לגעת באור הטהור- צוללים לעומק שמירת הנגיעה בדורנו

נושא שמירת הנגיעה העסיק ויעסיק את בני הנוער בסניפים. יצאנו לבדק אקראי: מה חושבים בני הנוער על שמירת נגיעה? האם הם חיים בסביבה המעודדת לקיים את ההלכה הזו, שאיש לא טען שהיא קלה, אבל לכל הדעות יש בה פוטנציאל של בניין זוגיות אמת בבוא העת? נדב גדליה

שמירת נגיעה בקרב בני נוער היא אחד המושגים שאולי הכי מגדירים 'צניעות' במגזר הדתי. מעין גדר הלכתי הכרחי, המגדיר לפני הכול את הרצון הפנימי בקדושה ובטהרה, גם אם לא מבינים אותו עד הסוף ואף על פי שבתרבות הכללית לא תמיד מקבלים את הדבר בהבנה גלויה. לכן יצאנו לשמוע מנערים ונערות מרחבי הארץ מהי הרוח הנושבת כיום בנושא הזה, שהעסיק מאז ומתמיד בני נוער דתיים. 

דוד חפץ מתגורר במרכז שפירא ולומד בישיבה התיכונית תורת החיים. "אני נחשב די דוס", הוא אומר, "אבל לא יותר מדי", הוא מגדיר. כשאני שואל אותו על תפוח האדמה הלוהט, נדמה שמשנתו סדורה חרף גילו הצעיר. "בעיניי שמירת נגיעה היא גדר שמונעת נפילה לתהום", הוא אומר. "דרך חיים שנועדה להגן על ההולכים לפיה ולעזור להם לשלוט ביצר וברגשות".

איך הנושא נתפס בחבר'ה אצלכם? 

"בבני עקיבא ובעזרא יש פחות הקפדה. אומנם גם בבני עקיבא יש סניפים נפרדים, אך ברוב הסניפים זה לא כך. החברים שלי מאוד חלוקים בנושא. מצד אחד יש קבוצה הטוענת שזה לא עושה כלום, 'זו כולה נגיעה, זה אפילו לא רומנטי, סתם מגע, אז מה הבעיה'. מנגד יש לא מעט חבר'ה שטוענים שתהום זו תהום ובאש לא משחקים, ואפילו נגיעה קטנה עלולה להוביל לאסון. 

"הרוב הולך באמצע, מצד אחד לא נוגעים נגיעות שיש דרך לפרשן כחיבה, מצד שני לא רואים בעיה אם עכשיו באה איזו דודה זקנה שאתה בקושי מכיר, והיא תיפגע אם לא תיתן לה חיבוק או לפחות תלחץ לה יד".

להיכן נוטה אצלכם הלחץ החברתי?

"הלחץ החברתי הוא בעיקר לצד האיסור", הוא מעיד. "אני עצמי שקלתי ללכת לצב"ם, צוות בית מדרש בסניף, אך בעצת חבר טוב מהישיבה לא הלכתי, כי ידעתי שיהיה לי קשה מאוד בשמירת נגיעה, וכמה שהדבר הזה חשוב ולמרות הרצון, ויתרתי".

דוד חפץ

בלי סיפורים מהעבר

"שמירת נגיעה בעיניי זו אחת המצוות החשובות ביותר, בעיקר אצל בני נוער", שוטח את משנתו נעם מהר חברון. "האיסור לגעת נועד כדי לשמור עלינו שלא ליפול בעבירות חמורות יותר, וגם כדי להגיע לחתונה נקיים ואמיתיים. בסופו של דבר כל העבודה הזאת שאנחנו עושים בגיל הנעורים היא כדי לעמוד מתחת לחופה ולהגיד 'אני אוהב אותך', לא להגיע עם כל מיני מטענים מהעבר, אלא לאהוב באמת בפעם הראשונה מתחת לחופה. 

"אצלנו רוב החבר'ה מתייחסים לאיסור ברצינות, ולפחות משתדלים לשמור נגיעה. אני חושב שהרוב המוחלט מבין את המשמעות של שמירת נגיעה ויודע שזה חשוב וטוב, ופשוט לחלק קשה מדי לשמור. המצב בסניף טוב, גם בזכות שהוא סניף נפרד. המדריכים כמובן שומרים נגיעה, וגם החניכים. אין הרבה לחץ חברתי, אבל ברור אצלנו שהנורמה היא לשמור נגיעה, ומי שאומר שהוא לא שומר, מרימים עליו גבה. אף אחד לא צוחק על אחרים, ובכלל אין ממש עניין גדול סביב זה, אבל ברירת מחדל היא לגמרי לשמור נגיעה". 

