רצח יהודה שמואל שרמן הי"ד בשבת שעברה בעת שעמד על משמרתו בהגנה על חבל צפון השומרון הביא לשיא את הבירור העמוק שעם ישראל עובר בנוגע לעתידנו כאן ביהודה ושומרון. אחרי שהיה נדמה שהדיון הציבורי בשאלת חשיבותה של הנוכחות היהודית בשטחים הפתוחים כבר הוכרע הכרעה ברורה אחרי מאבק של שנים, כעת עבר הוויכוח לשלב הבא במערכה שמפעל ההתיישבות עומד בפתחו.
סיום המלחמה בעזה הוליד בשבועות האחרונים קמפיין מסוכן שביקש להסיג לאחור את המערכה על אדמות יהודה ושומרון ולפגום בלגיטימיות הציבורית שלה. תושבים בגבעות ובחוות שהקדישו את חייהם לסיכול הקמת המדינה הפלשתינית הואשמו בניסיון מכוון להבערת השטח, מפעיל באגר שהותקף באבנים לאחר שפרץ כביש ביטחון לחווה ונאלץ להזעיק חייל שחילץ אותו בידי להגנה עצמית – זכה לקמפיין מרושע כאילו "ניסה להתגרות בכפר", ונגד רועי צאן שעמדו בקו החזית הראשון ונפצעו מתקיפות ערביות הטיחו "פלשתם לשטח פלשתיני, אסור לכם בכלל להיות במקומות האלה".
מובילי הקמפיין שביקש להשחיר כל נוכחות יהודית במרחב שמחוץ לגדרות או לתחומי החוות המוסדרות שאישר צה"ל, הגדילו לעשות והעלו על המוקד באחד מסופי השבוע האחרונים קבוצת מטיילים תמימה מגוש עציון. הקבוצה, שנמנו בה כעשרה תושבים מהיישוב פני קדם, יצאה לטיול להכרת השטח והותקפה בידי עשרות מחבלים מהמאחז הערבי חמרוש, סמוך לכפר סעיר, שנבנה כזרוע קדמית של הכפר מעל כביש הגישה ליישובי גוש אספר. אחד המטיילים, שהיה חמוש, ירה באוויר להגנה עצמית, והקבוצה הצליחה להמשיך בדרכה בשלום לאחר שהמחבלים נהדפו לאחור.
אלא שכאן רק החל האירוע. תיעוד של אחד התושבים – לוחם הגנה מרחבית – מכוון את נשקו לעבר הפורעים הופץ ברשת תחת הכיתוב "מתנחלים מכוונים את נשקם לעבר אזרחים פלשתינים בכפר סעיר" ועורר שלל גינויים וקריאות למעצר התושבים. על הכול ניצחה שורת עיתונאים בדיווח מגמתי ומוטה, שניסו לצבוע בכל דרך בצבעים אלימים את הטיול הפשוט.
הפרשן רועי שרון מיהר לדווח: "לוחמי מילואים שאינם בתפקיד ירו לעבר בתי פלסטינים, והאירוע מתוחקר על ידי צה"ל". שרון לא התאפק ורמז כי לוחמי המילואים הללו, לא עלינו, הם מתנחלים מאחד היישובים באזור. נורית יוחנן, עיתונאית זמן ישראל ועד לא מזמן בעלת טור בשבועון הדתי-ליברלי 'הדור', התעלתה על שרון וכתבה בחשבון הטוויטר שלה: "עוד יום רגיל ביהודה ושומרון שבו אזרחים ישראלים מתועדים בתוך הכפר סעיר באזור חברון, שניים שולפים נשק לעבר פלסטינים ואחד מהם יורה".
התגובות לא איחרו לבוא: "מיליציות יהודיות שפועלות ללא כל אכיפה, ולמעשה עם עידוד מהממשלה", האשים אחד הגולשים. פעיל השמאל הקיצוני דרור אטקס ציין כי זו "הפגנת נוכחות יהודית באזור שמוגדר כשטח B", ואילו כתבת ערוץ 12 מיכל פעילן קבעה נחרצות נוכח האירוע כי "איראן זו באמת הדאגה הכי קטנה שלנו".
