למרות סדר היום התקשורתי העמוס במדינה הצליחה הסופה האחרונה לתפוס מקום מכובד בראש החדשות בשל כמות משקעים אדירה שמילאה את הנחלים ויצרה שיטפונות בכל מקום, רוחות עזות של יותר ממאה קמ"ש וקור שהקפיא את העצמות.
אליה גובר, צור יהודה: "חיכינו שהרוח תיפסק כדי שיהיה אפשר לתקן, אך בתוך זמן קצר גם הברזילים והקשתות המריאו בעקבותיהן. לפחות הדיר עף כשהעדר היה במרעה"
אלו היו ימים מושלמים לכרבל את הרגליים בשמיכה חמה, ללגום בנינוחות מרק חם ולצפות בפלאי הטבע המרהיבים והעזים דרך המסך. כמה חיכינו לשפע הזה אחרי שנה שחונה שעברנו, וכמה שמחים החקלאים ורועי הצאן בגשמי הברכה. אך לצד ההודיה והשמחה הולידה הסופה האחרונה לא מעט אתגרים ורגעי מבחן דווקא אצל מי שהכי ייחלו לרגע הזה: החקלאים והתושבים של ההתיישבות החלוצית ביהודה ושומרון. מתבקש וקל להתפלל לגשם בשדות כשאתה מתגורר בבית מוגן וחמים, אך כשהמשמעות הנלווית היא נזקים כבדים במשק ושהייה בתנאים לא פשוטים יממות ארוכות, הניסיון נהיה קשה הרבה יותר.
אחרי שתי מערכות חורפיות שהצליחו להעיף באוויר דירים ובתים, גרמו לתושבים גיבורים להעביר ימים שלמים ספונים ברכבים והותירו גבעות נצורות בשל אגמים בצירי הגישה, ניסיתי להביא לכם כאן השבוע מעט מהתחושות, החוויות והאתגרים שחוו החלוצים בשטח.
רוח בגובה אלף מטר
בנקודת ההתיישבות צור יהודה שבגוש עציון התושבים מרגישים היטב את שיאו של החורף. כאן על הגבעה החשופה ליד כרמי צור, הנושקת לגובה של אלף מטרים מעל פני הים, הרוח חודרת מכל זווית. "הקור אצלנו הוא אתגר יום-יומי גם במרעה וגם בשמירה בלילה, שכוללת פטרול רגלי של כמה מאות מטרים. יש לנו אחלה נוף בנקודה, אבל המשמעות הנלווית היא שאנחנו חשופים לרוח", מספר אליה גובר, שמתגורר במקום. "עד שלא קיבלנו את ביגוד החורף שיהודים צדיקים תרמו לגבעות לפני כחודש, המצב כאן היה ממש קשה. אפשר להגיד שחווינו את המשפט 'ארץ ישראל נקנית בייסורים'", הוא מחייך.
אחרי כמה שבועות חורפיים הצליחו התושבים לארגן לגבעה תנור גז וקמין עצים, אבל לדבריו של גובר, היעילות שלהם חלקית ביותר. "בית המגורים עוד די מחומם, אבל בבית המדרש קר, ואנחנו יושבים ללמוד בחרמוניות. הקור מקשה גם הבאת משפחות לגבעה. רוב המשפחות שמגיעות ורואות את המצב חוטפות רגליים קרות תרתי משמע".
הסופה האחרונה לא הסתפקה בהקפאת התושבים אלא גם הסבה נזק. "ניסינו לייצב את הדיר לפני החורף, לבזנט אותו ולעשות חיזוקים נוספים, והוא אכן הצליח לשרוד שלוש סופות. בכל פעם הייתה עפה איזו יריעה, היינו מתקנים, והוא המשיך לעמוד, אבל בסופה האחרונה הוא קרס. ראינו שמתחילות לעוף יריעות וחיכינו שהרוח תיפסק כדי שיהיה אפשר לתקן, אך בתוך זמן קצר גם הברזילים והקשתות המריאו בעקבותיהן. לפחות הדיר עף כשהעדר היה במרעה, ובערב הכנסנו אותו לאחד המבנים שלנו כדי שלא יקפא".
את 25 השעות עד צאת השבת העבירו בסוף הבחורים בתורנות בין שהייה ברכב קטן, ששימש מחסה, להצטופפות בחורבה חסרת גג ישנה וספוגה
אחרי ששככו הרוחות החליטו בצור יהודה להפוך את הלימון ללימונדה: "אי אפשר להגיד שלא נפגענו גם מהסערה הזו, אבל אנחנו עדיין מייחלים ומחכים לגשמי הברכה, שהרוו את שטחי המרעה ומילאו את בור המים עד גדותיו. בנזק שהוסב אנחנו רואים הזדמנות. בסוף השבוע האחרון התחלנו לבנות מחדש את הדיר גם חזק יותר וגם בשטח שירחיב את הגבעה בעז"ה. בסוף הקשיים בדרך מחדדים לכולנו את המטרה שלשמה הגענו לפה".
