הסיפור של החוות והגבעות ביהודה ושומרון נכתב עד היום בעיקר באמצעות הידיים והרגליים: מרדף אחרי עדרים, שמירות בלילות, אחיזה עיקשת בכל רגב אדמה, ובעיקר שמירה על אדמות הלאום. בשנתיים האחרונות נרקמת לאיטה בלב המרחבים של מזרח בנימין הקומה הנוספת, שבאה להשלים את המשולש הנצחי של עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. כמו חג השבועות, המאחד את חג הקציר החקלאי עם חג מתן תורה, גם בחוות ובגבעות ביהודה ושומרון מבקשים לחבר את העמל בשדה עם עמלה של תורה.
אחד מהמיזמים פורצי הדרך בתחום זה הוא בית מדרש נחלת בנימין בחוות גל יוסף, בראשות הרב דוד טורנר. הרב טורנר צמח בבתי המדרש של שבי חברון, מרכז הרב והר המור, לימד בישיבות איתמר וגבעת שמואל והיה שותף להקמת ישיבת מעלה אליהו בתל אביב, וכעת הוא מנסה ליצוק את קומת הקודש לתוך המציאות החלוצית של הגבעות.
החיבור שלו לשטח התחיל מהבית. "כבר מגיל צעיר זיהיתי אצל הילדים שלי קשר חזק מאוד לחוות החקלאיות", מספר הרב טורנר בשיחה עם 'עולם קטן'. "אני תמיד אומר בצחוק שהילדים שלי הם 'ללא חשש שביעית' – הם נסחפו למשימות הגדולות של הארץ במסירות עצומה ולא צלחו את כיתה י"א. מבחינתי מה שהציונות החילונית עשתה לפני מאתיים שנה במסירות גדולה למען הארץ חוזר עכשיו וניעור במקום של קודש וחיבור עמוק לתורה".
ישיבת נחלת בנימין הוקמה לפני כשנתיים בחוות גל יוסף, הסמוכה לחוות מלאכי השלום, שהקים אליאב ליבי, האחראי להקמת חוות רבות בסביבה. הישיבה קרויה על שמו של הנער בנימין אחימאיר הי"ד, והיא הוקמה בשיתוף פעולה עם מנהל החווה אוריה סעדון. הרב טורנר מסביר שהצורך בבית מדרש דווקא שם הוא צורך של שלמות. "ברוך ה' יש פריחה גדולה של בתי מדרש בכל הארץ, אבל דווקא האנשים האלה, שמוסרים את חייהם 24/7 למען גאולת הארץ, לא יכול להיות שהם לא יקבלו תורה. הם צמאים לה, אבל בגלל מציאות החיים האינטנסיבית הם לא תמיד פוגשים אותה ביום-יום. לילדים שלהם אין תלמוד תורה נגיש, והם זקוקים למזון הרוחני שיאזן וישלים את העשייה שלהם".
הדגם שנבנה בנחלת בנימין מבוסס על הפריה הדדית. "זה לא רק שהתורה באה לאנשי החוות, אלא שאנשי החוות נותנים המון ללומדי תורה – הם נותנים לה את מסירות הנפש ואת החיבור הטהור לארץ ישראל, שבלעדיהם אין תורה כתורת ארץ ישראל", הוא מדגיש. בפועל הישיבה מאחדת עשרות בחורים שבאו מישיבות מכל רחבי הארץ עם בחורים שחיים ונושמים את החוות. אברכי הישיבה קיבלו עליהם את המשימה להביא את התורה אל החוואים: לאברכים רבים יש מסלול קבוע בחוות האזור, והם מלמדים שם שיעורים למבוגרים שמתקשים לעזוב את העבודה בשדה לטובת לימוד מרוחק, וכן מפעילים תלמוד תורה לילדים.
