אם לא נמאס לי. מעבר לזה שאני כל הזמן לומדת דברים חדשים ומפתחת את
היכולות ואת הידע שלי, גם המגוון בין האתרים שאני מדריכה בהם יוצר עניין ומונע שחיקה".
גם איילת מילר (19), שזו שנתה השנייה במרכז הדרכה דרום, משתפת: "זה באמת שירות שהרבה
בנות מפספסות כי הוא קצת נישתי", היא מודה. "האמת היא שבכלל חיפשתי הדרכת טיולים. בשבת
אחת ניגשה אליי מישהי שסיימה שנתיים במועצה ואמרה לי: עזבי הדרכת טיולים, בואי להדריך
באתרי מורשת, זה הדבר! בהדרכה באתרי מורשת יש יתרונות אדירים: מקום קבוע, צוות שמכיר
אותך ויכולת להעמיק ולהשתפר כל הזמן".

איך נראה היום-יום בחייכן?

"הימים מאוד דינמיים", מתארת איילת. "בימים שאני משובצת בצריף בן-גוריון אני אחראית לפתיחת
האתר. מהלך היום משתנה: לעיתים הלו"ז מלא בהדרכות לקבוצות, ולעיתים יש מבקרים עצמאיים.
יש ימים שאנחנו עוסקות בתיעוד חפצים מקוריים של בן-גוריון, ממש לגעת בחפצים האישיים שלו
ולהכניס למערכת".
"הגיוון של הקבוצות אין-סופי", מוסיפה שחף. "גמלאים, תלמידי בית ספר, חיילים, חרדים,
מכיניסטים, תיירים, משפחות. כל קבוצה דורשת גישה אחרת, וזה מה שמיוחד".
איילת: "לפעמים מגיעים אלינו ילדים לבאר אברהם, אז עושים איתם פעילויות להנחלת מורשתו של
אברהם אבינו. בסיורים הספציפיים הללו יש פחות דגש על מידע היסטורי והרבה יותר על חוויה,
משחק ושיחה. אנחנו מחברות את הילדים לערכים שעליהם נבנתה ההתיישבות בארץ ישראל:
חלוציות, סולידריות, עשייה וערבות הדדית, ומראות להם איך הרעיונות והמעשים הללו שהיו כאן
בעבר נהיו חלק חשוב מהסיפור הישראלי המודרני".

למה בחרתן להמשיך לשנה שנייה במועצה?

שחף: "אני חושבת שחלק מהשירות הלאומי שלי זה לתרום למדינה בצורה שאני חושבת שהיא
נכונה. אדם שלא יודע את ההיסטוריה שלו ואת המורשת שלו, לא יכול להתקדם ולהתפתח הלאה,
בעיקר כשאנחנו כאומה חווים משברים. אני מרגישה שסיפור ההיסטוריה גורם לאנשים להבין יותר
למה בכלל אנחנו חיים פה".

זכורה לכן הדרכה מיוחדת או מרגשת?

שחף: "הגיעה אלינו לצריף בן-גוריון בשדה בוקר ישיבה תיכונית מהצפון שהייתה מפונה בזמן
המלחמה, תלמידים ששנה לא נפגשו. לכאורה הם לא רצו לשמוע הדרכה אלא רק לדבר זה עם זה,
אבל הם שיתפו פעולה והתעניינו, והייתה תחושה של כיף ואחדות. יום למחרת הדרכתי אותם באתר
מורשת אחר, ועברנו תהליך משותף. זה היה משמעותי מאוד. זו הייתה ההדרכה שהכי נהניתי ממנה
בעולם".

איילת: "בצריף בן-גוריון אנחנו מדריכות את צוערי בה"ד 1, עושות להם סיור הכנה שהם יצטרכו
להעביר לפלוגה שלהם. המטרה היא לראות את יכולות ההדרכה שלהם כקצינים. תמיד מרגש אותי
לראות איך המילים שאני אומרת לקבוצה מצומצמת של צוערים עוברות אחר כך למאות פקודים
שלהם.
"השבוע, כשהם ישבו על הדשא ולמדו על הנגב ועל ההתיישבות, ניגש אליי אחד המפקדים וביקש
שאצלם אותו בכניסה לצריף. התברר שסבא שלו היה השומר של בן-גוריון. הוא עמד שם במדים,
חבש כומתה והצדיע. זה היה רגע מרגש שמראה איך אנשים מכל הקשת מתחברים למורשת הזו".

"לגרום לילד להבין שהוא דור ההמשך"

עוד בת שירות במועצה היא אריאל סופר (19), שזו שנתה השנייה במרכז הדרכה עתלית.
איך הגעת לשירות במועצה?
"האמת? הייתי בטוחה שאשרת בבית חולים ליד הבית. הגעתי ליריד בירושלים וחיפשתי משהו
קרוב. תמיד הייתה לי פינה חמה בלב להיסטוריה, ואז ראיתי את הדוכן של המועצה. ראיתי אנשים
מחייכים, שרים ושמחים, והוקסמתי. עד אותו רגע לא ידעתי בכלל על קיומו של הארגון הזה".