למרות דעתו וסגנון חייו נעם מצליח להבין את מי שלא זכה כמוהו. "זו מצווה חשובה וקשה, בעיקר במקומות שיש לחץ חברתי להיות יותר 'מגניב' ו'פתוח'. למי שקשה להם יותר עם האיסור הזה, אני מבין אתכם, זה באמת קושי ענק. הכי חשוב שלא תתייאשו. הרבה יותר משזה לא טוב לגעת בבני המין השני, היצר הרע ישמח אם תכעסו על עצמכם בגלל זה. לכן גם אם רציתם להתגבר ולא הצלחתם, הכי חשוב שלא ליפול לייאוש".

 

בחירה אישית

יעל, בת 17 מאשדוד, רואה כמה סיבות להקפיד על שמירת נגיעה: "בעיניי, מעבר לביסוסים ההלכתיים והתורניים שאפשר להביא מכאן ועד להודעה חדשה על שמירת נגיעה ועל שזו חובה ולא המלצה מוסרית, יש ערך מאוד גדול בלהבדיל את עצמי בשביל האיש שיהיה בעלי", היא אומרת. 

"זאת בעיניי המטרה המרכזית של שמירת נגיעה, שהקשר בינך ובין האיש שלך, שיהיה האיש שלך כל חייך, יהיה חזק כל כך כי לא ערערת שום יסוד זוגי עם אף אדם אחר. זה לא סוד שמגע הוא יסוד זוגי מרכזי מאוד". 

אם הדברים כה פשוטים, היכן עומד האתגר? שאלה טובה. "אנחנו, הדתיים הלאומיים, מאוד מפחדים להתבדל", אומרת יעל. "מצד אחד אנחנו רוצים להיות קרובים גם אל החילונים וגם אל החרדים ולהיות ליברלים ונאורים, ומצד שני לא רוצים לוותר על שמירת תורה ומצוות. 

יעל: "אנשים, לפחות בגיל שלי, חושבים שאין לזה ביסוס מהתורה ושהמצווה הזו היא רק החמרה. זאת טעות רצינית"

"דווקא מאחר שקיבלנו עלינו גם את הלאומיות וגם את הדת, אנחנו מחויבים יותר מכולם להקפיד על כל הערכים ועל המוסר היהודי שלנו, קלה כחמורה. לגבי שמירת נגיעה, אני כדתייה עירונית, שמתערבבת המון עם כלל החברה הישראלית מכל הדעות והזרמים, רואה כמה יש ערך בהבדלה שלי מן הכלל למרות שאני בתוך ההמון המעורב. 

"שמירת נגיעה שומרת עליי בהמון מובנים. היא גורמת לאנשים בסביבה שלי להעריך אותי יותר ולכבד אותי יותר גם אם אני טיפה שונה מהם, וגם לשאול שאלות ולהתעניין, וכשאני עונה ומראה להם כמה המצווה הזו שומרת עליי, זה ממש גורם לקירוב לבבות בינינו וגם להתעניינות בדת בכלל. אני רואה בזה קידוש השם גדול".

איך החבר'ה בסביבה שלך מתייחסים לנושא?

"בסניף שלי יש דיבור מאוד חזק על שמירת נגיעה. זה ממש יסוד מרכזי אצלנו. ב"ה אפשר לראות איך הנוער לאט לאט מתפקח ומבין את דרך האמת. בכל מקרה, עדיין יש מי שלא רואים בזה ערך, כי 'שום כיף או חיבוק משום גבר לא ירגש אותי'. לצערי זה נובע מהתרגלות למגע, וההרגל הזה, במודע או שלא במודע, הורס יסודות חזקים מאוד בהמשך החיים של אותם אנשים. 

"אין לחץ חברתי בנושא. נראה לי שכל אחד בוחר את הדרך שלו. לצערי, אני רואה הרבה חוסר מודעות בעניין ההלכתי. אנשים, לפחות בגיל שלי, חושבים שאין לזה ביסוס מהתורה ושהמצווה הזו היא רק החמרה. זאת טעות רצינית שאין מספיק חשיפה למצווה כמצווה דאורייתא. יש גם אנשים שיודעים שזה חשוב אבל אומרים שאין סיכוי שהם יצליחו, כי זה רחוק מהם, ומוותרים מראש. המצווה הזו באמת לא פשוטה בהרבה מובנים. במיוחד אם נמצאים בחברה מעורבת. אבל אם מבינים את המשמעות, אפשר לראות איזה ערך זה נותן לחיים וכמה טוב זה מוסיף".