השילוב הזה יוצר מציאות אורגנית: תלמידי הישיבה שותפים בשמירות ובמטלות של החווה, ומקצתם אפילו יוצאים למרעה עם העדרים כחלק מהתורנות, ואילו אנשי החוות ובני הנוער מגיעים לבית המדרש כדי להתחבר לשורש. "יש לנו היום יותר ממניין אברכים שמתפזרים בחוות וגרים שם", מציין הרב טורנר. "הבתים של האברכים הם חלק בלתי נפרד מהחוות. זה יוצר את החיבור שחיפשנו: תלמידי חכמים שחיים בשטח ויוצרים יחד את הקומה השלמה של תורה, עם וארץ".
האמת תהיה עדרים
אחד האתגרים הגדולים בחיבור שבין עולם הישיבות לחוות הוא המפגש עם המרחב המשוחרר. זה לא סוד כי מעבר לאידיאלים הגדולים יש בחוות חופש רוחני לא-מבוטל. הרב טורנר מדגיש שהחיבור לתורה נעשה בתהליך בריא המכבד את האופי הייחודי של כל אדם. "זה נותן ברכה לכל אחד בסגנון שלו", הוא מסביר, "הזדמנות להיפגש עם התורה ממקום משוחרר יותר".
הוא משתף בתובנה אישית מהבית: "לאנשי החוות אין יום ואין לילה, ראיתי את זה על הבנים ועל הנכדים שלי. גם שבתות הן משימה תפעולית. זה מזכיר לי ילד שאבא שלו מג"ד בבסיס צבאי; מבחינת האבא השבת היא חלק מעבודת הקודש. כשהילדים רואים שעולם התורה מחובר לחוות, זה נותן להם כוח להשקיע במפעל החשוב שלהם ונשארים מחוברים לקודש".
הרב טורנר רואה בשידוך הזה הרבה מעבר למיזם מקומי. בחיוך הוא דורש את דברי הגמרא בסנהדרין על דור הגאולה שבו האמת תהיה נעדרת: "אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה". "הפשט מדבר על עולם פוסט-מודרני", הוא אומר, "אבל בזכות החוות אנחנו רואים ברכה אחרת במילים האלה: האמת – התורה – הולכת ומתחברת לעדרים עדרים. יש עדרים בכל מקום, המון נערים בחוות, והתורה שבה למקומה הטבעי ומרווה את הצימאון".
הרב שובאל ואיתן יצאו לשמירה בחוות הר בזק. בדרך חזרה התהפך הרכב, ואיתן נהרג במקום
חשוב לרב טורנר להבהיר: התורה לא הגיעה לגבעות בגלל חוסר. "אנשי החוות הם אנשי קודש הקודשים. יש להם צימאון בריא, ואנחנו באים רק להרוות אותו. ארץ ישראל כל כך יפה, ותורת ארץ ישראל כל כך גדולה – איך אפשר שלא לעשות את השידוך הזה?"
השידוך הזה, מתברר, מצליח לגשר על פערים שנראו בעבר בלתי עבירים. אל בית מדרש נחלת בנימין הגיעו בחורים מכל קצות הקשת התורנית: תלמידים מישיבות הקו, כמו הר המור ותל אביב, בחורים מישיבת מרכז הרב, רועה ישראל ביצהר וישיבת תורת החיים ביד בנימין. גם בוגרי ישיבות כמו ירוחם והר עציון מצאו שם את מקומם. "זה מאחד את כל הגוונים", מספר הרב טורנר בהתלהבות. "החוות יוצרות חיבורים מדהימים בין אנשי תורה לאנשי אדמה, חיבורים שבעבר לא מצאנו. משהו בבריאות של החוות מצליח לחבר גם חרדים וגם חילונים, שמגיעים ומתפעלים מהרוח הזו. זה גשר לכל הפלגים בעם ישראל".
ההצלחה של נחלת בנימין כבר הופכת לדגם אזורי, והרב טורנר מספר בסיפוק על התרחבות של מיזמים מקבילים: "הוקם מודל דומה בחווה נוספת באזור, ובשנה הבאה מתוכננת לקום ישיבה בצפון הבקעה. גם באזור תקוע, סמוך לחווה של בני, עומדת לקום ישיבה נוספת, וגם במערב בנימין. ב"ה יש הרבה שיתוף פעולה בתחום".
