משבר ההוראה בישראל הוא לא חדש, ונוגע לכל המגזרים בישראל. יצאנו לבדוק מה המצב בחינוך הדתי-לאומי, וגילינו תמונה מדאיגה של ירידה עקבית בעשור האחרון.
בין השנים תש"ס (2000) לתשע"ז (2017), המערכת הזו חוותה תור זהב של ממש, שבא לידי ביטוי בנתוני הצמיחה: מספר הסטודנטים החדשים להוראה בחמ"ד זינק באותה תקופה בשיעור מרשים של כ-36%. לשם השוואה, באותן השנים בדיוק צמח החינוך הממלכתי-עברי בשיעור מתון יותר של כ-24%.
באותה תקופה, המגזר הדתי-לאומי הרגיש שחינוך ילדי ישראל הוא בין השליחויות המרכזיות שלו, מה שהתבטא במספרים. אלא שבשנים האחרונות, הנתונים התהפכו דרמטית. מאז שנת תשע"ז (2107) נרשמה ירידה חדה של כ-12% בכמות הסטודנטים החדשים הלומדים במסלולי ההוראה של החינוך הממלכתי-דתי. כדי לסבר את האוזן ולהבין את משמעות הנתונים בשטח, המשמעות היא פשוטה ומדאיגה: אם בעבר עמדו מאה מורים חדשים ורעננים בתור כדי להיכנס אל כיתות הלימוד בכל שנה, כיום עומדים שם רק תשעים.
ירידה עקבית ומתמשכת בכמות המורים החדשים שמגיעים מהמגזר הדתי-לאומי
המחסור הזה אינו נתון יבש בגרפים הסטטיסטיים; הוא מתורגם מדי יום למנהלי בתי ספר מותשים שמתקשים לאייש משרות הוראה בסיסיות, ולתלמידים שנתקלים במערכת שעות חסרה ובכיתות צפופות. השינוי המשמעותי ביותר אינו מתמצה רק במספרים הכלליים, אלא בפילוח הפנימי והדמוגרפי של המורים לעתיד. כאשר צוללים אל נתוני ההכשרה הפנימיים של מגזר החמ"ד, מתגלה תהליך עומק מרתק ומדאיג כאחד. בשנים האחרונות נרשמת ירידה עקבית ומתמשכת בכמות המורים החדשים המגיעים מן המגזר הדתי-לאומי הקלאסי.
את החלל הריק שנוצר בכיתות ממלאים יותר ויותר מורים וסטודנטים המגיעים מן המגזר החרדי. הציבור החרדי, שבעבר שמר על הפרדה חינוכית ומוסדית קשיחה, מזהה כיום בחינוך הממלכתי-דתי הזדמנות תעסוקתית יציבה ומשתלב בו במספרים הולכים וגדלים. מנגד, למרות המחסור החריף בכוח אדם והצורך בידיים עובדות, מורים מן המגזר הערבי אינם נכנסים כלל למערכת החמ"ד.
המגזר הדתי-לאומי מפזר את עצמו לאינספור שליחויותיו, אבל הנתונים האלה מראים שאחת הזירות החשובות ביותר נשכחה בשנים האחרונות. בתי הספר של החמ"ד עלולים למצוא את עצמם בעוד עשור עם הרכב פדגוגי שונה לחלוטין מזה של קהילת ההורים השולחת אליהם את ילדיה.
שיעורי עזיבת ההוראה גדלו
נתון משמעותי נוסף הוא עזיבת מקצוע ההוראה של מורים חדשים. בין 2005 ל-2023 הייתה מגמת עלייה בשיעורי עזיבת ההוראה בתוך שלוש שנים בקרב סטודנטים חדשים במכללות. בחינוך הממלכתי-עברי הייתה עלייה מכ-15% ב-2005 לכ-26% ב-2021. בחינוך הממלכתי-דתי הייתה עלייה מכ-12% לכ-20% בהתאמה, ובחינוך הממלכתי-ערבי הייתה עלייה מכ-5% לכ-24% בהתאמה.
ניתוח הנתונים מראה כי העלייה בכמות המורים החדשים שעזבו תוך שלוש שנים מתחילת עבודתם משפיעה עמוקות. העלייה קיימת בכל חלקי החברה הישראלית, ובציבור הדתי-לאומי היא עלייה משמעותית מ-12% ל-20% בעשור האחרון.
שתי השאלות המרכזיות שנשאלות הן: מה קרה לנו שאיבדנו את האמונה בחשיבות השליחות החינוכית ובגידול הדור הבא של ילדי ישראל? והאם מערכת החמ"ד תצליח לשמור על צביונה המקורי וערכיה הייחודיים, כאשר המורים המעצבים את דור העתיד מגיעים מזהות תרבותית שונה לחלוטין?