הבית עף ברוח
בגבעת מקנה אברהם שבמזרח גוש עציון הכתה הסופה חזק אף יותר. ביום שישי לפני שבועיים, שעתיים לפני כניסת השבת, התקשר אליי אחד הבחורים. "אתה לא מבין מה קרה, הכול עף. פשוט המריא אל הוואדי". את בית הבלוקים ששימש נאמנה את גרעין הבחורים בגבעה בחודשים שעברו החריב המנהל האזרחי בתחילת השבוע, ובמקומו הוקם מבנה זמני מבנייה קלה.
בגל הרוחות הראשון עוד הצליחו לשרוד הבחורים בקושי אחרי שלילה שלם עמלו על הכנסת סלעים וגושי בטון אל תוך הבית המתנדנד כדי שלא יעוף ברוחות, אבל הסופה השנייה כבר הייתה חזקה מדי. במשב אדיר התרומם הבית והתפרק לחתיכות. הן התפזרו במורד. הציוד גם הוא עף לכל עבר, ואפילו הדיר, ששרד בנס למרות ההרס של מערכת הביטחון, נכנע לרוחות וקרס אל תוך עצמו.
שמונת הבחורים נותרו ללא קורת גג עם עדר הצאן תחת גשם שוטף כשהשבת מתקרבת במהירות. בניית משהו חדש לא הייתה רלוונטית בשל הרוחות שנשבו, והפקרת הגבעה ששומרת על יותר מ-10,000 דונם במרחב לא עלתה על דל מחשבתם לרגע. את 25 השעות עד צאת השבת העבירו בסוף הבחורים בתורנות בין שהייה ברכב קטן, ששימש מחסה, להצטופפות בחורבה חסרת גג ישנה וספוגה לרגלי הגבעה. עטופים בחרמוניות ובכובעי צמר הם סבלו בדממה עד ששככה הסערה, וקמו לבנות הכול מחדש.
איילה שפירו, מעלה תדהר: "לרוב אפשר לנסוע בזהירות ברכב 4×4, אבל בסופה האחרונה הכביש נחסם לחלוטין לשלושה ימים באגם של מים"
באותה שבת הכתה בי שוב ההבנה עד כמה רק בני נוער איכותיים ובעלי אמונה עמוקה בצדקת הדרך יצליחו לעמוד במשימות כאלה. אם הייתה שם לפני כן הילה כלשהי או 'קוליות', תהיו בטוחים שהיא נעלמה ברוח באותם רגעים שחורים.
עם העיזים בתוך האוהל
ההתמודדות של תושבי ההתיישבות החלוצית עם אתגרי הסופה כללה גם רגעים קשים עם עדרי הצאן. אף שרובם זנים מקומיים ובלאדיים, אפילו להם ההיחשפות הישירה למזג האוויר הייתה קשה מדי. "חצי שעה לפני השקיעה עף לנו הדיר קומפלט. בלית ברירה העדר נשאר חשוף לקור, ואת כל הטלאים הצעירים, יותר מחמישים, הכנסנו בהתחלה לאוהל מגורים, ואחרי שגם שם הכול נרטב העברנו אותם לאחד הרכבים שנותר יבש. לצערי עשרה טלאים לא שרדו בסופה הזאת", מתאר ידידיה ליבמן, תושב חווה חקלאית חדשה הסמוכה לענתות שבבנימין.
"אפילו בחווה הקודמת והמבוססת שהתגוררנו בה לפני העלייה הסופה הותירה אחריה הרס. בליל שבת עפו הלוחות של המערכת הסולארית וכל החשמל נכבה, אסכורית שעפה מהדיר חתכה גם את צינור המים, וכאילו כל זה לא הספיק, גם העירוב נקרע ברוחות. לפחות באותה שבת היו בחווה רק בחורים, והם צלחו את האירוע", הוא מתנחם בנקודת האור הזו ומתעקש: "אחרי כל אירוע כזה אתה רק מתחזק יותר ומבין את המשמעות של מה שאתה עושה פה. ככה זה תמיד, מהלכים היסטוריים דורשים מאמץ".
גבעה במצור
המקום שהוקמו בו הגבעות והחוות הוא שקובע פעמים רבות את רמת הקושי. הכניסה לנקודה והיציאה ממנה קשות לעיתים אף יותר מהשהייה עצמה. כך לדוגמה קרה בגבעת מעלה תדהר, הסמוכה ליישוב מצד: "כל הדרך אלינו לגבעה בוצית ומחליקה בחורף. לרוב אפשר לנסוע בזהירות ברכב 4×4, אבל בסופה האחרונה הכביש נחסם לחלוטין לשלושה ימים באגם של מים. הייתי צריכה שמישהו יוריד אותי מהגבעה בריינג'ר, לעקוף את הבריכה ברגל, ואז לצעוד עד לכביש הראשי ולתפוס משם טרמפים, ולפעמים הצלחנו לארגן מישהו שיגיע מהצד השני לאסוף אותנו.