התנופה הזו היא עדות לצימאון הגדול בשטח. לצד הישיבות פועלים בחוות רבנים כמו הרב דוד בנימין, הרב עוזי שרבף, ראש בית המדרש בחוות העיטם, והרב איתן צוקר, שמעבירים שיעורים ביוזמות מקומיות של החוואים עצמם. "התורה צומחת מתוך החוות עצמן", הוא מדגיש. "זו תנועה שלמה של תורת החוות – מחווה לחווה, קומה של קודש שמשלימה את המהפכה החלוצית של דורנו".
עולמות מתחברים
כדי להבין איך המהפכה הזו נראית דרך עיניהם של אנשי החוות והגבעות עצמם, שוחחנו עם אביתר קארו. קארו מתגורר כיום בחוות מצודת דוד, הסמוכה למלאכי השלום, והוא מוותיקי החלוצים באזור. "אני נמצא בחוות מאז שהמפעל הזה רק התחיל", הוא מספר. "עוד לפני שקראו לזה חוות היינו בנקודות בשטח, הרבה לפני שהמודל הזה התעצב כפי שהוא היום".
הקשר שלו עם בית המדרש בגל יוסף נולד מתוך היכרות אישית ועמוקה עם משפחת אחימאיר עוד לפני הטרגדיה שטלטלה את המדינה. "האח הגדול של ביני הי"ד היה בחור אצלנו במלאכי השלום, וככה נוצר הקשר עם ההורים. כשביני הגיע לגל יוסף ראיתי אותו מדי פעם בטרמפים; זו לא הייתה היכרות מעמיקה, אבל בחיפושים אחריו כבר מילאתי תפקיד פעיל מאוד. מתוך השבר הזה צמח הכולל לזכרו".
עם הקמת הישיבה היה קארו לאחד השותפים הטבעיים שלה. בעיניו בית המדרש הוא קודם כול עוגן של קדושה בלב השממה. "זה התחיל אצלנו במלאכי השלום. הייתי נעזר בבחורים למניינים, ובהרבה שבתות בחוות תאנה – המקום שהיינו בו קודם – הם היו מגיעים להשלים מניין לבקשתנו. היום הם מארגנים פעילויות לנערים ולילדים של בעלי החוות, והבן שלי בעצמו מגיע לישיבה ללימוד אבות ובנים בכל שבוע. אפילו כשיצאנו ליום טיול והיינו זקוקים למניין של שחרית באה קבוצה גדולה מהישיבה במיוחד כדי לעזור לנו. פתאום יש כאן כתובת תורנית חיה וזמינה".
אביתר קארו: "השיעורים שנערכים בתוך החוות עצמן הם שעושים את ההבדל. יש רב מהישיבה שעובר בין החוות ומעביר שיעורים קבועים לנערים"
קארו מדגיש כי לא מדובר במוסד זר שהונחת על האזור אלא בישיבה שחיה את השטח בצורה אורגנית וממשית. "היה אצלנו בחור שלמד בישיבה וביקש להשתלב ממש בעבודה בחווה. הוא בנה לעצמו סדר יום שמשלב את שני העולמות: היה לומד בסדר בוקר בישיבה עד חצות היום, ואז מגיע אלינו ועוזר בכל מה שצריך – במרעה ובתפעול השוטף. השילוב הזה נמשך כמה חודשים, וזה היה פשוט מדהים".
מעבר לסיוע הפיזי קארו מציין את השינוי באווירה הרוחנית. "השיעורים שנערכים בתוך החוות עצמן הם שעושים את ההבדל. יש רב מהישיבה שעובר בין החוות ומעביר שיעורים קבועים לנערים, ואשתי מאוד מעורבת בקידום העניין הזה. עצם הקרבה של הישיבה מגבירה את עוצמת התורה באזור כולו. אם אתה רוצה פעילות או שיעור, אתה פשוט קופץ לישיבה; אתה יודע שתמיד תמצא שם מניין להתפלל בו".