מה גילית שם שגרם לך לשנות את התוכניות?

"כשחקרתי לעומק הבנתי את החשיבות האדירה של הדבר. להציל מקומות שההיסטוריה ממש
התרחשה בהם, זה דבר שאם הארגון הזה לא יעשה, אף אחד לא יעשה. נכון שזה לא שירות
קונבנציונלי עם מגע ישיר כמו בבית חולים, אבל אני זוכה להכיר לאנשים סיפור שהם לא ידעו שקרה
ממש איפה שהם עומדים. זו זכות מטורפת".

איך נראה סדר היום שלך בשירות?

"בכל יום אני נוסעת להדריך במקום אחר, תלוי בשיבוצים. יש ימים שאני אחראית לפתוח את כל
האתר, ויש ימים שאנחנו יושבות ועונות לטלפונים או מקבלות קהל. אנחנו עושות בדיוק מה שהצוות
במקום עושה. התקן שלי הוא תקן של הדרכה, אבל כשאין הדרכות אני עושה כל דבר שהאתר צריך.
"אנחנו גם יוצרות תוכן לרשתות החברתיות באתרים. יש לנו ישיבת תוכן שבועית וקבוצה בוואטסאפ
עם צוות המועצה, שאנחנו מעלות בה טרנדים ותכנים שחשבנו עליהם ומקבלות משובים עליהם. יש
לנו אלפי צפיות, וכבר קרה כמה פעמים שתלמידים הגיעו להדרכה ואמרו לנו שראו אותנו בטיקטוק.
אנחנו רותמות את הפלטפורמה ומצליחות להעביר גם תוכן אינפורמטיבי בין שאר הסרטונים
המצחיקים".

איך את מצליחה לחבר את הנוער של היום לסיפורים של פעם?

"ממש לאחרונה הדרכתי כיתה ח', והיה שם ילד אחד שכל הזמן עשה שטויות והפריע. החלטתי
לעצור ולפנות אליו: תראה באיזה מקום מטורף אנחנו נמצאים. היית בתוך אונייה, בתוך מטוס! אתה
רואה פה סיפור אמיתי של אנשים שבאו מהשואה ועברו הכול כדי להקים את המדינה שאתה חי בה
עכשיו. קח רגע, תמצא משהו בסיפור שאתה מתחבר אליו.
"מאותו רגע הוא השתנה לגמרי. הוא התחיל לענות ברצינות והיה מחובר להדרכה. המטרה שלי היא
לגרום לאנשים להבין שהם דור ההמשך. אתה לא יכול לבוא ולעשות שטויות באתר מורשת
שהתרחשו בו דברים עוצמתיים כל כך".

מה יש לכן לומר למי שמתלבטת בנוגע לשירות לאומי?

שחף: "השירות הלאומי חשוב לא פחות מהצבא, אנחנו מחזקות את העורף. בלי שהעורף יהיה חזק,
החזית לא יכולה להיות חזקה. אלה השנתיים שלי לתרום למדינה, לתת את כל מה שאני יכולה
בשביל שהעתיד של המדינה ושל הילדים שלי יהיה טוב יותר".
איילת: "קודם כול חשוב לי לציין שכל אחת צריכה לעשות את מה שטוב לה. כמו כן צריך לזכור שבת
שירות לא באה לחפש חיים קלים, היא באה להשפיע. ואצלנו ההשפעה עצומה. צריף בן-גוריון
לדוגמה מקבל בין 70,000 ל-100,000 איש בשנה. בכל האנשים האלה אני נוגעת בנקודה מסוימת".
אריאל: "תדעו את החוזקות שלכן. לכו למקום שעושה לכן טוב ושמשמח אתכן, רק ככה תוכלו לתרום
את המקסימום. אי אפשר לחיות במדינה שלנו, לראות את כל העשייה, ולא לחשוב "אני חייבת
לעשות משהו". אפילו אם זה הדבר הכי קטן. אתרי מורשת הם אומנם לא משהו מציל חיים, אבל
בסופו של דבר זה משהו שעוזר למדינה ולעם שלנו. מה שחשוב זה לעשות".

במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל כבר מתכוננים למחזור הבא: המיונים לתפקידים לשנת
תשפ"ו ייערכו ביום רביעי, כ"ז בכסלו תשפ"ו, 17 בדצמבר 2025, בשעה 10:00 במרכז בגין
בירושלים. מועמדות ומועמדים שרוצים להיות שותפים בשימור ובהנחלה של סיפור המדינה מוזמנים
להגיע!