לקמפיין הצטרפו גם דמויות מהשוליים השמאליים של הציונות הדתית. אנשים שהתנגדו בעבר ליציאה מחוץ לגדרות נאלצו להשלים בלית ברירה עם התמיכה הציבורית במפעל ההתיישבות החלוצית, וכעת מנסים לרכז מאמץ נגד הבקעה היעד הבא. הם, בשונה מהשמאל, מכירים היטב את הללך הרוח בציבור הימין ומנסים ללכת בין הטיפות אגב פריטה עדינה על נושאים רגישים. באלו שנמצאים כבר עמוק בלב הקונצנזוס הם נזהרים מלגעת, ולדמונים שבעזרתם יוכלו לקעקע פעילות מסוימת נבחרים בקפידה האנשים הנכונים. כך מותג מפעל החוות כדבר נפלא של אנשים חלוצים וציוניים שפועלים באופן מוסדר וחוקי לחלוטין, בהתאם לאישור הצבא ולחוזי מרעה, ושומרים על אדמות המדינה המופקרות בלבד בלי לחרוג מהן, ואילו קומץ של נערים בגבעות עומד מאחורי עימותים אלימים ומנסה לפלוש לשטחים פלשתיניים.
ההפרדה המאולצת הזאת היא הבל מוחלט שמנותק מהמציאות, ויעיד על כך כל אדם שמכיר מעט את השטח או פשוט נתוני האירועים והמקומות שהתרחשו בהם. אך החלוקה הזו אינה בעייתית כמו היעד המסוכן שהיא מנסה להשיג בדמות עצירת ההתיישבות בגבולות מצומצמים ותואמי אוסלו.
בעשור האחרון חוללו הגבעות והחוות מהפכה בשטחים הפתוחים ביהודה ושומרון. קרוב למיליון דונמים מוחזקים כיום בבעלות יהודית על ידי בנייה, חקלאות ורעיית צאן רק בהתיישבות החלוצית, ולמעט אזורים ספציפיים שסבלו מהקפאה בפועל מסיבות מקומיות כמעט לא נותרו מרחבים גדולים ריקים לחלוטין בשטחי C.
דווקא בשטחי B, תופתעו לשמוע, נותרו שטחים נרחבים ריקים לחלוטין מנוכחות ערבית. הסיבה לכך פשוטה
למצב שבו אזלו השטחים הפתוחים תרמה רבות מהצד השני גם פעילותה של הרשות הפלשתינית, שלא שקטה בינתיים אל שמריה. קרב איתנים התנהל מתחת פני השטח בשנים האחרונות נגד שעון חול, מי יתפוס ראשון כמה שיותר כיפות הרים, רכסים וגבעות. אך לפני שנים אחדות יכולנו לטייל באזורים רבים ביהודה ושומרון בלי לפגוש נפש חיה, וכיום כמעט לא נמצא מקום בלי השתלטות חקלאית לכל הפחות או בתים של ממש ברוב הפעמים. אלו כמובן המקרים שבהם לא הייתה חווה או גבעה שהקדימה רפואה למכה ותפסה את ההר המדובר.
ככל שהלכו ונגמרו השטחים הפתוחים נעשתה המערכה מאתגרת וצמודה. רועי הצאן היהודים והערבים כבר נאבקו על אותם שטחים, והבנייה הערבית התפשטה והגיעה לעיתים מאות מטרים בלבד מנקודת ההתיישבות היהודית. חווה שרצתה לעבד אפילו את השדה הסמוך, נאלצה באופן כמעט בלתי נמנע להתמודד עם התקיפות הערביות והעימותים המתמשכים. גבעה שביקשה לפרוץ כביש גישה אליה, השלימה מראש עם העובדה שבמצב ההשתלטות הנוכחי כנראה יעבור תוואי הציר סמוך למבנים או למטעים שהוקמו לפני שהספיקה לתקוע את היתד הראשונה בשטח. דווקא בשטחי B, תופתעו לשמוע, נותרו שטחים נרחבים ריקים לחלוטין מנוכחות ערבית. הסיבה לכך פשוטה: בשלושת העשורים האחרונים ראתה הרשות הפלשתינית באזורים הללו שטחים שכבר נמצאים בידיה, ולכן ריכזה מאמצים בשטחי C והורידה את שטחי A ו-B לרמת עדיפות שנייה.
בימים אלו ניצבת ההתיישבות על צומת דרכים. מצד אחד הקמת חוות בשטחי C הפתוחים והריקים מתאפשרת כבר בדרך המלך, ומצד שני השטח שאפשר לעשות בו זאת לפי אותם קריטריונים הולך ואוזל. 55% משטחי יהודה, שומרון ובנימין מוגדרים שטחי A ו-B, ואחוזים רבים נוספים בשטחי C התמלאו כבר בעשור האחרון בהשתלטות ערבית בצפיפות משתנה, שהיאחזות בקרבתה גוררת באופן בלתי נמנע עימות עם האויב. האופציות לפעול בתוך מרחב ההכלה המערכתי הולכות ומצטמצמות, ומי שמנסה להוציא את הרגל מהמעגל ולחתור עוד קדימה מוקע ונרדף.
בשבועות האחרונים ניסה מפקד פיקוד המרכז אבי בלוט לשרטט משוואה נוקשה: גבעה או חווה ש"תיצור חיכוך" – עדרה יוחרם מייד. החרמת העדר הראשונה בגבעת מקנה אברהם, ששומרת על יותר מ-10,000 דונמים בשטחי B בגוש עציון, התרחבה בתוך שבועות מעטים לארבע חוות וגבעות נוספות שמצאו את עצמן באמצע יום בהיר ללא עדר הכבשים או העיזים, חוד החנית במערכה. עשרות נקודות התיישבות נוספות אוימו כי גורלן יהיה דומה אם יעיזו לרעות ב"מוקדי חיכוך". המסר היה ברור: את קווי ההתיישבות הנוכחיים אנחנו מכילים, עצרו פה ואל תעזו להמשיך.
שורש החטא
בשיא המאבק הזה של אנשי ההתיישבות החלוצית שניסו להבקיע קדימה, הגיע לצערנו רצח יהודה שמואל שרמן הי"ד וחידד עוד יותר את הסכנה שבהקפאת המצב הנוכחי. עם אחיו, בעליה של חוות שובה ישראל, ששוכנת ממזרח ליישוב חומש, יצא יהודה בשבת לסיור שמירה על הקרקעות סביב החווה. רק יומיים לפני כן הותקף רועה הצאן של החווה בשטחי המרעה. האירוע זכה לתגובה צבאית רפה, והחשש מפני מחטף והשתלטות מצד ערביי האזור התעצם עוד יותר.
בעודם מסיירים בריינג'ר הביטחון הבחין בהם מחבל מהכפר בית אימרין הסמוך, פרסס אחריהם ברכבו והתנגש ברכבם בעוצמה בעת שחלפו ליד צוק סלע. יהודה עף מהריינג'ר ומצא את מותו במקום. אחיו דניאל נפצע, ובתושייה הצליח להזעיק את רבש"ץ חומש. תחילה ערבים נוספים שהתגודדו במקום יידו לעברם אבנים, אך בהמשך חדלו, וכך ניצלו חייו של דניאל. המחבל נתפס רק לאחר שעות ארוכות, ובחשבון הפייסבוק שלו אותרו סרטוני תמיכה בחמאס ובטבח שמחת תורה.
"רדף אחרי והעיף אותי מהצוק"
בזמן שהמשטרה והצבא עדיין בודקים האם האירוע אתמול בו נהרג יהודה שרמן הי"ד הוא פיגוע לאומני, דניאל שרמן אחיו של יהודה שנפצע באורח בינוני מספר מה באמת קרה שם. pic.twitter.com/NO3maF12Vg— עולם קטן (@olam_katan) March 22, 2026
עם היוודע דבר הרצח החל במחוזות השמאל מסע הכחשה והאשמת הקורבן שגם התהומות העמוקים ביותר של השפל טרם ידעו. מטענות שמדובר ב"תאונה מצערת" ועד הכפשות פרועות שמפני כבוד המת לא אחזור עליהן כאן. עלתה עליהן בנבזותה הטענה שהפיגוע התרחש באזור שמוגדר שטח A, ומכיוון שיהודה ואחיו "כלל לא אמורים להיות שם", הם שלמעשה הביאו על עצמם את הפיגוע הקשה. הטענה המזעזעת הזו מגלמת את שורש החטא של הסכמי אוסלו.