עדי: "שמירת נגיעה בעיניי זאת הדרך להבטיח שיהיה רק בן אדם אחד מסוים בחיים שלך שהקשר ביניכם יהיה הכי מיוחד, הכי טהור ומתוק שיש"

"אנחנו בני אדם ויש לנו רצונות ודברים גופניים – אפשר לרומם את זה או להשפיל את זה", אומרת שרה, תלמידת כיתה ט' מבאר שבע. "מבחינת הסניפים אין מספיק מודעות. אנחנו לא באמת רואים את הדבר הגדול והטוב שזה מביא. 'מה קרה, בסך הכול כיף, אנחנו ידידים'. בגלל שלא רואים את הדבר הגדול זה קשה, כי לא מבינים את זה מעבר לאיסור. וכמו כל דבר, באווירה שלוחצים עליך זה מרחיק. צריך להסביר באמת מה עומד מאחורי זה כדי להתחבר לזה. שאלו לא רק גבולות שבאים לעצור אותנו אלא לטובתנו. 

"לדעתי הלחץ החברתי בא בעיקר מהטיקטוק", היא מפתיעה. "יש טרנד להיות בזוגיות כבר בגיל הנעורים. זה מפורסם בטיקטוק. זאת תופעה. בכל הסרטונים אפשר לראות שהמגע הזה תופס חלק. זה קצת כמו צניעות היום: 'אבל כולם בחולצה קצרה, אז לא נורא', 'אפשר להיות צדיקים גם ככה', 'אז אולי אפשר להיות גם צדיקים בלי לשמור נגיעה'. זה לחץ חברתי עצום, לא של אותו רגע אלא בתת-מודע, מאחור". 

יעל

מוזר שלא שומרים

עדי (שם בדוי) באה אלינו היישר מעיר הבירה ירושלים. "אני גרה בשכונה שהאוכלוסייה שלה די מעורבת. שמירת נגיעה בעיניי זאת הדרך להבטיח שיהיה רק בן אדם אחד מסוים בחיים שלך שהקשר ביניכם יהיה הכי מיוחד, הכי טהור ומתוק שיש. זה קורה אם שניכם שומרים את עצמכם זה בשביל זה. הקשר עם בן הזוג צריך להיות הכי חשוב, ומייחדים אותו בצורה הזאת דרך שמירת נגיעה. זה אומר שהקשר ביניכם מיוחד יותר מכל שאר הקשרים שיש לך, וזו כל המטרה. 

"לדעתי שמירת נגיעה זה חשוב, כי אחרת אפשר ללכת לאיבוד. גם המגע הכי קטן הורס. ככה אפשר לוותר לעצמך עוד ועוד, 'זה רק כיף' או 'זה רק חיבוק', ובקלות להידרדר. ב"ה רוב הסביבה שאני מוקפת בה – חברות, גרעין תורני, סניף, משפחה – רואה בשמירת נגיעה נורמה, אין מישהו שלא שומר נגיעה. זו ההלכה, וכולם מקפידים עליה". 

עדי מעידה: "בחלק מהסניפים בשכונה שומרים נגיעה, אבל רק כי הם בתנועת נוער נפרדת. בשאר הסניפים, שהם בתנועות מעורבות, לא שומרים נגיעה בכלל. יכול להיות שיש אנשים ספציפיים ששומרים, אבל זה מאוד קשה בסניפים האלו. שם יש לחץ חברתי שלא לשמור נגיעה, ומי ששומר נגיעה הוא סתם מוזר, כי כל ההווי של הסניף הוא ביחד לגמרי, גם בין המינים. כל השאר שומרים נגיעה, במיוחד בסניפים הנפרדים, ששם אין כל כך סיטואציה שיכולה להוביל לאי-שמירת נגיעה, וגם כל שאר הדתיים שומרים".

גם דורית (שם בדוי), בת עשרה מהגליל, מספרת שהחבר'ה שלה ברובם שומרים נגיעה. "גם מי שלא שומרים תמיד בשאיפה קדימה, משתדלים", היא אומרת, "ויש גם חלק שלא מבינים את המשמעות שבדבר. אבל גם מי שלא שומר ממש מכבד. לחץ חברתי? תלוי עם מי בדיוק נמצאים באותה סיטואציה. עם חבר'ה פחות דוסים הלחץ החברתי יהיה יותר בכיוון של לא לשמור, כי אתה לא רוצה לצאת הדוס הכבאי. ולהפך, אם אתה עם חבר'ה יותר דוסים ואתה היחיד שלא שומר, הלחץ החברתי יכול לעורר אותך לדברים טובים". 

מאור קפלן

חותמים על קיום ההלכה

"בעולם של היום שמירת נגיעה היא קודם כול הגדרה עצמית שקשורה למידת דתיות", אומרת ד"ר מאור קפלן, מובילה תהליכי חינוך מיני במרחב הדתי, שאת הדוקטורט שלה כתבה על התנהגות מינית של בני נוער דתיים. "כשמישהי מגיעה לסניף, ורוב החבר'ה שם נותנים כיפים, הקושי להישמר ממגע הוא לא קושי פיזי או מיני אלא קושי מנטלי רגשי. קושי להיות שונה מאחרים. ההסכמה להגדיר 'אני שומרת נגיעה' היא קודם כול הסכמה לומר 'ההלכה חשובה לי, ואני משתדלת ללכת בדרכיה'. זו אמירה שבחברות מסוימות היא מובנת מאליה, ובחברות מסוימות דורשת המון אומץ. אבל הסיפור פה הוא איפה אני רוצה להיות ומה חשוב לי.