כמי שחווה את הגבעות בתקופות שוממות יותר, קארו מזהה כאן חשיבות אסטרטגית. "לפני 15 שנה, עוד לפני שפרץ עידן החוות, היה לנו בגל יוסף הראשון כולל אברכים שהבאנו מישיבת שילה. ארגנו להם מלגות, והם פשוט ישבו שם ולמדו. עצם הנוכחות שלהם בשעות היום, בזמן שכולנו יוצאים לעבוד בשדות ובמרעה, הייתה דבר עצום. זה הופך את המקום לחי, ויש לזה ערך ביטחוני מובהק – כשיש תנועה המקום אף פעם לא נשאר ריק".
בסיום דבריו מבקש קארו לחזק את האיש שעומד מאחורי המהלך. "הרב טורנר הוא איש קדוש. אני באמת שמח שהוא מצליח להביא בחורים ותלמידים מכל סוגי הישיבות שמתעניינים בפרויקט הייחודי הזה. הוא מצליח למשוך את החבר'ה, והלוואי שנזכה לראות עוד ישיבות כאלה צומחות בתוך החוות".
"אחרי לכתו של איתן ידענו שזה מה שנעשה"
הבשורה התורנית ממשיכה להתפשט מזרחה, ממרחבי בנימין וגבעות מלאכי השלום אל צפון בקעת הירדן. הישיבה של הרב טורנר בגל יוסף פונה לבחורים מבוגרים ולאברכים, ואילו המיזם של הרב שובאל שושן מבקש להשלים את התמונה ולבנות קומה רוחנית לנערים ולבחורים הצעירים בלב השטח המאתגר של הבקעה.
מבחינת הרב שובאל, המהפכה של החוות היא קודם כול שינוי תודעתי עמוק, כזה שהוא מרגיש עוד מימי ילדותו. "גדלתי ביישוב פסגות, צמוד לרמאללה", הוא מספר. "הגדר של היישוב הייתה המחסום הפסיכולוגי שלנו. הדבר הכי מפחיד היה מה שקורה מעבר לגדר. היום בחוות המשוואה השתנתה לחלוטין. אין גדרות. חווה יושבת בפאתי כפר ערבי, והכפר הוא שמפחד מהחווה, למרות שיש בה בסך הכול זוג צעיר ועדר צאן. זה הכול שאלה של איך אנחנו תופסים את עצמנו – כשאנחנו מרגישים בעלי הבית האויב מרגיש לא בנוח. רואים את זה בחוש".
הרב שובאל, ר"ם בישיבת ההסדר בבית שאן בעשור האחרון ותלמידו של הרב טורנר בעבר, מצא את עצמו חוזר לשטח עם פרוץ המלחמה. הוא הצטרף למערך ההגמ"ר (הגנה מרחבית) של החוות שהקים איתן אורבך ז"ל, מנכ"ל 'עולם קטן'. "מהיום הראשון איתן הבין שהחוות מופקרות ובסכנה. הוא גייס אותנו לשמור בלילות כדי שבעלי החוות יוכלו לישון בלילה ולתפקד ביום במרעה ובבנייה".
חודשים שמר הרב שובאל בחוות בר דליה, ושם פגש את אורי ואשחר רוזנפלד, זוג צעיר שבא מטירת צבי. "היה להם חלום להקים בחווה בית מדרש, מקום שישלב תורה, עבודה חקלאית וכיבוש הארץ. הם סיפרו את זה לי ולאיתן, והוא מאוד התלהב מהרעיון". החלום הזה קיבל משנה תוקף לאחר האסון הנורא בכסלו האחרון. הרב שובאל ואיתן יצאו לשמירה בחוות הר בזק. בדרך חזרה התהפך הרכב, ואיתן נהרג במקום. "אחרי שאיתן נהרג היה לנו ברור שאנחנו פותחים את בית המדרש בחווה לאורו ולזכרו", נזכר הרב שובאל.
