הסניף מטריף אותי בחודש ארגון – מה עושים? | כותבים חינוך

צרחות, שירים ומוזיקה בפול ווליום מתחת לחלון: איך מתמודדים עם הרעש של חודש ארגון בלי לאבד את השפיות – ובלי להפוך לאויבת של הסניף?

צילום: AI

שאלה

שלום
אני אמא לחמישה ילדים. עובדת, מתרוצצת, מנסה להחזיק בית, עבודה, כביסות, שיעורי בית וקצת שפיות.

ולצערי, מה לעשות, אני גרה ממש ליד סניף של תנועת נוער.

חמישים מטר בקו אוירי.

התחיל חודש ארגון, ומאז אני פשוט מרגישה שאני מאבדת את זה.

לגמרי מאבדת את זה.

צרחות. שירים. צעקות. דפיקות.

מוזיקה בפול ווליום.

ילדים שמסתובבים מתחת לחלון שלי כאילו אין מחר.

מהבוקר ועד שעות הערב המאוחרות.

הילדה הקטנה שלי לא מצליחה להירדם.

אני חוזרת מיום עבודה ופשוט רוצה עשר דקות של שקט.

עשר דקות! זאת בקשה מוגזמת?!

ולא, אני לא כותבת רק בשמי אלא גם בשם שאר השכנים.

הפסקתי לספור את כמות הפעמים שהזמנו להם ניידת אבל כלום.

שום דבר.

ואני באמת לא מבינה.

מדברים איתנו כל הזמן על חינוך, ערכים, התחשבות, אהבת הזולת.

אז איפה כל הערכים האלה כשמדובר בשכנים?

איך יכול להיות שמחנכים מאות ילדים לעשות טוב, אבל שוכחים שיש אנשים אמיתיים שגרים ממש מעבר לקיר?

זה באמת לא איכפת להם?

להורים שלהם?

למדריכים?

לקומונרית?

למזכ"ל?

אני כבר לא יודעת אם לכעוס, לבכות או פשוט לברוח מהבית.

תגידו לי, אני מגזימה?

ואיך אפשר להתמודד עם זה בלי להפוך לאויבת של כל הסניף?

באמת שאני מנסה לדון אותם לכף זכות אבל זה פשוט מטריף אותי…

תשובה

אמא יקרה,
קודם כול, בואי נגיד את הדבר הפשוט: את לא מגזימה.

שקט הוא לא מותרות.

הוא צורך אנושי בסיסי.

וכשאת חוזרת הביתה אחרי יום ארוך, רוצה להשכיב ילדים, להכין ארוחת ערב ולנשום קצת, ובמקום זה מקבלת הופעה חיה מתחת לחלון, ברור למה את מרגישה שאת עומדת להתפוצץ.

אבל אני רוצה להציע לך זווית נוספת.

עבור החניכים והמדריכים, חודש ארגון הוא אחד מרגעי השיא של השנה:

הם מתרגשים, משקיעים, בונים, צובעים ומרגישים שהם חלק ממשהו גדול.

עבורך זה רעש.

עבורם זו חוויה משמעותית.

חודש אירגון. צילום: AI

ושני הדברים יכולים להיות נכונים.
השאלה היא איך גורמים להם לראות גם אותך, בלי שאת תפסיקי לראות אותם:

הנה שלושה דברים שהייתי מציע לך לעשות.

1. אל תדברי עם הרעש. דברי עם האדם שמאחוריו.

הטעות הראשונה שאנחנו עושים כשאנחנו כועסים היא לפנות למי שנמצא מולנו בדיוק ברגע שאנחנו מתפוצצים.

נער צועק מתחת לחלון? אנחנו צועקים עליו בחזרה.

מדריכה מפעילה מוזיקה? אנחנו מאיימים להתקשר למשטרה.

הבעיה היא שברגע הזה אף אחד כבר לא מקשיב.

לכן, מחר בבוקר, כשאת רגועה, גשי לסניף ובקשי לדבר עם הקומונרית או עם הרכז האחראי.

לא כדי לנזוף. כדי להסביר.

תגידי משהו כמו:

"אני מאוד מעריכה את הפעילות שלכם. באמת. אבל יש לי ילדה קטנה שלא נרדמת בגלל הרעש, ואני כבר מותשת. אני צריכה שתעזרו לי למצוא פתרון."

שימי לב מה עשית.

במקום להפוך אותם לאויבים, הזמנת אותם להיות שותפים.
ולפעמים זה כל ההבדל.

2. תחליפי את הדרישה הכללית בשלוש בקשות מדויקות.

"די עם הרעש!" זו צעקה מובנת, אבל קשה לתרגם אותה למעשים.

לעומת זאת, בקשה מוגדרת מאפשרת לצד השני להצליח
אני מציע לך להגיע לשיחה עם שלוש בקשות:

ראשית, לקבוע שעה מוסכמת שבה מפסיקים מוזיקה מוגברת ופעילויות רועשות, תוך התחשבות בשעות המנוחה ובכללים המקומיים.

שנית, להעביר פעילויות רועשות במיוחד לצד המרוחק מבתי המגורים, ככל שהשטח מאפשר.

שלישית, למנות מדריך אחראי אחד שיהיה איש הקשר שלך במקרה שהרעש שוב הופך לבלתי נסבל.

ולא פחות חשוב, בקשי שההסכמות יועברו לכל המדריכים והחניכים.

כי הסכם שנשאר רק בשיחה עם הקומונרית לא בהכרח מגיע לילד שמפעיל רמקול בשמונה בערב.

אחרי יומיים בדקי אם יש שינוי.

אם אין, פני שוב בצורה מסודרת ומתועדת, ובהמשך לגורם הממונה בתנועה או לרשות המקומית.

3. תהפכי את התלונה שלך לשיעור החינוכי הכי חשוב של חודש ארגון.

וכאן, בעיניי, נמצאת ההזדמנות הגדולה.

תבקשי מהקומונרית חמש דקות לדבר עם צוות ההדרכה.

לא כדי לעשות להם רגשות אשמה.

אלא כדי לשאול שאלה אחת:

"תגידו, מה שווה חודש שלם שמדברים בו על ערכים, אם השכן שגר לידנו לא מצליח לישון?"

אל תעבירי להם הרצאה.

ספרי על הילדה שמתעוררת.

על העייפות.

על מה שאת מרגישה כשאת סוגרת את החלון ועדיין שומעת צעקות.

תני להם לפגוש את האדם שמאחורי התלונה.

ואז בקשי מהם להציע בעצמם פתרונות.

כי יש הבדל עצום בין ילד שמנמיך מוזיקה כי מבוגר כעס עליו, לבין ילד שמנמיך אותה כי פתאום הוא מבין שיש מישהו בצד השני של החלון.

וזה אולי השיעור החשוב ביותר.

חינוך אמיתי לא נמדד רק בכמה רעש אנחנו מצליחים לעשות כדי לשנות את העולם, אלא גם בכמה אנחנו מסוגלים להיות קשובים לאדם אחד שמבקש קצת שקט.

את לא צריכה לוותר על השקט שלך.

והם לא צריכים לוותר על חודש הארגון שלהם.

האתגר החינוכי האמיתי הוא ללמוד לחיות יחד.

בסופו של דבר, חודש ארגון אמור לבנות אנשים.

לא לשבור את השכנים שלהם.

וזה בעיניי המסר החשוב ביותר.

בהצלחה ואם תצטרכי עוד הכוונה עזרה וכתובות, את מוזמנת לעדכן
אבינועם

 

מטעם קהילת ההורים

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך