במבט מהאוויר זה בוודאי נראה כמו קן נמלים. ראש הכפר סינג'יל בבנימין עמד כמנצח על כלי הצמ"ה הרבים שעבדו ללא הפסקה, חיוך רחב מרוח על פניו. באגרים, שופלים וכלים נוספים לסלילה מהירה של דרכי עפר פעלו זה לצד זה כדי להבטיח תוצאות מהירות ככל האפשר. דרומה ומערבה נכבשו קילומטרים ארוכים תחת כפות הדחפורים שהתקדמו בכל יום להר נוסף והפכו את השטחים שבשליטת הכפר לאימפריה של ממש.
לפועלים היה ברור: הכביש הוא רק הצעד הראשון שיאפשר גישה ערבית קלה למרחב החדש, ואחריו כבר יגיעו במהירות התשתיות והבתים. "כל מטר שאנו מתקדמים כאן מבטיח שנישאר נטועים עמוק באדמה הזאת", אמר בסיפוק ראש הכפר, וכבר למחרת הודיע שחתם על מיזם פריצת דרכים נוסף במימון זר.
יומיים לאחר מכן תיעד תושב שנסע על כביש 60 את מה שהתרחש מצידו השני של הציר. על הרכס הגבוה, מכיוון הכפר מזרעה א-שרקיה, השוכן מול סינג'יל, עמלו דחפורים ערביים על הכשרת מגרשים חדשים. "יש משהו לעשות נגד זה?" שאל בדאגה באחת מקבוצות הוואטסאפ האזוריות.
עשרה פועלים ערבים, משאבת בטון ומשאיות שהתחלפו בזו אחר זו יצקו במרץ קומה שלישית לבניין רב-קומות הצופה על הציר
החשש שהביע התושב לא התבסס על פחד בלתי מוסבר. רק לפני שנה וחצי התרחש מאותו מקום ממש פיגוע צליפה שנפצעה בו לוחמת מג"ב. מחבל שהתמקם בעמדה מאולתרת הצליח להכניס את הלוחמת בין כוונות וביצע ירי מדויק לעברה ממרחק של 800 מטרים. רק בנס זה נגמר בפציעה קלה למדי. לתושבי האזור היה ברור: אחרי שהבתים הערביים יעמדו על תילם, המחבלים הבאים לא יצטרכו אפילו לאלתר עמדה. הירי הבא על הרכבים בכביש 60 יתבצע פשוט מהחלון.
באותן שעות בדיוק עבדה שורה של כלים כבדים בצידו המזרחי של הכפר דיר דבוואן, הסמוך ליישוב מעלה מכמש שבבנימין. הכפר, ששכן בעבר הרחק בעומק השטח, התרחב בשנים האחרונות בצעדי ענק לעבר כביש אלון. 700 מטרים בלבד מהכביש תועדו לאור יום משאיות בטון יוצקות חומה למבנה חדש שהוקם באותם רגעים. משאבת הבטון עמדה באוויר, מתנשאת באיום על הגבעה שמעל הציר. משאית רוקנה את תכולתה, ומייד הגיעה אחרת תחתיה. ניכר שהערבים נחושים לסיים את הפרויקט בהקדם האפשרי. רועי הצאן של החווה הסמוכה היו הדבר היחיד שחצץ בין הבנייה הערבית למכוניות היהודיות שנסעו על הציר. כל גורמי אכיפה לא נצפו באופק.
מחזה דומה תועד בתחילת השבוע האחרון ברכס סלע בשומרון, מרחק נגיעה מכביש גלעד. עשרה פועלים ערבים, משאבת בטון ומשאיות שהתחלפו בזו אחר זו יצקו במרץ קומה שלישית לבניין רב-קומות הצופה על הציר. במקרה הזה הבניין עתיד לחלוש לא רק על הרכבים האזרחיים בציר, אלא גם על כביש הגישה למוצב הסלע, שעובר מאתיים מטרים בלבד ממנו.
ואם כבר השתעממנו מבנייה "רגילה", פרסמו במקביל בכפר סעיר שבמזרח גוש עציון תיעוד של באגר שהחל להכשיר קרקע לבניית מסגד חדש בשכונה הצפונית. השכונה, המכונה בפי ערביי הכפר "חמרוש", היא מעוז קדמי של הכפר וצופה על כביש הגישה ליישובי גוש אספר. לפני חודשים אחדים עברה במקום שיירה של כוחות וכלי הרס, אך היא הייתה בדרכה לגבעת מעלה תדהר הסמוכה, וחלפה בלי לעצור בבתים הערביים שנבנו לאחרונה.
