שאלה

אחד מהמתבגרים שלי סובל מדימוי עצמי נמוך. בשנות ילדותו זה לא הורגש כל כך, אבל בשנים האחרונות זה ממש בולט. יש בו תכונות טובות וחוזקות רבות, ולמרות זאת הוא לא ממש מעריך את עצמו. האם יש לי מה לעשות בתור הורה? כיצד אוכל לחזק את הביטחון העצמי שלו?

תשובה

להורים יש תפקיד חשוב בהבניית ביטחון ובהקניית חוסן או אי חוסן אצל ילדיהם. מובן שלא הכל תלוי בהורים, אבל לפחות בנושא זה להורים יש חלק נכבד.

בניית דימוי עצמי אינה מתחילה בגיל ההתבגרות. האישיות, הדימוי והביטחון העצמי נבנים בהדרגה משחר ימי הילדות. מסרים ורשמים שילדים מקבלים מבחוץ, ובוודאי מהוריהם, מגבשים את הדימוי העצמי שלהם, גם אם לא באופן מודע, והם גם משפיעים על הביטחון שלהם בעצמם.

כאשר ילד זוכה לשמוע באופן שוטף דברי הערכה ביחס לתכונותיו ופועלו, הוא לומד להעריך ולאהוב את עצמו, ולאפיין את תכונותיו, כישרונותיו וייחודיותו. ילד מוערך יעשה מאמץ לאמת את ההערכה שהוא מקבל. בנוסף לזה, הערכות תכופות יסייעו לו לקבל ביקורת ולהיבנות ממנה.

בגלל חשיבותה של הערכה נכונה עלינו ללמוד כיצד להשתמש בה באופן מיטבי. בפועל, עלינו להעריך את ילדינו באופן הבא:

• יחס נפשי פנימי. בראש מעייניהם של ההורים צריכה לשכון דרך קבע אמונה ברורה שילדם הוא טוב מיסודו. בכוחה של אמונה זו לחולל מהפכות חינוכיות של ממש. אם נשכיל לראות את הטוב שבכל אחד מילדינו, נביא לכך שגם הם יראו זאת בעצמם, ולהפך. אם לא נהיה משוכנעים שילדינו טובים ומבורכי כישרונות, הם יקלטו זאת ויושפעו מכך (גם ללא מילים מצידנו). בראש ובראשונה עלינו לחשוב היטב מהן החוזקות של ילדינו, להאמין בהם ולשמוח בהם. כשהילדים קטנים קל יותר להאמין בכך, וכשהם מתבגרים זה נעשה מורכב יותר.

• יש לפרגן בתדירות גבוהה. לא לחכות למקרים חריגים שבהם הילד עושה משהו יוצא דופן. ככל שנעריך את הילד על שותפות במטלות הבית, על יחס נעים לאחיו וכדומה, כך יוטב לו. זה נכון בימי הילדות, ואף יותר בימי הבגרות. באופן טבעי אנו נוטים לקמץ במחמאות למתבגרים שלנו. כל אדם, ובוודאי מתבגר, זקוק לעין טובה ולמילים מחזקות.

• אין לזייף מחמאות. יש להחמיא על דברים נכונים, ולא להחמיא מחמאות לא נכונות רק כי 'צריך וחשוב' לפרגן. ילדים מזהים דברי הערכה שקריים או מוגזמים, וממילא הם אינם פועלים את פעולתם. לעיתים, נוכח התנהגות בעייתית, לא פשוט להרעיף דברי הערכה ושבח. במצבים מעין אלו על ההורים להתאמץ לזהות נקודות טובות ולהעצימן, להתייחס אליהן ולהדגישן.

• חשוב שמילות ההערכה לא יהיו כלליות כדוגמת 'אתה מקסים', 'איזה ילד מתוק אתה', 'נשמה טובה' וכדומה, אלא, עד כמה שניתן, נקודתיות ונוגעות למאפיינים ייחודיים. לדוגמה: 'איזה יופי, צבעת את הציור בלי לצאת מהקווים', 'אני ממש מעריך את זה שחזרת אתמול מהסניף בזמן שקבענו, אני יודע שזה לא היה פשוט לך ושהתגברת על הרצון להישאר עד מאוחר יותר', 'את מקפידה שחדרך יהיה נקי ומסודר, יישר כוחך', וכן על זה הדרך. הערכה מדויקת וברורה מסייעת לילד להכיר את חוזקותיו וכך מתחזק דימויו העצמי.

• יש לזהות נקודות חוזק ולשקף אותן, ולא לזלזל בתחומי הצלחה שבעינינו נחשבים חשובים פחות. אמר לי פעם אבא: "הבן שלי מזלזל בכל הדברים החשובים באמת – לימודים, תפילה, משפחה, וכל מה שיש לו בראש זה כדורסל. אפשר לחשוב, מה יצא לו מזה?" הצעתי לו לנסוע מדי פעם למשחקים של בנו ולהיפגש איתו בנקודות ההצלחה שלו. כך הוא ישדר לו שהוא מתעניין בו ובהצלחתו. גם אם יש תחומים הנחשבים בעינינו משמעותיים יותר, עלינו להכיר בתחומים שבהם ילדינו בוחרים להשקיע ולזהות את הערכים שקיימים גם בהם (בתחרויות ספורט, לדוגמה, מתגלים ערכים כמו התמדה, רעות, רצינות ועוד). הרחבת זווית הראייה של ההורה לתחומים נוספים תסייע לו להכיר את בנו ולהעריך אותו יותר.

• קשר מיטבי בין הורים לילדיהם מקנה 'עוגן' ותחושת ביטחון. בכוח תחושה זו לחזק את הדימוי העצמי שלהם ובהתאמה את ביטחונם העצמי. בהקשר זה ההמלצה ברורה: להשתדל לתזמן 'זמן איכות' עם ילדינו ובמיוחד עם אלו שהם, על פי הבנתנו, חסרי ביטחון עצמי.

בקיצור:

דימוי עצמי מהווה תשתית לביטחון עצמי. ביטחון עצמי הוא מנוע של ממש, ילד עם ביטחון עצמי מצליח להביא לידי ביטוי את כישרונותיו.

להורים יש חלק משמעותי בעיצוב הדימוי העצמי של ילדיהם. עליהם לראות את הטוב שבילדיהם, לפרגן להם באופן נכון, ולחזק את הקשר עמם. זה נכון בכל גיל ובוודאי בגיל ההתבגרות.