מדינת ישראל במו ידיה נרמלה את האנטישמיות הערבית ביצירת אזורים שלמים שהם "יודן ריין". מדיניות אוסלו וההתנצלויות שהגיעו בעקבותיה בכל פעם שיהודי העז להיכנס לחבלי הארץ הללו הרגילה את האויב שפגיעה ביהודים שנכנסו לשם לגיטימית ואינה כל בעיה. במקרה של יהודה שרמן הי"ד, אפילו לא נכנסו סיירי החווה לכפר כלשהו. מי שיסתכל במפה ייווכח לראות שבאיוולת בלתי נתפסת הוגדרו מרבית השטחים הפתוחים סביב היישוב חומש שטחי A. רכסים עצומים נותרו ריקים עד היום בשל תיעודן הרשות הפלשתינית להשתלט קודם לכן על שטחי C.
מדינת ישראל במו ידיה נרמלה את האנטישמיות הערבית ביצירת אזורים שלמים שהם "יודן ריין"
בנסיעה של כמה מאות מטרים מהחווה, בלי שאפשר אפילו לשים לב לכך, עובר הקו הדמיוני המפריד בין C ל-A. הדבר היחיד שמבדיל באמת בין שני האזורים הללו הוא השאלה אם האויב המקומי התרגל לנוכחות יהודית, או שמא הוא חש בעל הבית בעצמו ואפילו מקבל רוח גבית מרשויות המדינה להתייחס לכל יהודי במרחב כאל סכנה שיש לסכל מייד.
תפיסת אוסלו, שהאמינה בהענקת שליטה לרשות הפלשתינית על גושים שלמים, הכניסה יישובים רבים למובלעות בשטח ערבי שהיה בהמשך לקן טרור. גורלם של היישובים הללו היה למעשה בלתי נמנע מרגע חתימת הסכמי אוסלו, והגירוש היה לשאלה של זמן. את פשע הגירוש החלה לתקן הממשלה הנוכחית, אך בלי תיקון מהשורש תחזור המציאות כמו גלגל. אחרי שלושים שנות אוסלו אין אדם אחד בהתיישבות שתומך בשליטת הרשות הפלשתינית, והכול מבינים שהענקת אוטונומיה לרשות הטרור הזו תתפוצץ לכולנו בפנים. במישור הביטחוני האסימון כבר נפל לכולם והחל להיות מיושם בשטח, ואין שום סיבה להמשיך להכיר בחלוקת הארץ בפן ההתיישבותי.
בהלוויה הקשה שנערכה ביישוב אלון מורה, שבו גדל יהודה הי"ד, קרא אביו יהושע לביטול חלוקת הארץ שהוסכמה עם רב המרצחים יאסר ערפאת: "ממשלת ישראל צריכה למחוק את חרפת הסכמי אוסלו ולהפסיק לקרוא לארץ ישראל בשמות גנאי, C, B, A. הדור שגדל פה לא למד ליבה, הוא לא יודע מה זה A, B, C, מה זה האותיות האלו. הם יודעים שכל ארץ ישראל שלנו. בעז"ה אנחנו מתחייבים להמשיך בדרכו".
את הצוואה שנכתבה בדמו של יהודה הי"ד עלינו לאזור אומץ ולקיים בשעה הגורלית הזו. לא להסתפק בגבולות אוסלו ובשטחים הפתוחים שנותרו לפליטה מהשתלטות האויב, אלא להמשיך קדימה בכל הכוח. המהפכה והתמיכה הממשלתית בהתיישבות בשטחים הפתוחים כיום היא ההוכחה הטובה ביותר לכוח ולהשפעה שיש לאזרחים שקופצים כנחשונים אל המים ומתווים לציבור את החזון שהיטשטש. את מה שנעשה בחוות ובגבעות יש לשכפל בהקדם גם לשטחי A ו-B, למקומות בשטחי C שהאויב כבר הספיק לפלוש אליהם, ולא לפחד לדרוש בגאון גם גירוש, כיבוש והורשה לצד יישוב הארץ והפרחת השממה.