זוהי רק רשימה קטנה מאוד, טיפה בים ממה שהצליחו להזיז מתחילת החודש זרועות התמנון של הרשות הפלשתינית בשטחי יהודה ושומרון. היעדר המענה המערכתי נגד ההשתוללות הפראית הזאת לא נבע הפעם מההפקרות הרגילה שאנו מכירים. זו, יש לציין, דווקא משתנה לטובה מיום ליום מאז נכנס לתפקידו השר בצלאל סמוטריץ', גם אם היא עדיין רחוקה מלהיעלם. יותר הריסות של מבנים בלתי חוקיים בשטחי C, תקצוב של סיירי קרקעות מטעם המועצות האזוריות שמסכלים פלישות חדשות ואישור של חוות רבות ששומרות על השטח.
ואולם למרות זאת כל המקרים הללו שציינתי, ועוד רבים אחרים, נותרו עד עתה כמעט לגמרי מחוץ למשחק. אין שום אכיפה – גם לא מינורית – לא מענה ממשלתי ולא מניעה מוקדמת בדמות התיישבות מאושרת. מערכה במעמד צד אחד בלבד, הבקעה מול שער ריק.
מה ששכח צבי סוכות
בעימות טלוויזיוני שנערך בשבוע שעבר נגע חבר הכנסת צבי סוכות בלי משים בדיוק באירוע האסטרטגי הזה. בעימות עקץ סוכות את חבר הכנסת הרפורמי גלעד קריב, שטען בתוקף: "בסוף יהיו כאן שתי מדינות". "לא נשאר כבר איפה להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון", השיב סוכות בחיוך רחב. "אנחנו בונים יישובים בכל השטח, בוא איתי לסיור ביהודה ושומרון ותראה בעצמך", התגאה.
אילו חשבתי שמדובר בעוד אמירה נקודתית שנועדה נטו להכות ביריב הפוליטי, לא הייתי מתייחס לכך, אך בעיניי היא ועוד אמירות רבות אחרות ממחישות נקודה מסוכנת וקריטית שהממשלה בוחרת להתעלם ממנה. זהו נושא שאין לעצום עיניים מולו חרף הצעדים ההיסטוריים שהממשלה מיישמת, ואף בגללם.
יש להמשיך קדימה בכל הכוח, ואת תנופת ההתיישבות בשטחי C להעביר גם לשטחי B, לעומק הגושים הערביים. ליצור מסדרונות, לתקוע טריזים בין הכפרים ולהציב מעוזים בלב השטח
לפני שנתחיל אדגיש שאין בדברים שאכתוב כדי להמעיט כהוא זה מהעשייה הברוכה ביהודה ושומרון של סוכות ושל חבריו לסיעה. אין ספק שמה שקידמו בשלוש השנים האחרונות כנראה לא קרה בשום ממשלה בעשורים האחרונים. ועדיין, לפני שנסכים להצהיר הצהרות כבדות משקל שאמורות להשפיע על מיקוד הכוחות בשטח, בטח ובטח אם הן סותרות את מה שאנו רואים בעיניים, חובה לצלול רגע לנתונים.
המדינה הפלשתינית שסוכות אומר עליה שהקמתה סוכלה בשל הקמת היישובים האחרונים, היא זו שהרשות הפלשתינית מקדמת באמצעות תוכנית פיאד. התוכנית מושתתת על יצירת רצפים טריטוריאליים בין גושי הבנייה הערביים ביהודה ושומרון, שייצרו למעשה אזורים נרחבים בשליטה ערבית מלאה ויהפכו למדינה עצמאית דה-פקטו. הגושפנקה הרשמית, מאמינים בסביבתו של אבו מאזן, כבר תגיע מעצמה.
היכן בין השאר מנסה הרשות הפלשתינית להקים את אזורי האקס-טריטוריה הללו? למשל כאן בבנימין. "מסלפית ועד רמאללה תיכון פלסטין", מושר באחד ההמנונים הערביים שמשרטט את לב המדינה המתוכננת, מאריאל ועד בית אל. יודעים מה יש בכל השטח הזה? ובכן, יישוב אחד: עטרת. בשנה האחרונה נוספו לו שתי גבעות: גבעת הסלעים, סמוך לו, וכפר טרפון, ליד גשר ביר זית. האחרונה הוקמה בניגוד לדעתה של מערכת הביטחון, שהעדיפה להשאיר את השטח בידיים ערביות למרות הרס מסיבי של אתרי מורשת שהתרחש בו.
אתם בוודאי תוהים כיצד הגענו למצב הנוכחי. מסתבר שבהסכמי אוסלו, כשאנחנו הפגנו ברחובות או חלמנו על שלום, האויב תכנן היטב את צעדיו. לפי דרישת ערפאת, מרבית השטח הזה, בלב בנימין, הוגדר שטחי A ו-B, שיצאו למעשה משליטה ישראלית ויצרו גוש ערבי ענקי ומאיים. כמוהו יצר ערפאת אזורים נרחבים ביהודה ושומרון שהפכו נעדרי נוכחות יהודית כלשהי: בצפון השומרון, בלב הר חברון ובמערב גוש עציון. ומדינת ישראל? המשיכה בסכלותה לקיים את הסכמי הדמים הללו גם כשאלו התפוצצו לנו בפנים, תרתי משמע. כן, גם ממשלות הימין לדורותיהן, כולל זו שלמרות תיקונים קוסמטיים ממשיכה לדבוק בהסכם.
הגוש הערבי הזה שבלב בנימין הוא רק דוגמה אחת. אם נסתכל על הנתונים, מרבית השטח ביהודה, שומרון ובנימין (בלי בקעת הירדן), היכן שאמורה לקום המדינה הפלשתינית לפי תוכניות האויב, נותר בידי הרשות הפלשתינית. לא פחות מ-55% עדיין מוגדרים שטחי A ו-B. אם נתמקד בשדרת ההר המרכזית, ששם נמצאים הגושים הערביים כיום, המספרים גבוהים עוד יותר.
נחדד זאת בקצרה: במרבית השטח ביהודה ושומרון, ובפרט באזורים המיועדים להיות לב המדינה הפלשתינית, לא חל כל שינוי למרות אישור היישובים המסיבי והקמת החוות המוסדרות שהתרחשו אך ורק בשטחי C (ואפילו לא בכולם, "קרקעות פרטיות" וכו'). יתרה מכך, מתוך הבנה שההשתלטות על שטחי C קשה יותר כיום בעקבות הגברת האכיפה, עברה לאחרונה הרשות הפלשתינית לרכז מאמץ בשטחי B מתוך הבנה כפולה: יד חופשית עומדת לה לבנות כרצונה בכל המרחב, בניגוד לשטחי C, לצד הצורך בהקדמת רפואה למכה שעלולה לבוא מבחינתה בדמות התיישבות יהודית בשטחי B, מה שכבר מתחיל לקרות ב"ה.
הדוגמאות שהבאתי בראשית הטור מעניקות רק הצצה קטנה למה שמתרחש באזורים הללו, שכמו שציינתי, רבים מהם נמצאים במרחק נגיעה מהיישוב שלכם או מהכביש הראשי שאתם נוסעים בו לעבודה בכל יום, וממש לא מעבר להרי החושך. מדינת ישראל למעשה עיקרה את יכולתה למנוע כרגע את התבססות האויב שם והשלימה הלכה למעשה עם הקמת מדינה פלשתינית במחצית מיהודה ושומרון.
ובכן, מה אנחנו צריכים לעשות? להודות על הקיים, אולם ממש לא להסתפק בו. יש להמשיך קדימה בכל הכוח, ואת תנופת ההתיישבות בשטחי C להעביר גם לשטחי B, לעומק הגושים הערביים. ליצור מסדרונות, לתקוע טריזים בין הכפרים ולהציב מעוזים בלב השטח. זה הדבר היחיד שימנע את מימוש תוכניותיו של אבו מאזן ויבלום את כיבוש הארץ.
בגבעות אנו פועלים לכך בכל הכוח בשנה האחרונה, ומצליחים בחסדי שמיים ובתמיכת עם ישראל לבסס התיישבות יהודית איתנה במקומות בעלי חשיבות אסטרטגית ממדרגה ראשונה. ההצלחה גדולה משדמיינו, והאויב מתגלה כנמר של נייר שנסוג למראה עם ישראל, המתעורר כארי. זה הזמן של צבי סוכות, של השר סמוטריץ' ושל שאר חברי הכנסת ממפלגת הציונות הדתית להצטרף גם הם למאבק על היעד הבא בהתיישבות.
