כדי להבין את עומק הקשר להר, שוחחנו עם בנו עזריאל פרלמן ועם חברו הקרוב, ד"ר יוסף פריאל. "הסיפור של הר עיבל מתחיל עם שחרור יהודה ושומרון ב-1967", מסביר ד"ר פריאל. בתחילה האחיזה בהר הייתה צבאית בלבד, אך בשנת 1979 גילה הארכיאולוג אדם זרטל מתחם על ההר, שאותו זיהה בהמשך כ"מזבח יהושע", במשך כמה שנים ביסס זרטל את זיהויו וסיכם אותו בספרו "עם נולד" שיצא בשנת 2000. בספר מתאר זרטל את התהליך המדעי והאישי שעבר עליו כאיש אקדמיה חילוני שמוצא את הממצא הכי משמעותי באישוש סיפורי התנ"ך.

נקודת המפנה המשמעותית בפעילות האזרחית בהר הגיעה בעקבות הסכמי אוסלו בשנת 1993, אז עזב צה"ל את שכם. פריאל משחזר: "נחמיה פרלמן אומר שאם לא נרוץ לתת אחיזה בהר, אז בעקבות הסכמי אוסלו אנחנו נאבד את הקשר גם לשכם". בנו של נחמיה, עזריאל, מספר על התשוקה הבלתי רגילה של אביו: "אבא שלי, אני לא יודע למה, אבל היה לו 'צוג' (קיבעון) על יהושע בן נון, על יוסף הצדיק".

נחמיה לא הסתפק בדיבורים. הוא החל לארגן טיולים, מחנות קיץ ואף הקים מאהל זמני בהר. שיא פעילותו היה היוזמה לכתוב ספר תורה שיועד במיוחד ליישוב שיוקם במקום. "התחלת כתיבת הספר תורה התחילה בהר עיבל", מספר עזריאל, "מתוך רצון שיקום ישוב בהר עיבל, אז הספר תורה הזה בעצם ייכנס לשם ויהיה בשירות הקהילה". נחמיה לחם לשנות את התודעה הציבורית כלפי ההר, ואף כתב שני ספרים: האחד נקרא "הר עיבל הר השמחה" (תשנ"ט, 1999) מתוך אמונה כי "ארץ ישראל היא לא קללה, אין דבר כזה", והשני נקרא "והיה כי תבוא לשכם" (תשס"ג, 2003).

הפיגוע, הבגידה והצדק המאוחר

אולם, בסוכות תשס"א (אוקטובר 2000), שבועות לאחר "נפילתו של מדחת יוסף", התרחש אסון שקטע את הפעילות. במהלך טיול מאושר אל ההר, בו השתתפו 49 מטיילים, נפתחה לעברם אש תופת ממחנה הפליטים עסכר על ידי שוטרים פלסטינים. בקרב הקשה נהרג הרב בנימין הרלינג מקדומים ונפצעו ארבעה מטיילים נוספים, בהם גם ד"ר פריאל עצמו. "אחרי שעות הוא נפל בקרב", הוא מתאר את גבורתו של הרב הרלינג זצ"ל שנשא נשק ונלחם, "והוא נפל על הר עיבל על מזבח הקונספציה של הרשות הפלסטינית, כאשר במשך שעות היססו אותם שם בקרב והצבא סירב לבוא להושיע אותם".

המחדל הצבאי החמור לא הסתיים בהפקרת המטיילים בשטח. האלוף במיל' יורם יאיר (יה-יה), שעמד בראש ועדת הבדיקה של צה"ל, בחר להטיל את האשמה על פרלמן, וטען כי הוא "הטעה את כוחות צה"ל באופן זדוני ומכוון". עזריאל מתאר את שברון הלב של אביו: "הוא הרגיש כאילו המשפחה שלו דוקרת אותו בגב וזורקת עליו אחריות שלא שייכת לו".