"קשר זוגי אמיתי ובוגר הוא קשר שיש בו רגש, וגם אהבה ומשיכה. אצל זוג נשוי מגע הוא חלק חשוב מהקשר. כשנמצאים בקשר זוגי אבל מבחינה הלכתית אסור לחוות מגע, זה באמת חסר, וזה מאוד קשה גם פיזית וגם רגשית. פה הקושי הוא לא רק איך אני מגדירה את עצמי אלא איך אני מתמודדת עם כמיהה כל כך חזקה. אין לי תשובה טובה לתת, חוץ ממסירות לדבר ה'. 

"בעיניי מאוד קשה להישמר ממגע בתוך קשר זוגי חברי, והדבר המרכזי שיכול לתת כוח הוא הרצון להנכיח את הקב"ה בקשר בינינו. 'זכו – שכינה ביניהם' כפשוטו, הקב"ה נכנס במרחב שבינינו, במרחב שאין בו מגע. זה בעצם רצון מאוד עמוק להכניס לתוך הקשר ממד של הכנעה לדבר ה' גם כשזה קשה כל כך, לבסס את הקשר על המסירות הזו. באופן מעשי זה דורש לשמור ייחוד. שמירת ייחוד מגדילה את הסיכוי להימנע ממגע".

קפלן נדרשת בכובד ראש להגדרות בקרב זוגות. "אני לא אוהבת כשאנשים מגדירים את עצמם 'בהתחלה הקפדנו על שמירת נגיעה, ואז הפסקנו'", הוא אומרת. "מעדיפה את האמירה 'אנחנו תמיד שומרים, רק לא תמיד מצליחים'. ההלכה מאוד חדה וברורה, אבל 'שבע ייפול צדיק וקם'. גם אם יש מצבים של מגע, זה לא מעיד על מה שקורה תמיד או כל הזמן. אפשר תמיד לנסות מחדש לקום, וחשוב לדעת שהקב"ה מלווה אתכם ואוהב את הקמים".

מאור קפלן: "מאוד קשה להישמר ממגע בתוך קשר זוגי חברי, והדבר המרכזי שיכול לתת כוח הוא הרצון להנכיח את הקב"ה בקשר בינינו"

אין מושלם

בעבר הלא רחוק עם הבשלות הגופנית חיפשו בני האדם לממש את פוטנציאל הזוגיות והקמת המשפחה. בעולם הנוכחי עוד ועוד צעירים מתמודדים כמה שנים עם קונפליקט חזק הדורש בחירה המגדירה את הרצון הפנימי של האדם לקיום מצוות לעומת המשיכה הטבעית לקשר זוגי מלא, שאינה מתאפשרת במסגרת גיל הנישואין, המגיע (במקרה הטוב) כמה שנים אחרי הבשלות הגופנית. 

"בואו נסתכל רגע על שתי האפשרויות", מסבירה קפלן. "אפשרות אחת היא האפשרות התרבותית. אין הגבלה של מגע לפני חתונה. מתירנות מינית. מותר להתנסות ולחוות מה שרוצים ומתי שרוצים כל עוד זה בהסכמה. הכיף באפשרות הזו: אין הגבלה. החיסרון באפשרות הזו: הרבה פעמים החוויות שמצטברות הן לאו דווקא חיוביות. הרבה חוויות מתרחשות ללא אהבה, ללא קשר רגשי. ללא בגרות ומיומנויות של קשר. בעולם של היום הרבה חוויות הן בהשפעת אלכוהול או סמים, במפגשים חד-פעמיים, ולפעמים הן חוויות בתוך קשר זוגי אבל באופן מחפיץ או מנצל. 

"האפשרות השנייה היא האפשרות ההלכתית. מגע רק אחרי חתונה. זה אומנם לא קל, אבל היתרון הוא שהמגע מגיע רק מתוך בגרות, מתוך קשר בשל, אהבה ומחויבות. המיניות מגיעה אחרי בניית בסיס של ביטחון, בחירה הדדית ורצון לעבור תהליך ביחד. זה מגדיל את הסיכויים שהתהליך המיני יהיה בטוח וחיובי. משתי האופציות, למרות כל הקושי, הייתי בוחרת באפשרות השנייה".

 

 

guest
0 תגובות
עוד כתבות שיעניינו אותך