המניע שלו להקמת הישיבה נעוץ בהבנה עמוקה של המורכבות בחיים החלוציים. "החלוציות המעשית הזו יקרה מאוד, אבל יש בה ממד של 'בן פרצי' – עבודה בדילוגים, לא תמיד לפי הסדר. זו הדרך להצליח, אבל זה גם יוצר מורכבויות. בער בי הצורך להכניס לעולם הזה עוד תורה וחינוך, שיאזנו את ה'פרצי' וייתנו לו כיוון בריא".
הרב שובאל רואה בישיבה מענה נפשי ורוחני קריטי, במיוחד לנערים המסתובבים בחוות. "כשנמצאים במשימה כל כך קשה וסיזיפית, הדברים יכולים לצאת מאיזון. צריך תורה גדולה שתדריך את העשייה, שתיתן רוח לכיוון הנכון. אנחנו נמצאים במהלך גאולי עצום של יציאה מהגבולות והתרחבות לארץ טובה ורחבה, והתורה חייבת להיות חלק בלתי נפרד מההתרחבות הזו".
אל בית מדרש נחלת בנימין הגיעו בחורים מכל קצות הקשת התורנית: תלמידים מישיבות הקו, כמו הר המור ותל אביב, בחורים מישיבת מרכז הרב, רועה ישראל ביצהר וישיבת תורת החיים ביד בנימין
בא' באלול הקרוב צפויה לקום ישיבה גבוהה, 'אהבת איתן', לזכרו של איתן אורבך ז"ל, שלוחה של ישיבת ההסדר בבית שאן. בראשות ישיבת האם עומד אביו של הרב שובאל, הרב שלמה שושן, אב בית דין בצפת ובטבריה, אך הבן מדגיש כי השלוחה החדשה מביאה איתה סגנון ייחודי: ישיבה שחיה ונושמת את החווה כחלק בלתי נפרד מלוח הזמנים.
"הבחורים יגורו בחווה ויהיו שותפים מלאים בה. עיקר היום יתרכז בלימוד תורה בשלושה סדרים – גמרא עיון בבוקר, בקיאות בצהריים ואמונה בערב – אבל התלמידים יהיו האחראים הישירים לדיר. כל חברותא תצא פעם בשבועיים למרעה בבוקר במקום ללימוד בבית המדרש. אנחנו נהיה שותפים בשמירות, ובימי שישי נקדיש את הזמן לפרויקטים של בנייה וחקלאות בחווה ובחוות הסמוכות. זו תהיה ישיבה לכל דבר, אבל כזו שחיה את השטח".
ההיענות למיזם גבוהה: לאחר שני ימי היכרות כבר נרשמו 15 בחורים, והשאיפה היא לפתוח את השנה בגרעין חזק של 25 תלמידים. הישיבה פונה בשלב זה לקהל צעיר – שמיניסטים ותלמידי שיעורים א–ג – ובכך משלימה את המענה של ישיבת נחלת בנימין בגל יוסף, המיועד לבחורים מבוגרים יותר. רבים מהנרשמים הם בחורים צעירים שהחיבור לאדמה טבוע בהם.
מעבר לגרעין התלמידים הישיבה שואפת להפוך למרכז רוחני לכל נערי החוות בבקעה. פעמיים בשבוע יוזמנו הנערים ללימוד משותף ולהתוועדות ליל שישי, וייערכו בישיבה ימי עיון בנושאים הלכתיים הרלוונטיים לחיי החווה, כמו הלכות עירובין ומעשר בכור בהמה. "הצורך הזה בלט במיוחד אחרי התאונה של איתן", מסכם הרב שובאל. "החבר'ה בחוות היו אבודים. ביום-יום נער נמצא לבד במשימות שלו, וכל השבוע הוא לא פוגש אף אחד, רק פרות. פתאום יהיה להם מקום לבוא אליו, להיפגש וללמוד. זה יהיה משמעותי מאוד להם ולאזור כולו".