נחמיה פרלמן סירב להיכנע ויצא למאבק משפטי שנמשך 11 שנים. הצדק יצא לאור רק בסוף דרכו: המדינה חזרה בה מההאשמות, התנצלה, פיצתה אותו ב-770 אלף שקלים, והודתה כי פעל כשורה ובתיאום מלא עם המח"ט. עזריאל מסכם בכאב אך בגאווה: "הוא זכה בתביעה ממש שלושה חודשים לפני שהוא נפטר, לפחות העולם יודע, צה"ל הודה שהוא שיקר ושהיה אישור".

המערכה על השטח: "הצבא הבין את האירוע"

בעקבות הפיגוע נותק כליל הקשר האזרחי להר. ד"ר פריאל מציין שחוסר הנוכחות היהודית נוצל היטב על ידי הערבים: "הם סוללים כביש מעסכר ממש עד למזבח, כדי לאפשר לדחפורים לעלות על המזבח ולהרוס אותו". בשנת 2018 חלה התעוררות מחודשת. ד"ר יאיר אלמקייס, מנהל מרכז סיור ולימוד שומרון החל להוציא שוב סיורים מאורגנים להר. במקביל, ידידיה משולמי הקים במקום חווה, שאמנם נהרסה לבסוף, אך היוותה נקודת ציון חשובה בחזרה אל ההר.

בשלוש השנים האחרונות, המאבק על ההר עבר פאזה, מביקורים בודדים לנוכחות קבועה, שהובילה בסופו של דבר לעלייה לקרקע כעת. אשר כצמן ואריאל הורביץ, ממובילי הנוכחות במקום, מתארים פעילות עיקשת. "זה תהליך ארוך לפרוץ את זה בעיקר בתודעה, מבחינת הצבא – שהר עיבל הוא לא נמצא מעבר להרי החושך", אומר הורביץ. בתחילה הצבא חסם את המתפללים, אך ההתמדה השתלמה: "ברוך השם לאט לאט הצבא הבין את האירוע והתיישר עם זה שבאמת הוא לא מפריע לאנשים להגיע לשם".

כצמן מפרט על המציאות החדשה שנוצרה: "במזבח יש תפילות, כל יום שישי, כבר יותר משנתיים, שנתיים וחצי". גם ידידיה משולמי, הקים חווה פעם נוספת (שגם אותה הרסו), והיה ממתפללי המניין. מעבר לכך, התבססה במקום גם נוכחות תורנית יומיומית. "לפני שנה וחצי, בערך בחודש אלול, קמנו שמה חבורה של חבר'ה – כולל", מספר הורביץ. הכולל פועל מתוך בוסתן ירדני עתיק שעל ההר , ומושך אליו אנשים עובדים ותלמידי ישיבות שמגיעים "לשאוב כוח מהמקום הזה".

ההיאחזות הזו אינה רק רומנטית אלא בעלת חשיבות ביטחונית ואסטרטגית עליונה. כצמן מזהיר מההשתלטות הפלסטינית הזוחלת ומהעבודות המאסיביות שהם מבצעים על הרכס. "הר עיבל וחומש זה שני צינורות של שטח C, שכל מה שמקיף אותם זה שטח A", הוא מדגיש, ומסביר כי ההיאחזות בהר היא שלב הכרחי "כדי שבעצם בסופו של דבר נבין לא רק את החשיבות הדתית, הלאומית, אלא גם זה משהו ביטחוני חשוב, אסטרטגי במרחב".

מפה של המקום, היישוב בשחור, והמזבח בכחול

כעת, כשישיבת אלון מורה יחד עם המועצה תוקעים יתד בהר, נראה שסגירת המעגל קרובה מתמיד. ספר התורה שכתב נחמיה פרלמן לפני למעלה מעשרים שנה שוכן כיום ביישוב קדומים. הוא ממתין בסבלנות, בדיוק כפי שהורה נחמיה, ליום שבו ייבנה היישוב הקבוע על "הר השמחה". "אנחנו מקווים שתושבי היישוב המתחדש יוציאו את הספר תורה ונעשה שמה הכנסת ספר תורה, נכבד גם את היישוב, גם את אבא שלי וכמובן את התורה", מסכם עזריאל פרלמן בתקווה. מניין יום השישי והכולל שהחזיקו את האור דולק בשנים האחרונות, פינו כעת את הדרך למפעל חיים שסוף סוף קורם עור וגידים.