"כל נסיעה לעבודה הפכה למבצע חובק עולם שצריך להתחיל מוקדם בבוקר כדי שנגיע בזמן. את כל זה כמובן היה אפשר לעשות רק בזמן ההפוגות, כי לנסוע בריינג'ר פתוח בגשם זה לא ממש אפשרי", משתפת איילה שפירו, תושבת הגבעה, במה שהיה שגרת יומה בשבועות האחרונים.
"הבית שלנו עדיין ארעי ובנוי מלוחות עץ ואסכורית. ברוחות הוא רעד כולו, וכשירד ברד לא היה אפשר לשמוע כלום, אבל מסירות הנפש האמיתית היא ליטול ידיים בבוקר או לשטוף כלים כשהמים מקפיאים את האצבעות", היא צוחקת. "בסוף בחורף קר, אין מה לעשות. כשהחשמל קפץ אכלנו בחושך, ולפעמים יושבים לאכול בחרמונית. בסופה האחרונה גם נשבר לנו באמצע הלילה חלק מהגג וגשם הרטיב את הספה, אבל ממש לא באנו להתמסכן לרגע", היא מדגישה. "עברנו לפה מבחירה ועזבנו בית קבע מבוסס וחם. אנו רואים בזה זכות ומודים על הגשם, שמביא ברכה למרעה ולשדות".
היסטוריה גבעונית בכנסת ישראל
אי אפשר לסכם את השבוע בלי להתייחס לכנס ההיסטורי שנערך בתחילתו בכנסת ישראל, אירוע הצדעה רשמי במשכן הכנסת לחלוצי ההתיישבות, הגבעות והחוות, שכל דקה ממנו הייתה בשבילנו כמו סם מרפא על פצעי עבר שסירבו להתאחות עד היום. שנים של רדיפה, של בוז וזלזול, של חוסר הכרה במפעל החיים של מי שהמשיכו בעקשנות לשמור על הגחלת, פערו פצעים עמוקים גם בליבם של הקשוחים שבפעילים.
אחר כך הגיעו שנים אחרות של התפכחות ופריצה קדימה. את הזלזול החליפו השתאות ותמיכה, אך לצידן צמחה סלקציה מבחילה מצד גורמים מסוימים שניסו להפריד בין תנועות ההתיישבות, בין החלוצים לחבריהם, בין מי שראויים לתמיכה ממשלתית למי שדמם מותר, בין הנישאים על כפיים ובין הראויים לגינוי וליחס עוין. והנה הגיעה חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, שמיומה הראשון בתפקיד סירבה לעשות הפרד ומשול וליישר קו עם מי שניסו לזרוע פירוד ומחלוקת.
בכנס ההצדעה וההוקרה שהשיקה השבוע לכלל התנועות החלוציות ישבנו שם יחד פעילים מהגבעות לצד אנשי תנועת נחלה, אנשי החוות לצד ותיקי ההתיישבות הצעירה, אנשי תנועת רגבים לצד פעילי המאבק להתיישבות בחבל הבשן. יהודים הממלאים תפקידים שונים במערכה, אך כולם נלחמים למען אותה מטרה ופעמים רבות אף משלבים זרועות.
חברי הכנסת והשרים שהגיעו להביע את תמיכתם ואת הוקרתם חזרו שוב ושוב על אותו המסר: אתם הם שנמצאים בחזית ההתיישבות ומושכים את מדינת ישראל קדימה לערכיה הציוניים ששכחה עם השנים. כל נער, אישה או אב שיושבים כאן הם חיילים לכל דבר. ולא רק הם, גם חברי המעגל השני והסביבה התומכת, שבלעדיהם שום דבר לא היה מצליח לקרות.
אני רוצה למסור כאן בשם הגבעות כולן תודה ענקית על האירוע המדהים הזה לחברת הכנסת לימור סון הר-מלך, שפועלת כבר שלוש שנים בראש החץ בכנסת למען ארץ ישראל על כל חלקיה ופעיליה, לשר איתמר בן גביר, שהגיע לתמוך ופועל להפסקת הרדיפה המשטרתית נגד המתיישבים, לשר יצחק וסרלאוף, שריגש בסיפורים מנערותו אי-אז בימיה הראשונים של רמת מגרון, לשרים עמיחי אליהו ועידית סילמן, לחברי הכנסת איציק קרויזר, צביקה פוגל, עמית הלוי, אריאל קלנר, טלי גוטליב וששון גואטה שהשתתפו בכנס, ולכל מי שהשתתף בצעד החשוב הזה של הוקרת מפעל ההתיישבות החלוצית ביהודה ושומרון.
